אהבת ישראל כן, הכרה לא

גדולי ישראל לא העלו על דעתם להיפגש עם רב רפורמי, ולא ראו בכך פגיעה באהבת ישראל. תגובה לטורו של הרב אליעזר מלמד מהשבוע שעבר

הרב יהושע ון דייק , כ"ו בסיון תש"פ

הרב יהושע ון דייק
הרב יהושע ון דייק
צילום: מעוז ויסטוך

בשבוע שעבר פורסמה ב'ערוץ 7' ידיעה על קיום פגישה פומבית בין הרב אליעזר מלמד שליט"א ל'רבה' רפורמית. לאחר הפרסום עליתי לביתו של הרב מלמד, כדי להבין מכלי ראשון ובשיחה ידידותית, ארוכה ועניינית, את עמדתו המפתיעה והמחודשת.

מן המפורסמות הוא שלרב מלמד שליט"א יש זכויות גדולות בהפצת תורה ובהנחלתה לרבים, ולכן רבים, ואני בתוכם, הצטערו מאוד על ידיעה זו. לאחר שיחתנו פרסם הרב מלמד בעיתון 'בשבע' את דעתו על היחס לתנועה הרפורמית ולתנועה הקונסרבטיבית, והסביר שכיוון שהרפורמים הם אחינו, והם מאוגדים במסגרת תנועות אלו, אסור לנו להחרים את התנועות הללו ואת נציגיהן, כי בכך אנחנו מחרימים את חבריהן. להצדקת עמדתו הביא הרב מלמד את דברי הנצי"ב והאדמו"ר מטשורטקוב, שהתנגדו להיבדלות מהרפורמים.

דרכם של גדולי ישראל לדורותיהם

אך למען האמת, דברי הנצי"ב מתייחסים למשכילים ולחילונים במזרח אירופה, שאומנם הפנו עורף לתורה, אך לא הקימו דת חדשה כחלופה ליהדות. ובעיקר, הנצי"ב והאדמו"ר מטשורטקוב אכן התנגדו להפרדת הקהילות, כפי שאנו לא מעלים על דעתנו להפריד את המדינה לשתי מדינות, אחת ליראי ה' ואחת לאלו שאינם; אולם שניהם מעולם לא הכירו בתנועה הרפורמית ולא נפגשו עם נציגיה ו'רבניה'. וכמוהם, כך גם כל גדולי ישראל מאז ועד עתה: מרן הרב קוק זצ"ל, מרן הרצי"ה קוק זצ"ל, הגר"א שפירא זצ"ל, הגר"מ אליהו זצ"ל, וכל הרבנים הראשיים לדורותיהם. כך גם כל גדולי ישראל שבארה"ב, שהכירו את התנועה הרפורמית מקרוב, כמו הגרי"ד סולובייצ'יק זצ"ל, הרבי מלובביץ' זצ"ל והגר"מ פיינשטיין זצ"ל.

מעולם לא עלה בדעתו של אף אחד מהם להיפגש בפגישה רשמית עם ראביי רפורמי כפי שעשה הרב מלמד שליט"א, ואף אחד מהם לא ראה במדיניות ברורה זו איזושהי פגיעה באחדות ישראל או באהבת ישראל. הם נהגו כפי שפסקו גדולי הדורות הקודמים, הגר"ע אייגר והחת"ם סופר ושאר הגדולים (עיין בספר 'אלה דברי הברית'). וזאת, מפני שיש חלוקה ברורה בין הפרדת הקהילות - שגם הרצי"ה קוק זצ"ל התנגד לה, לבין מתן לגיטימציה לתנועות אלו ולנציגיהן כ'רבנים' ומנהיגים (עד כמה הייתה מדיניות זו חזקה, ברורה ומושרשת, נוכל ללמוד מהעובדה שהגאון ר' משולם ראטה זצ"ל - שהיה גדול הדור, כפי שהאריך הרב מלמד לספר במאמר אחר - סירב לקבל את פרס הרב קוק לספרות תורנית יחד עם הגאון ר' שאול ליברמן, שמצד עצמו היה תלמיד חכם מופלג ויהודי כשר, אך לימד במוסד JTS הקונסרבטיבי).

אדגיש שוב: ודאי שהרפורמים הם אחינו לכל דבר (דהיינו היהודים שבהם, כי חלק ניכר מהם הם גויים, שהרי הרפורמים מכירים גם בבן של אב יהודי כיהודי. ויעוין במאמר של פרופ' מיכאל מאיר, 'יסודות ועקרונות - לתולדות היהדות הרפורמית', המופיע באתר של התנועה הרפורמית בישראל), וכיום הם ודאי כולם גם בגדר תינוקות שנשבו. ולכן רצוי וטוב לשתף פעולה עם יהודים רפורמים בפעולות של צדקה וחסד או תמיכה במדינת ישראל, כמו למשל במסגרת שדולת איפא"ק (אם הם אכן תומכים במדינת ישראל, כמבואר להלן), או במאבק באנטישמיות וכדומה. אך בשום אופן אי אפשר לשתף פעולה עם תנועות אלו עצמן, שכל מהותן ודגלן הוא לבטל ולהפר את תורת ה', שהיא סם החיים של עם ישראל כולו ושל כל פרטיו.

הרב מלמד כמובן מסכים גם הוא, ואף מדגיש במאמרו, ש"איננו מסכימים להחשיב את הרפורמים כזרם שמבטא את מסורת התורה". אך בפועל, המרחק מהכרה בתנועה הרפורמית ונציגיה להכרה בה כזרם לגיטימי של היהדות קצר מאוד (ומכאן הביקורת הנוקבת על דבריו של מר בנט, בהיותו שר התפוצות - ביקורת שהרב מלמד מחה נגדה). כבר במאמר זה עצמו הרב מלמד לא הסתפק בהגדרת הרפורמים כאחינו (שכאמור היא נכונה ומוסכמת ביחס ליהודים שבהם), אלא שיבח גם את התנועות עצמן. לעומת זאת, מרן הרב קוק זצ"ל (שוודאי אינו חשוד על חוסר אהבת ישראל) כותב עליהם: "אלה אשר השחיתו את כרם ד' צב־אות בית ישראל, וידיחו רבים מאחרי ד' א־להי ישראל ותורתו הנאמנה... והרבה מהם נשתמדו ונבלעו בין גויי הארץ ונכרתו לגמרי מבית ישראל, וגם אשר לא עשו עדיין את הצעד הזה של השמד המכלה, הנה הם כאיברים מדולדלים (שמחוברים בחיבור דק וקלוש, עיין כריתות ג, ח) בגוף האומה, בלא תורה ובלא אור של יהדות אמיתית, ועינינו רואות וכלות עליהם" (מאמרי הראיה, עמ' 511). ואילו הרב מלמד, באופן מפתיע, קורא לתנועות אלו "תנועות מרכזיות וחשובות".

הכותל - מאבק לקבלת לגיטימציה

יתרה מכך, הרב מלמד גם מתקומם על "החרמתם" של הרפורמים והקונסרבטיבים בכותל. אך הרי אין שום החרמה בכותל. הכותל המערבי פתוח לכולם, וכל יהודי מכל סוג שהוא (וגם כל גוי) יכול לבוא ולהתפלל בכותל, כמובן על פי ההלכה - בהפרדה בין גברים לנשים (שכתב הגרי"ד סולובייצ'יק שהיא הלכה מדאורייתא). אלא שהרפורמים רוצים לקבל חלק מהכותל כדי שיוכרו כזרם לגיטימי ביהדות (שינהגו בו כפי מנהגי הגויים, המנוגדים לכל מסורת ישראל וקדושתו - להתפלל יחד גברים ונשים), "לבלע את הקודש ולהשחית את קדושת האומה וטהרתה" (כהגדרת הרב במאמרי הראי"ה שם). כל אחד מבין שגם תנועות יהודיות עולמיות, כמו 'בני ברית', הג'וינט או מכבי העולמי, לא היו מעלות על דעתן שמגיע להן איזה חלק בכותל המערבי, וכל דרישתה של התנועה הרפורמית נובעת מהרצון לקבל לגיטימציה דתית בארץ. ובכל זאת הרב מלמד הלך למפגש זה, כדבריו, בגלל המאבק החריף של שאר הרבנים בעניין הכותל, שהתנגדו לזה.

בשיחה שהייתה בינינו הוסיף הרב מלמד והסביר שלדעתו המצב השתנה, כיוון שבעבר הרפורמים התנגדו לארץ ישראל ולמדינת ישראל, והיום הם תומכים בהן, ולכן עלינו לחזק אותם, כיוון שעל ידם נשמר הקשר עם היהדות, ומתוך כך גדל הסיכוי לעלייה לארץ ולמיעוט ההתבוללות. אך לצערי בירור המציאות לאשורה מורה שהעובדות רחוקות מאוד מתזה זו.

ראשית, התנועה הרפורמית אינה מחזקת את הקשר ליהדות, כיוון שהיא מעודדת בגלוי התבוללות. נשיא התנועה, ריק ג'ייקובס, תקף לפני כשש שנים את אלו הרואים בנישואי תערובת בעיה. בפועל יש אצל הרפורמים 50% התבוללות, ועל פי דוח מכון PEW משנת 2013, גם הילודה אצל הרפורמים קטנה אפילו מהממוצע הכללי בארה"ב: 1.7 ילדים למשפחה לעומת 2.2 בממוצע הכללי, בעוד שאצל האורתודוקסים יש 4.7 ילדים למשפחה. גם העלייה של רפורמים לארץ היא אחוז זניח מכלל העלייה מארצות הברית, ואין לה משמעות גדולה בהרבה מעלייה של חילונים שאינם קשורים לרפורמים.

שנית, הרפורמים עומדים בחזית המאבק נגד יהדותה הציבורית של מדינת ישראל, נגד אחיזתנו בארץ ונגד סמכותה של הרבנות הראשית במדינה (כך בעתירות הרבות לבג"ץ שהגישה התנועה הרפורמית בכל תחום יהודי). התנועה הרפורמית פרסמה את התנגדותה להעברת שגרירות ארה"ב לירושלים שלא במסגרת הסכם שלום הכולל מדינה פלשתינית ו"שיקוף מעמדה של ירושלים כעיר הקדושה לשלוש דתות". המרכז הרפורמי לענייני דת ומדינה עתר לבג"ץ לביטול 'חוק החרם' שחוקק נגד ארגוני ה־BDS, ולהעמדת הרב שמואל אליהו לדין על פסיקתו בעניין הדין של 'לא תחונם'. הרפורמים בחלקם בלטו גם בתמיכה בהסכם הגרעין עם איראן ובארגוני שמאל כמו J-Street ו'רבנים למען זכויות אדם'.

גם ה"אידיאלים החשובים של תיקון עולם" שמשבח הרב מלמד, משמעותם בפועל היא מאבק להשלטת ערכי השמאל הפרוגרסיבי (יעוין בהרחבה במאמר: Levi Cooper, The Assimilation of Tikkun Olam, Jewish Political Studies Review, Fall 2013, Volume 25, Numbers 3-4, pp. 10-42), שברובם מנוגדים לחלוטין לתורה ולרוח ישראל, כמו מאבקם למען הארגונים הלהט"ביים, לנישואין שלא כדת משה ולהכרה בנישואי תערובת.

בסופו של דבר, התנועה הרפורמית הולכת ופושטת את הרגל בארצות הברית ובעולם. מלבד ההתבוללות העצומה ומיעוט הילודה, הצעירים גם פחות ופחות מתעניינים בה, על פי דוח מכון PEW משנת 2013, והמצב רק הולך ומידרדר. הפתרון שמצאה התנועה הוא לנסות לתקוע יתד במדינת ישראל, ולהמשיך כאן במלאכת החורבן שחוללה בחו"ל. ברור לנו כשמש שאין הרב מלמד תומך בכל הנ"ל, אך לצערנו מעשה מעין זה יכול, בלא כוונה, לחזק מגמות אלו, ועל כן מקווים אנו שלאחר עיון מחודש יחזור בו הרב מלמד מדבריו בעניין זה, ומודים דרבנן היינו שבחייהו.