אסטרטגיית יציאה

עוד לא חלף חודש מהשבעת הממשלה הצעירה, השרים הטריים רק החלו ללמוד את משרדיהם - או בחלק מהמקרים: לנסות ולהקים אותם מאפס, האופוזיציונרים החדשים עדיין לא הסתגלו לספסלי האופוזיציה הנוקשים, וכולם במערכת הפוליטית עוד לא הסדירו נשימה משלוש מערכות הבחירות הרצופות. רק אחד מעז להרהר בקול על מערכה רביעית: בנימין נתניהו.

יבול איומי הבחירות שיצאו בשבוע אחד מלשכת ראש הממשלה, מלמד שנתניהו כבר בונה את אסטרטגיית היציאה. כמעט בכל יום התבשרנו על עילה אפשרית חדשה להתפזרות הכנסת בדמי ימיה. תחילה היו אלו היחסים המתוחים עם השותפה הפריטטית. יו"ר הקואליציה מיקי זוהר הזהיר בריאיון לגלי צה"ל ש"התקיפות בינינו לכחול לבן עלולות להוביל לפירוק הממשלה", אבל באורח פלא האיש שהג'וב שלו הוא לשמן, לרכך ולתחזק את חלקי הקואליציה דבוקים זה לזה, לא נשמע מוטרד מהרעיון. זה היה ספק איום ספק משאלת לב. בהמשך הגיע התדרוך מפי גורמים בכירים בליכוד על כך ש"אם אין ריבונות, יש בחירות". ימים בודדים אחר כך נמסרה הודעה רשמית לבג"ץ שלפיה פסיקה שתבטל חלקים מההסכם הקואליציוני, ובעיקר את מעמד ראש הממשלה החליפי, "תאלץ את המערכת הפוליטית ללכת לבחירות נוספות".

קמפיין ביבי-טראמפ

נתניהו עצמו עדיין לא הכריע אם הוא חפץ בבחירות, אבל הוא בהחלט מקפיד להשאיר את האפשרות על השולחן. אדם שנפגש איתו מספר פעמים לאחרונה, התרשם שראש הממשלה לא השלים עם תוצאת הבחירות. הוא גם שבע וגם רעב. קרוע בין הגה השלטון שהתייצב בידיו, לבין המגבלות שמערימה השותפות, ותאריך התפוגה שמרחף מעליו. נע בין החרדה מהשלכות הקורונה על הכלכלה, לבין הסקרים המשכרים. הליכוד נוסק אל מעל ארבעים המנדטים, גוש הימין ניצב איתן עם 64 עד 67 מנדטים, כולל ימינה שתשוב לזרועותיו אם רק ייתן את הסימן. המיזם הפוליטי שאִתגר אותו בשנה החולפת נרמס ונדרס: גנץ וחמישה־עשר הח"כים שאיתו כבר לא נראים כמו אלטרנטיבה שלטונית. יאיר לפיד נטול הגנרלים, אפילו בסיוע ליברמן, לא יצליח לגרור אותו שוב למאבק דו־ראשי.

יש לו שנה וחצי להתלבט לפני שייאלץ למסור לגנץ את השלטון, אבל חלון הזמן האמיתי מצומצם בהרבה. על פי ההסכם הקואליציוני, כל שינוי או ביטול של ההסכם על ידי בג"ץ בששת החודשים הראשונים לכהונת הממשלה - ולפי רוב ההערכות שינוי כזה בוא יבוא - הוא עילה לפירוק הממשלה, בלי שיצטרך לפנות לגנץ את הלשכה. נקודת יציאה נוספת היא בעוד תשעה חודשים: אם יועבר תקציב חד־שנתי לשנת 2020 ויידרש אישור של תקציב נוסף עבור 2021, נתניהו יוכל להכשיל את התקציב, ולתת לממשלה ליפול מבלי שגנץ יקבל את מקומו בהתאם לסעיף הקובע כי אם אחד הצדדים יפיל את הממשלה, אוטומטית ייכנס רעהו ללשכת ראש הממשלה עד הבחירות.

גם אם תימצא עילה נוספת, מאוחרת יותר, נסיגה מההסכם עם גנץ אחרי יותר משנת כהונה תיראה כמו מהלך נכלולי אחד יותר מדי, וממילא שום דבר טוב לא מאיים על נתניהו ב־2021: מובטלי הקורונה הטריים יהיו ממורמרים יותר בעוד שנה. חרדת הנגיף תחלוף, וההבטחות לפיצויים, שמשככות בינתיים את הזעם, עלולות להתנפץ אל מציאות של מיתון וגירעון. גם משפטו, שנפתח ומיד יצא לחודשים ארוכים של לימוד החומר ודיונים מקדמיים, יגיע בראשית השנה הבאה אל שלב הראיות, ואז הוא יידרש להתייצב שוב על הדוכן מול השופטים. ונוסף על הכול: מול הכאוס בארצות הברית, איש אינו ערב לו שטראמפ הידידותי ימשיך לשבת בבית הלבן אחרי הבחירות שם בנובמבר. בסביבת נתניהו היה מי שכבר הציע בחיוך לפרוץ לבחירות באותו תאריך. את קמפיין טראמפ וקמפיין נתניהו יהיה אפשר לנהל מאותו מטה.

ארבע אמריקות

ביטול חוק ההסדרה בבג"ץ לא הפתיע את רוב מחוקקיו של אותו חוק, אבל העיתוי הפוליטי החריף את התסכול בליכוד. בכירי השרים, יו"ר הכנסת והח"כים הוציאו הודעות זועמות נגד השופטים, אבל פסקת התגברות אין. לכחול לבן יש זכות וטו. ובינתיים בימינה הרוויחו הזדמנות נוספת לאתגר את נתניהו. שקד נזכרה מהאופוזיציה איך כפתה על נתניהו את החוק כשהעלתה אותו להצבעה בוועדת השרים לחקיקה בניגוד להוראתו, וגם טרחה לציין את הכלים המשפטיים הנוספים שקידמה ושכעת, בעידן ניסנקורן, ייבלמו.

בליכוד מיהרו להבטיח שיפעלו לחוקק את החוק מחדש, במקום להסביר שהריבונות ממילא תייתר אותו. אם החוק הישראלי יוחל על כל היישובים, גם בלי פתרון גורף יהיה ניתן לנהל מערכה נקודתית על כל בית בתנאים משופרים. האכיפה תעבור מהמינהל האזרחי אל המועצות המקומיות והאזוריות, והדיון יעבור מבג"ץ לבתי משפט מחוזיים. העותרים יידרשו להוכיח בעלות, ועוד שורה של כלים משפטיים שלא עמדו להגנת נתיב האבות ועמונה, יעמדו כעת לרשות ההתיישבות. אלא שככל שהמועד האפשרי להחלת הריבונות מתקרב, הפרטים רק מיטשטשים. תאריך היעד נראה לא ריאלי, וגם המפה המדוברת עדיין לא הוצגה לאיש, וכפי שגילה בני גנץ בטעות לראשי מועצת יש"ע - אפילו לא לראש הממשלה החליפי.

באופן אירוני, הפגישה שלהם השבוע עם שר הביטחון הייתה הרבה יותר נינוחה ומפויסת מהפגישה בשבוע שעבר עם ראש הממשלה נתניהו. המפגש אפילו נחתם במחיאות כפיים של ראשי הרשויות לגנץ, אחרי שדיבר על חשיבות האחדות. כשאין ציפיות, אין אכזבות. החלת הריבונות הוזכרה כבדרך אגב, ורוב הדיון הוקדש לצרכים השוטפים של המתיישבים משר הביטחון. "אתם צריכים להיות מפא"יניקים", המליץ גנץ, "לוקחים מה שאפשר ולטפל במה שנשאר".

הנוכחים חייכו. לא הבינו אם היה זה מענה לדרישות הביטחון שהציגו, או עצה ידידותית לפתרון המחלוקת הפנימית בהתיישבות בנוגע לתוכנית טראמפ-נתניהו. אף אחד גם לא טרח לברר למה התכוון המארח המנומס. המפתחות ממילא לא בידיו, אלא בין נתניהו לטראמפ. הגורם הישראלי היחיד שמצוי בסוד העניינים הוא יו"ר הכנסת יריב לוין. בכיר בהתיישבות שניסה לחלץ ממנו רמז על דמותה של מפת הסיפוח, התרשם שהן לוין עצמו והן נתניהו אינם מחזיקים מפה סודית, אלא ממתינים לתשובה מהאמריקנים, שטרודים כעת בעניינים אחרים.

גורם מדיני התלונן על כך שיש "ארבע אמריקות": זו של הדמוקרטים שמתנגדים לסיפוח, זו של השגריר פרידמן שעמדתו נמצאת בקצה האגף הימני של מועצת יש"ע, זו של קושנר שמחזיק בגישה עסקית־דיפלומטית קרירה, וזו של טראמפ, שאיש אינו יודע לצפות, ונעה בין מצבי רוח לסקרים. האמריקנים עדיין לא קיבלו החלטה עקרונית בשאלה כמה אנרגיה הם מוכנים להשקיע כדי לרצות את כל הצדדים. התשובה תקבע מה יהיה היקף הסיפוח: בין תוכנית שלושים האחוזים הכוללת את הבקעה, כל היישובים והשטח שמסביבם, ובין מיני־ריבונות על 'שלוש האצבעות' של אריאל, מעלה אדומים וגוש עציון, שנמצאות בקונצנזוס מלא. רק אחר כך יזמינו את הגרפיקאי.

לתגובות: [email protected]