המסמכים מוכיחים: רק לישראל זכויות ביו"ש

פרופ' אברהם ציון חקר את המעמד המשפטי בינלאומי של יו"ש: כל המסמכים ההיסטוריים-משפטיים מלמדים שרק לישראל זכויות לאומיות ביו"ש.

שמעון כהן , ל' בסיון תש"פ

בניה ביו"ש. ארכיון
בניה ביו"ש. ארכיון
צילום: דוד יואל

לקראת המועד בו מתכוון ראש הממשלה לפתוח בצעדי הריבונות עולה שוב סוגיית מעמדם של יהודה ושומרון בחוק הבינלאומי. פרופ' אברהם ציון, איש אוניברסיטת אריאל, חקר את הסוגיה ובראיון לערוץ 7 הוא מספר ובפיו הדברים נשמעים פשוטים ביותר:

"חקרתי את כל מסמכי המנדט הבריטי, מסמכי הקבינט הבריטי ומשרד החוץ ומסמכים בינלאומיים שונים ומתברר שליהודים זכות מלאה על כל ארץ ישראל שממערב ירדן ולערבים אין שום זכות להגדרה עצמית ולאומיות בכל האזור הזה".

פרופ' ציון מזכיר כי "פלשתיין של זמן המנדט כללה גם את ירדן. שר המושבות צ'רצ'יל לקח מהשטח של פלשתינה דאז את עבר הירדן ונתן לעבדאללה מסיבות שונות. אחרי מלחמת העולם הראשונה בעלות הברית קיבלו את הריבונות על כל שטח המזה"ת והם אלה שיכולים היו לחלק את האזור. הם החליטו שלא לספח את האזור הזה אלא להקים עליו מנדטים. כך קמו עיראק, סוריה, לבנון, ערב הסעודית, תימן מצרים ובתוך כך גם בית לאומי לעם היהודי כאשר ארץ ישראל כוללת את שני עברי הירדן. השטח של יהודה ושומרון ועזה היה כלול בתוך פלשתינה והדבר הובטח לעם היהודי באופן מלא".

האם ברבות השנים לא התחוללו תפניות מדיניות שביטלו את הקביעות הללו או הציבו סימן שאלה עליהן? פרופ' ציון קובע כי "לא חל שום שינוי למעשה. הייתה מלחמת ששת הימים ולפני זה מלחמת השחרור ולפני זה הייתה החלוקה של האו"ם, וכל אלה לא משנים את המצב הקיים. למעשה ירדן פלשה במלחמת העצמאות שלנו לארץ ישראל המערבי ללא סמכות. היא סיפחה את יהודה ושומרון ולמעט בריטניה ופקיסטן אף מדינה לא הכירה בזה. אפילו הליגה הערבית לא הכירה בכך. התפיסה הירדנית לא הייתה חוקית. שום דבר לא השתנה".

עם זאת מוסיף פרופ' ציון ומציין כי בהסכמי אוסלו היה פוטנציאל לשינוי הסיטואציה המדינית במידה והיה נחתם הסכם המקובל על הצדדים, אך מאחר וההסכם כשל גם הפוטנציאל הזה לא מומש. כך היה גם בהצעת החלוקה ב-47', מאחר והערבים סירבו לקבל את ההזדמנות הזו הפוטנציאל שהיה באירוע לקבע חלוקה שונה של השטח לא מומש ונותרנו עם אותה מציאות מדינית שנקבעה באותם מסמכי המנדט. "ב-47' הערבים סירבו ופלשו לארץ ישראל כדי להשמיד את הישוב היהודי ולא הצליחו. הנכבה שלהם היא ניסיון להשמיד את העם היהודי בארץ ישראל, מה שלא הצליח".

בדבריו מדגיש פרופ' ציון כי הזכויות היחידות הקיימות לערבים בארץ ישראל שממערב לירדן הן זכויות אזרחיות ודתיות אך לא אזרחיות לאומיות.

"למעשה אימצנו את הנרטיב הערבי של שתי מדינות. אני לא רואה כאן שתי מדינות ושני עמים. מדינת ישראל קיימת 72 שנים, אז על איזה שתי מדינות מדובר כאן. במקום להגיד שרוצים להקים מדינה פלשתינית אומרים שתי מדינות לשני עמים, אבל יש כאן עם אחד שרוצה מדינה ללא אף יהודי. יש כאן נרטיב ערבי שאימצנו כמו המונח 'גדה מערבית' שנולד אחרי הפלישה הירדנית ליהודה ושומרון. אין במסמכים הבריטיים אף מילה על הגדה המערבית אלא רק על יהודה ושומרון".

באשר לחשש הדמוגרפי אומר פרופ' ציון שוב כי מלכתחילה אמורה הייתה פלשתינה להתפרס משני עבריו של הירדן, ומאחר וכבר עבר הירדן המזרחי ניתן לערבים הרי שערביי יהודה ושומרון יוכלו להצביע לפרלמנט הירדני. "הרי ירדן לא אמורה הייתה להיות קיימת בכלל. הגבול המזרחי שלנו אמור היה להיות מול עיראק. זה היה המצב המקורי, אבל ירדן נוצרה כי צ'רצ'יל רצה לתת את השטח לעבדאללה. אבל הערבים שנמצאים כאן אינם שונים במאומה מהערבים שנמצאים בירדן, שם 80 אחוז מהירדנים הם פלשתינים, לכן את הזכות האזרחית שלהם הם יכולים לממש בפרלמנט הירדני ולא הישראלי".

בדבריו מציין פרופ' ציון את הקושי להטמיע את האמת ההיסטורית בשדה האקדמי שמשוכנע שישראל כבשה שטח שלא שייך לה, כפי שגם בית הדין בהאג בטוח. עמדה המציגה את נתוני האמת שווה בעיני הגורמים הללו לעמדה הטוענת שכדור הארץ שטוח.

"רוב האנשים שייכים לשתי קטגוריות, הבורים שלא מכירים את העובדות, והצבועים שמכירים את העובדות אבל מתעלמים מהן. היום לא תמצא בשום מקום, גם לא בפסיקת בית המשפט העליון, איזכור להצהרת בלפור, לוועידת סן רמו למנדט הבריטי שנועד להקים בית לאומי לעם היהודי, וזו הייתה הסיבה היחידה להקמתו של המנדט".