בטריקת דלת

פנחס ולרשטיין עוזב את ראשות צוות ההסדרה אחרי ארבע שנות תסכול, וחושף את הצד האפל של שלטון הפקידים בפרקליטות

יוני רוטנברג , ג' בתמוז תש"פ

"אני קצת מפונק, לא בנוי למשחקי הבירוקרטיה". פנחס ולרשטיין
"אני קצת מפונק, לא בנוי למשחקי הבירוקרטיה". פנחס ולרשטיין
צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

"במכתב שפרסמתי עם ההודעה על הפרישה השבוע, כתבתי באנדרסטייטמנט שאם בהתחלה עוד התלבטתי אם הפרקליטות ומשרד היועמ"ש זה חלם או סדום, אז היום אני בטוח שזה לא חלם. ואל תמשוך אותי יותר בלשון. זה מאה אחוז לא חלם. שתבין, בתוך המערכת הזאת יש אנשים שאוהבים אותנו, זה דבר מדהים, אבל התרבות ההנהגתית מושכת גם אותם לכיוון אחר. אתה רואה את זה בכל המהלכים והנושאים, יש דברים שבהם הם משקיעים ונותנים אנרגיה, ויש נושאים שבהם פשוט אי אפשר להזיז אותם".

אחרי ארבע שנים שבהן עמד פנחס ולרשטיין בראש צוות ההסדרה שמינתה ממשלת ישראל, הוא הודיע השבוע על פרישתו בפחי נפש. בעוד השנתיים הראשונות הפגישו אותו עם בירוקרטיה מפרכת עוד בשלב המקדמי של הקמת הצוות וצליחת חוקי המכרזים, השנתיים האחרונות הפגישו אותו עם צד אפל בהרבה של המערכת. בריאיון פרישה מספר ולרשטיין ל'בשבע' על ההתעלמות הבוטה ועל המקלות בגלגלים שתקעו לו אנשי הפרקליטות ומשרד היועמ"ש, ובראשם המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עורך הדין ארז קמיניץ.

שנתיים עבודה, אפס הסדרה

"הבעיה הראשונה שבה נדרשתי לטפל היא בתים שמצאו את עצמם מחוץ לגבולות היישובים בגלל ועדת קו כחול שדייקה את המפות ובגלל המעבר למפות דיגיטליות", מספר ולרשטיין. "אנחנו מדברים על 3,000 בתים בערך, שפרושים בכל ההתיישבות. בדצמבר 2018 הוציא היועמ"ש מנדלבליט דף מדיניות מסודר, ולפיו כל שטח שביצעו בו בעבר תוכנית מִתאר או שהייתה בו השקעה ממשלתית - אפשר להסדיר בו בקלות את הבתים שהוצאו מקו כחול על ידי הליך מינהלי שנקרא תקנת השוק, או בשם המקצועי סעיף 5. זה פתרון טוב כמעט לכל הבתים הללו, כך הם יוכלו לחיות בשלום, ואם יגיע תובע שיוכיח בעלות על הקרקע - המדינה תפצה אותו".

הכלי הפשוט הזה שהציב מנדלבליט לשירותו של ולרשטיין נתן לו זריקת מוטיבציה, והוא החל בהכנת שיעורי הבית. בקלסרים עבי כרס שהוא מציג בפניי, הוא תייק הוכחות חד־משמעיות לכך שהבתים נבנו באישורם ובתמיכתם של כל מוסדות התכנון והחוק, ומתקיימת בהם העילה של תום לב המאפשרת את השימוש בתקנת השוק. נשאר רק לבנות את הנוהל בצורה המעשית שלו, כלומר לקבוע כיצד לבצע אותו בפועל מבחינה משפטית. על כך הופקד המשנה ליועמ"ש, ארז קמיניץ, שלדברי ולרשטיין התעלם ממנו באופן שיטתי ופשוט נמנע מלנסח את הנוהל הדרוש ולממש את מדיניות ההסדרה שעליה החליטה הממשלה.

"פניתי למשרד המשפטים פעם אחר פעם, ואפילו בית אחד לא הצלחתי לשחרר. באופן פרדוקסלי, אני והמינהל האזרחי היינו יחד, רצינו לפתור את הבעיה, אבל קמיניץ לא מוכן להזיז כלום. אפילו בתים שהמדינה עצמה מכרה במעלה לבונה הוא לא משחרר. משלא נעניתי על ידו פניתי לגיל לימון, עוזרו של מנדלבליט. אני מבקש ממנו לממש את הסיכום של הבוס שלו, מספר לו מה ארז קמיניץ עושה, וגם ממנו אני לא מקבל שום תשובה. כמעט שנתיים, ואנחנו לא מצליחים לשחרר בית אחד".

מדובר בנוהל שמנדלבליט בעצמו קבע ואישר, למה הוא לא התערב והורה למשנה שלו ליישם אותו?

"ממתי היועמ"ש חלק על איזשהו משנה שלו? אתה יכול להראות לי מקרה אחד? כתבתי ללשכת היועמ"ש שאני לא מקבל תשובה, אז גם על זה אני לא מקבל תשובה".

אתה אומר שלמנדלבליט אין סמכות על המשנים שלו?

"אני לא מכיר מקרה אחד שהוא חלק על מישהו מהמשנים שלו. גם אתה לא".

ולרשטיין אומנם לא זכה לשוחח עם קמיניץ ולהבין את עמדתו, אבל לדבריו הוא מעריך כמעט בוודאות את הכיוון שאליו הוא מבקש לחתור: "קמיניץ רוצה שכל בית שנבקש להחיל עליו את תקנת השוק - נצטרך קודם לפרסם זאת בתקשורת לצורך הגשת התנגדויות. במילים אחרות, להזמין את מיכאל ספרד להגיש אלפי התנגדויות ולעכב את זה בעוד חמש שנים. אנחנו מכירים את ההתנהלות הזאת היטב לצערנו. זה הזוי, כי בית המשפט המחוזי בפרשת מצפה כרמים פסק בדיוק להפך. מצפה כרמים הוא מקרה מסובך יותר, כי הוא תפיסה צבאית והיישוב לא נמצא בדיוק על מקום התפיסה, ואפילו שם בית המשפט אישר להשתמש בתקנת השוק ולבנות לכתחילה בתים חדשים על מגרשים שם. יש על זה בג"ץ שאמור לפסוק בזמן הקרוב. ייתכן שהוא קצת ישנה את ההחלטה, אולי יאסור לבנות על מגרשים ריקים או דברים מהסוג הזה, אבל לא דובר שם בכלל על פרסום לצורך הגשת התנגדויות. תבין את האבסורד - אני מחכה לבג"ץ מפני שהוא יהיה עבורי הרבה יותר טוב מארז קמיניץ.

"עשיתי הכול כדי להשיג את שיתוף הפעולה שלו", ולרשטיין ממשיך, "ויתרתי על הסמכויות שלי ואמרתי שגורם מהמינהל האזרחי הוא זה שיגיש לקמיניץ את המסמכים שמעידים על תום לב ואת הנוהל לשימוש בסעיף 5, כדי שזה לא יהיה המתנחל ההוא עם הכיפה אלא גורם מקצועי כביכול. גם על זה לא נעניתי".

ניסית להפעיל את נבחרי הציבור, אלה ששלחו אותך למשימה הזאת, שילחצו עליו?

"ניסיתי, אבל הפוליטיקאים לא סייעו לי. אתה מכיר מישהו ששולט בפרקליטות? איילת שקד אולי ניסתה. אספר לך סיפור שימחיש את היחס בין הפרקליטות לפוליטיקאים. היה איזשהו נושא סבוך, שיש מקומות שמצבנו בהם לא טוב בגללו. מנדלבליט הזמין חוות דעת ממומחה מספר אחת למשפט אזרחי, פרופ' מיגל דויטש. רציתי לראות מה כתוב שם, אבל לא הצלחתי לשים על זה יד. גם איילת שקד ביקשה לראות ולא ראתה. אמרו לה 'כן, כן', ולא הראו לה. שר המשפטים אוחנה ביקש לראות את חוות הדעת, וגם הוא לא ראה. הטענה שלהם היא שזה כלי עבודה שלהם. מזה שהם לא מראים אני יכול להבין שכנראה זו חוות דעת שתומכת בהתיישבות".

ומה לגבי ראש הממשלה? הוא לא סייע לך לקדם את הנוהל?

"בוא לא נהיה תמימים. ארז קמיניץ מכין את התיק לראש הממשלה. אני מאוד מעריך את ראש הממשלה, לא רציתי להביך אותו. חשבתי שלערב אותו מול הפרקליטות תחת עננת המשפט שמתנהל נגדו, יהיה דבר לא נכון. זו נקודה שהתלבטתי בה במהלך כל התפקיד. אני שמעתי את המנגינה של שנאה לראש הממשלה. אפשר להגיד שמנגינה זה לא הוכחות, אבל הבנתי שהתערבות שלו לא תעזור לי. אולי הפוך, אם קמיניץ יראה שזה חשוב לו זה רק יהרוס. זו הייתה החלטה אסטרטגית שלי, ואולי הוא יכעס עליי".

"הפתרון - לתבוע את הפרקליטות"

מהלך ההתפטרות התבשל אצל ולרשטיין זה זמן. עוד לפני שהחל רצף מערכות הבחירות ב־2019 הוא חשב לעזוב, אך החליט להמתין כדי שלא ליצור אווירה שתחליש את שלטון הימין. "אני קצת מפונק", הוא מסביר את הפרישה, "אומנם הייתי ראש מועצה, שזה ממסדי, אבל הלך הרוח שם היה של תנועה רעיונית. משחקי בירוקרטיה זה לא בשבילי. אני לא בנוי לזה".

רגע לפני שהוא עוזב ומתחיל לחתור לתפקיד הבא למען ההתיישבות, הוא לא מפקיר את הזירה, ומעניק עצה מעניינת לתושבי 3,000 הבתים האמורים. "אם רוצים לפתור את הבעיה, מנהיגי ההתיישבות צריכים לארגן תביעה נזיקית של כל אותם בעלי בתים נגד הפרקליטות בשל הרשלנות שלהם, והנזק שהם גורמים לערך הדירות וליכולת לשפץ או למכור אותן. אני מוכן לספק את כל החומר שאספתי בשלוש השנים הללו, וגם להעיד על הרשלנות. בדרך הזאת הפרקליטות תתקפל. יש לנו כבר דוגמה לזה - ביישוב עלי זהב קבלנים איימו ללכת לתביעה נגד הפרקליטות, ובאורח פלא הקרקע שם שוחררה".

ממש בשלהי כהונתו, התחיל הדיון הסוער על החלת הריבונות במסגרת תוכנית המאה. אומנם אין זה חלק מתפקידו של ולרשטיין, אך עדיין הוא מודה כי חש אכזבה מכך שלא שותף על ידי נתניהו בסוד העניינים. "אני קצת מתוסכל מכך שראש הממשלה לא הזמין אותי לייעץ על תוכנית המאה, זה עניין מקצועי שצריך להבין בהתיישבות כדי לעשות אותו".

דווקא האמריקנים כן שיתפו אנשי התיישבות - דני תרזה ועתניאל שנלר. מה דעתך על הייעוץ שנתנו?

ולרשטיין מתחמק. "אני רואה את טביעת האצבעות של תרזה בשרטוט המפה. אתה יכול להכיר אדם לפי המפות שצייר, כמו שמזהים אדם לפי סגנון כתיבה או ציור".

כך או כך, ולרשטיין נחוש בצורך לנצל את ההזדמנות שבהחלת הריבונות, ומביע כעס על המאבק שמובילים ראשי מועצת יש"ע נגד המהלך. "עבורי הריבונות היא חלום שלא האמנתי שיתקיים בימיי", הוא אומר. "אבוי אם נחמיץ את השעה בגלל גישת 'הכול או כלום'. כבר החמצנו את השעה בעבר, בבחירות לפני אוסלו שהפסדנו על חודם של קולות שלא עברו את אחוז החסימה. החלת הריבונות היא המהות האמונית של שיבת עם ישראל לארצו. אם במערכת ההפחדות ייסגר חלון ההזדמנויות, וזו צריכה להיות הנחת העבודה - אין שום סיכוי שיהיה נשיא אחר בארה"ב שיכריז על יהודה ושומרון וירושלים כשייכים לישראל".

ולרשטיין מוסיף ומסביר מדוע אינו חושש מהסכנות שבתוכנית, ובראשן המדינה הפלשתינית. "החלופה הבינלאומית היא לחזור ל־97 אחוזים מיהודה ושומרון והר הבית בידי הפלשתינים. החלת ריבונות על 30 אחוזים תסכל כל אפשרות כזאת. כל ההפחדות הן הטעיה, זה מרתיח אותי. אין סיכוי שהפלשתינים, שלא הסכימו ל־97 אחוזים מהשטח, יסכימו ל־70 אחוזים וכל שאר התנאים. החלת הריבונות על בקעת הירדן ויהודה ושומרון היא סתימת הגולל על המדינה הפלשתינית, לא ההפך".

ממשרד המשפטים נמסר בתגובה: "צר לנו על הסגנון בו נוקט מר ולרשטיין כנגד אלו העוסקים בצרכי ציבור באמונה, תוך הצגת הדברים באופן לא מדויק, בלשון המעטה.

לגופו של עניין, הייעוץ המשפטי לממשלה פועל להגשמת מדיניות הממשלה בגבולות הדין, ובמסגרת זו פעל יחד עם הדרג המדיני לקדם פתרונות להסדרת בנייה ביישובים באיו"ש, בין היתר באמצעות חוות דעת משפטית להכשרת השימוש בהסדר "תקנת השוק", שעל בסיסה הושגו הישגים משפטיים יוצאי דופן: בפסק הדין של ביהמ"ש המחוזי שאישר את התיזה המשפטית להסדרת מאחז "מצפה כרמים", בפסק הדין של ביהמ"ש העליון להסדרת תוכנית המתאר בעופרה, בחוות הדעת התקדימית להסדרת דרך גישה ליישוב חרשה, ועוד דוגמאות רבות.

כפי שהובהר למר ולרשטיין כבר לפני למעלה משנה, לא הייתה מניעה, בוודאי לא מצד משרד המשפטים, לפעול לקידום המהלכים הנדרשים לשם הסדרת מעמדם של בתי מגורים רבים באזור. בהמשך לעמדת היועץ המשפטי לממשלה בעניין תקנת השוק, הבהירו המשנה ליועץ וצוותו את עמדתם המשפטית המאפשרת, שגובשה לאחר שיח רחב ופורה שנוהל עם כלל הגורמים, ואגב עיסוק בסוגיה משפטית מורכבת עד מאוד. עמדה זו מוכרות היטב למר ולרשטיין והיא זו שהייתה ועדיין יכולה לסייע, הלכה למעשה, להסדרת בתי מגורים שנבנו ונרכשו בתום לב ובתמורה ע"י המתיישבים באזור. לכן תמוהות עד מאוד אמירותיו של מר ולרשטיין ביחס למשרד המשפטים.

ויודגש, העובדה שהליכי ההסדרה לא קודמו באופן מהיר יותר ע"י צוות ההסדרה בראשות מר ולרשטיין, אינה נוגעת לפועלו של משרד המשפטים ואינה באחריותו. כאמור, אנשי משרד המשפטים עשו ככל אשר לאל ידם על מנת שניתן יהיה להוציא אל הפועל את השימוש בכלי המשפטי החשוב של תקנת השוק, באופן שיאפשר לדרגי הביצוע לפעול כאמור בחוות הדעת. אנו מקווים, כי פתרון המכשלות הטכניות והתקציביות, והסדרת הבתים החוסים בצילה של תקנת השוק יתקדם במהרה. נוכח ביטול חוק ההסדרה ע"י בג"ץ, יש בדבר משום צו השעה".