הרב אביב זגלמן:
לא החרמתי את הר המור

בטופס הגשת המועמדות לתפקיד, בקשתי לציין אם המועמד בוגר הר המור, לא בגלל שאני מחרים אותם, אלא בגלל שזהו חיסרון.

הרב אביב זגלמן , כ' בסיון תש"פ

ישיבת הר המור
ישיבת הר המור
צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

אעמיד את העובדות על דיוקן. ישיבת חולון נמצאת ברוך ה' בצמיחה, ואנו מגייסים איש צוות. כשמפרסמים מודעת דרושים לתפקיד זה, ולישיבה במרכז הארץ, מקבלים מאות קורות חיים.

אי אפשר לעשות מחקר על כל מועמד, וצריך לסנן לפי קריטריונים. במסגרת לימודי לתואר שני במנהל עסקים, עשיתי קורס במיון עובדים. השיטה היא להעריך בקירוב את היתרונות והחסרונות הרלוונטיים. לדוגמא: העדפת עובד עם ניסיון, ואף כדרישת סף, איננה "החרמה" של מי שאין לו ניסיון.

ייתכן שיימצא יוצא דופן, שאין לו ניסיון, ובכל אופן כישוריו יבשרו הצלחה בתפקיד. אך כיוון שניסיון הוא יתרון, הממיין מתעלם מחסרי הניסיון.

בטופס הגשת המועמדות לתפקיד, בקשתי לציין אם המועמד בוגר הר המור, לא בגלל שאני מחרים אותם, אלא בגלל שזהו חיסרון. הערכתי בקירוב שהוא עלול להיות בעל מחלוקת. בדומה לשאלה זו בטופס, היו שאלות רבות, שמבקשות למיין את קורות החיים: נכונות לגור בחולון, ציפיות שכר, כמה שנים למד בישיבה, וכו'. תודות לכך עלי לבחון לעומק רק עשרות קורות חיים.

כמובן שאם יפנה מועמד, שיאמר שהקריטריון לא משקף, אבחן אותו לגופו. כך לדוגמא פנה אלי מועמד שאין לו נכונות לגור בחולון, אך מכלול יתרונותיו, ונכונותו להגיע לשבתות לישיבה, הביאו להמשך התהליך אתו.

ואכן פנה אלי מועמד בלשון זו: "הרב אביב היקר. למדתי בהר המור, ואני בטוח שהיית שמח לפגוש אותי ולגלות שאני יכול להשתלב בישיבתך בנועם בשמחה ובכבוד לכל תלמידי החכמים". כמובן שהמשכתי אתו בתהליך.

כל שעשיתי, כדי למחות בדפוסי המחלוקת של הר המור, הוא לא להסתיר, אלא לחשוף בטופס, שמבחינתי בוגר הר המור זהו כנראה חיסרון.

עד היום האמנתי, שהתגובה הראויה לדרכם היא הבלגה, הכלה. הנעלבים ואינם עולבים, שומעים חרפתם ואינם משיבים. למען השלום, למעט במחלוקת.

שיניתי את דעתי. שמתי לב שבעצם שתקתי כי היה נוח לי. נוח לי להחשיב את עצמי ענו ושוחר שלום, נוח לי להתרחק ממחלוקת כמפני אש, ונוח לי שלא להכניס את עצמי לחזית שלהם. אך יש לשתיקה שני מחירים יקרים: אישית - רבים נפגעים, והשתיקה היא על חשבון הנפגעים שמופקרים. ציבורית – הפירוד בין הרבנים הוא אבן נגף בתהליך הגאולה, ושורש לרבות מצרותינו.

שתיקה היא כאותם חכמים שראו את מעשה 'קמצא ובר קמצא', ולא מיחו ! חז"ל מבקרים את החכם ששתק באותו מעמד: "והיה שם ר' זכריה בן אבקולס והיתה ספק בידו למחות ולא מיחה... אמר ר' יוסי: ענותנותו של ר' זכריה בן אבקולס שרפה את ההיכל" (איכה רבה ד ג). ר' יוסי חושף את ההצדקה המוטעית של ר' זכריה: מחלוקת לא מגרשים במחלוקת אלא בענווה.

חז"ל מלמדים שגדול השלום, עם כל חולק. חוץ מאחד: בעל מחלוקת. "מותר לומר לשון הרע על בעל מחלוקת שכן נתן אומר לבת שבע ואני אבוא אחריך ומלאתי את דבריך" (דרך ארץ שלום ה).

כשמכילים בעל מחלוקת סדרתי, לא מרבים שלום, אלא להפך, הוא הולך ומתעצם בחרחור מחלוקות.

בעבר סברתי שארץ ישראל תהפוך את תלמידי החכמים למנעימים זה לזה. בפועל אני רואה שמשרבו התלמידים רבו המחלוקות, ואצל התלמידים ההחרמה הולכת ומקצינה. ארץ ישראל תייצר נועם דרך בניה המוחים.

לא הכללתי כמובן, וישנם בוגרי הר המור שאינם בעלי מחלוקת. רק אני חושש להעסיק רב, שכשמשהו לא יתאים בדיוק לקו שלו, יעשה סקנדל, ויפסול את המוסד ורבניו. וכבר היו דברים מעולם. ואני רוצה לומר בקול את החשש הזה, עם כל המחיר האישי, ולא - אשא באחריות לשריפת ההיכל.

כמובן שאני שותה בצמא את תורתם ומרגיש שייכות עמוקה לבית מדרש זה ! אך נחוש למחות נגד חרמות ופסילות.