לא נוותר

תזכיר חוק הגיור של דרעי מצמצם את מעגלי ההכרה בהצטרפות לעם היהודי ופוגע ביכולתנו למלא אחר אחת המשימות הראשונות במעלה של דורנו.

ח"כ מתן כהנא , כ"ו בסיון תש"פ

מתן כהנא
מתן כהנא
Photo by Hadas Parush/Flash90

הדיון החשוב אשר התעורר ביני לבין ידידי בצלאל סמוטריץ' מחייב אותי להסביר לכם את מהות הוויכוח ומדוע אתנגד בתוקף לקידום תזכיר חוק הגיור של השר אריה דרעי.

"עקרונית, דין הגיור לפי תורת ישראל הוא מעשה חיובי בהחלט. רבותינו ראו אותו בעין יפה... נאמר: "לא גלו בני ישראל בין האומות אלא כדי שיתווספו עליהם כמה גרים"... מכל אלה מתברר שהתורה רואה את הגיור בעין יפה..." (הרב עובדיה זצ"ל, פרוטוקול מס' 230 וועדת הפנים של הכנסת, התשל"ז).

"דעת הרבנים גדולי הדור, השואלים והמשיבים, להקל בעניין הגירות, ושלא לעצור יותר מדאי... וכן ראיתי בעיר מולדתי מקנאס לבתי דינים שקדמונו שהיו מקבלים גרים מזמן לזמן..." (הרב שלום משאש זצ"ל, שו"ת תבואות שמ"ש חיו"ד סי' קד')

"כבר הבאנו את האמור במסכת גרים, "חביבה ארץ ישראל שמכשרת גרים", ואין זה רק להעיד על עצמו שהוא גר, אלא שבארץ ישראל יש לעודד את הגירויות באשר ישנם סיכויים להשרשותם בעם, בדת, ובאמונה, אבל בחו"ל עתידם מוטל בספק..." (הרב שלמה גורן זצ"ל, מחניים, צב', תשכ"ד)

"...שהם עוקרים דירתם ועוזבים פרנסתם לנוע לארץ אחרת, ודווקא לא"י, הרי ניכר שכוונתם להי אחז בעם ישראל, ובארצו, והיינו שניכר לבית דין שהוא והיא רוצים בכך. ואז הרי זוהי כוונה טובה, ואין צריך למנוע את קבלתם" (הרב הראשי לישראל הרב יצחק איזיק הלוי הרצוג זצ"ל שו"ת היכל יצחק אה"ע א' סימן כא').

"...ואהבתם את הגר וגו'. ואף על פי שיכללהו כמו כן הצווי בישראל, שנאמר עליו ואהבת לרעך כמוך שהרי גר צדק בגלל רעך הוא, הוסיף לנו ה’ בו מצוה מיחדת לו באהבתו..." (ספר החינוך, תלא').

הגיור בישראל הוא סוגיה סבוכה וראוי להתייחס אליה בכובד ראש וברגישות הראויה. כיום, בישראל חיים כמעט חצי מיליון אזרחי ישראל שאינם יהודים ע"פ ההלכה היהודית. לכל אחד ואחת מאותם אזרחים יש מקור יהודי מובהק במשפחה, כל אחד ואחת מהם הוא אזרח שומר חוק, משלם מיסים, משרת את המדינה ומוסר נפשו על קיומה. חשוב לזכור זאת.

הדברים הבאים לא מכוונים כלפי מי שאיננו רוצה להתגייר מכוון שזו בחירתו האישית והלגיטימית. אולם אסייג ואומר, שמתוך כל אותם מאות אלפים החיים בישראל רבים רבים פונים או פנו בעבר בבקשה לפתוח בהליכי גיור והדבר לא עלה בידם, מסיבות שונות. לכן, את טענת "הם ממלא לא רוצים" אני מוכן לקבל, אבל באופן מסויג מאוד.

את אותו "מקור יהודי" שהזכרתי הטיב לתאר הראשון לציון הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל זצ"ל: "...זרע ישראל הם מצד האב ועלינו לקרבם אל היהדות ולא להרחיקם מתורת ישראל ומקרב היהדות לעולם".

וזו עוד מסגרת חשובה לדיון: אנו עוסקים כאן בצאצאי יהודים אשר חלקם נאלצו להסתיר את יהדותם מפני צוררים ושונאי ישראל. לא בעובדים זרים ולא במסתננים אלא בבשר מבשרינו. הרגישות לעניין הזה הכרחית מבחינתי.

מדינת ישראל, כבר בראשית הקמתה ראתה את חזון קיבוץ הגלויות ככזה אשר טומן בחובו אתגר לא קטן בנושא הגיור. הרב עוזיאל זצ"ל, ראה בעין רוחו הגדולה את הדבר הולך ומתרחש ועמל על טיפול בסוגיה באופן ייסודי ועמוק: הוא חיבר תשובות בהלכה וחשב רבות על עתיד יהדותה של המדינה הצעירה. ברבות השנים קמו לישראל רבנים גדולים אשר מסרו נפשם על הנושא: הרב גורן, הרב עובדיה, הרב שלום משאש זצ"ל ועוד רבים.

למרבה התמיהה, גם לאחר קום המדינה כאשר הוחל בחקיקת חוקים בידי הכנסת, נפקד מקומו של הגיור מחוקי ישראל. מקובל היה שנושא הגיור הוא בתחום סמכותה של הרבנות הראשית לישראל אבל הפעילות מעולם לא סודרה תחת חוק.

בשנות ה-70 הקים הרב הראשי לישראל דאז, הרב שלמה גורן זצ"ל, מערך הכולל בתי דין מיוחדים לגיור ומוסדות לימוד כהכנה לגיור במסגרת 'הסוכנות היהודית'. הביקורת על הצעד של הרב גורן הייתה גדולה אולם הוא ללא ספק הציל רבבות רבות של זרע ישראל אשר ביקשו לחזור ולהסתופף תחת כנפי השכינה.

כך למעשה, תחת מערכת הגיור הזו, עד שנות התשעים התגיירו בישראל כעשרת אלפים איש, מרביתם בני משפחה לא־יהודים שעלו לישראל. אולם הקפיצה הדרמטית במספר המתגיירים התרחשה בראשית שנות התשעים בעקבות הגידול במספר עולים שאינם יהודים.

כעת, נתון חשוב נוסף: בימי הרב גורן זצ"ל, ניתנה סמכות גם לרבני עיר לגייר. ההיגיון היה ונותר על כנו: גיור בסוף לא מסתיים במעמד בית הדין. הוא מתחיל הרבה קודם וממשיך גם לאחר מכן: בקהילה, בבית הכנסת ובמוסדות החינוך. ככל שהגיור הוא יותר מקומי כך הליווי והמעטפת אשר מקבל המתגייר לפני ואחרי מעמד בית הדין טוב יותר, קרוב יותר ויעיל יותר.

אלא, שברבות השנים נלקחה הסמכות הזו מרבני ערים והועברה למספר דיינים אשר יושבים בערים הגדולות בלבד. באופן זה, הרב המגייר יכול להכיר המתגייר העומד לפניו באופן מאוד חלקי אולם מעבר לכך – אין לו כמעט שום יכולת ללוות אותו לאחר בית הדין: בקהילה ובתמיכה לה הוא יזדקק לאחר גיורו.
בשנים האחרונות העסק הלך ונעשה מורכב יותר: רבבות עולים שאינם יהודים וילודה טבעית בישראל הגדילו מאוד את אוכלוסיית הלא-יהודים ודרשו מכולנו לחשב מסלול מחדש.

נוסף על כך, דו"ח חמור של מבקר המדינה חשף כי החלטות הממשלה אשר היו אמורות להגדיל את מספר המתגיירים וליצור תנאי גיור נוחים – נכשלו כליל. חלה ירידה במספרם של המתגיירים, מספר חסרי הדת בישראל נמצא בעלייה מתמדת, רבע מהמתגיירים בממוצע נשרו באחד משלבי הגיור והחלטת הממשלה מ 2008 לפיה נושא הגיור יטופל באמצעות ועדת שרים וועדת היגוי- לא יושמה מעולם.

לפני כמה שנים הבין גם רה"מ נתניהו כי למדינת ישראל דרוש חוק אשר יביא פתרון כפול: גם יסדיר את פעילות אגף הגיור בישראל על ידי מערך מקיף וגם יחזיר את האפשרות של רבני עיר לגייר את בני עירם אשר חפצים בכך.

חשוב להבין כי בהיעדר חוק המסדיר את נושא הגיור ונוכח החלל החקיקתי, נאלץ בית המשפט הגבוה לצדק לא פעם לצקת תוכן משלו בסוגיית הגיור.

את המטלה החשובה הזו הטיל רה"מ על מר משה ניסים, שר המשפטים לשעבר ובנו של הרב ניסים זצ"ל אשר עשה זאת בעבודה מאומצת, יסודית ומקיפה. הדו"ח של ניסים (בתגובות) סוקר באופן מקיף את סוגיית הגיור, מציע פתרונות לכלל הבעיות במערכת הגיור של מדינת ישראל ומחזיר, בין היתר, את הסמכות של רבני עיר לגייר.

שני זקני רבני הציונות הדתית, הרבנים חיים דרוקמן (שהיה ראש מערך הגיור של מדינת ישראל) ויעקב אריאל שליט"א כתבו: "אנו מודיעים בזה כי המסקנות וההמלצות של משה נסים בדו"ח שלו על נושא הגיור בישראל מקובלות עלינו. לדעתנו זו הדרך הנכונה לעת הזאת להסדרת נושא הגיור בישראל המשקפת אחדות ישראל אמתית. הגיור בישראל היום הוא אתגר לאומי מן המעלה הראשונה. לפיכך, אנו קוראים לממשלה ולכנסת לאמץ בהקדם את הדו"ח ואת הצעת החוק הנלווית אליו כמקשה אחת".

לצידם, עוד גדולי רבני הציונות הדתית תמכו בדו"ח של ניסים וגיבו אותו: הרב צפניה דרורי, הרב אליעזר ולדמן, הרב איסר קלונסקי והרב אריה שטרן שליט"א.

התנועה הרפורמית התנגדה בתוקף לדו"ח הקובע, לראשונה כי "הגיור בישראל ייעשה כדת משה וישראל". למרבה ההפתעה, הצטרפו אליהם החרדים והמשיכו לקדם חוק גיור חרדי אשר בא ואומר את הדבר הבא: המצב כפי שהוא ישאר על כנו לנצח. לא פתרון לדו"חות המבקר, לא החזרת הסמכות של רבני עיר לגייר ולא חשיבה על המצב החברתי הרגיש אנו נקלעים אליו. כלום. הקפאה.

תזכיר חוק הגיור של דרעי מצמצם יותר את מעגלי ההכרה בהצטרפות לעם היהודי, פוגע פגיעה קשה ביכולתנו למלא אחר אחת המשימות הראשונות במעלה של דורנו ומערער אף יותר את אחדותו של העם היהודי.

אני מדגיש: שני החוקים משאירים את הסמכות בידי הרבנות הראשית וקובעים כי הגיור ישאר ממלכתי ההבדל הוא מהותי ועלינו לבחור בין המשך דשדוש מערך הגיור, לבין הקמת מערך ממלכתי לקידום הגיור בישראל.

את גודל האתגר הטיב לתאר כב' השופט ד"ר מנחם פינקלשטיין: "הבעיה המרכזית בישראל כיום היא הימצאותם של מאות אלפים עולים מחבר העמים שאינם יהודים שעלו ארצה מכוח חוק השבות והם חיים בינינו והתערו בנו ובתוכנו, בבתי הספר, בצבא, באירועים, בועידות בכל תחומי החיים, אך מנועים מלהינשא ליהודים. זוהי בעיה בהיקף שמדורי דורות לא חווינו שכמותה. מצב מיוחד זה שלא ידענו כמותו בדורות קדומים מחייב התמודדות אמיצה. הם הצטרפו מהרבה בחינות לחברה היהודית. המשך המצב הקיים – הרה סכנות, גם מבחינת האינטרס של הציבור הדתי. ההתמודדות תקבע את פני המדינה לעתיד. הציבור הטמיע אותם בתוכו ולא יהא ניתן למנוע נישואין עמהם זה יפגע בחוק נישואין וגירושין, וירחיב הפרוד בעם".

לכן אמרתי ואני חוזר ואומר: המחמיר בגיור – מקל בהתבוללות. בעוד כמה שנים ילדינו יקומו למציאות מורכבת יותר ומחובתנו לראות את הנולד ולהציע פתרון של גיור מקרב, אזורי ומכבד למי אשר חפץ בכך.
המצווה לאהוב את הגר היא המצווה הנזכרת ביותר בתורה מכל תרי"ג המצוות: 36 פעמים (!).

אני בא ואומר את הדבר הבא: גדולי רבותינו בציונות הדתית סמכו ידיהם על מתווה עמוק, יסודי ומקיף. כעת, מחובתנו לגבות אותם ורק אותם. לא אתן שתורת רבותינו תהיה למרמס בידי הציבור החרדי. משרד הדתות והוועדה למינוי דיינים בידיים חרדיות אבל נאבק כמו אריות מהאופוזיציה על כבודה של הציונות הדתית ועל תורתה הגדולה. לא נוותר.