'13 העיקרים' לשדכן המתחיל

את בעיית הרווקות המאוחרת בציונות הדתית אפשר לפתור בקלות. זה תלוי בכך שכל אחד ואחת מאיתנו יהפכו להיות שדכנים.

הרב שלמה סובול , ד' בתמוז תש"פ

אילוסטרציה
אילוסטרציה
istock

"הרב, החלטתי שאני רוצה להתחיל לצאת", סיפר לי לאחרונה בחור בן 22. אחר התלבטויות רבות – הוא ממשיך לספר - אזרתי אומץ והרמתי טלפון לבת דודתי שקטנה ממני בשנה, וסיפרתי לה בהתרגשות שאני רוצה להתחיל, ואולי יש לה איזה חברה שיכולה להתאים לי? הייתי בטוח שהיא ממש תשמח לעזור לי, אבל להפתעתי היא ענתה לי 'רוב החברות שלי כבר נשואות'. מה? היא לא מבינה שאני לא צריך הרבה כלות, אלא רק אחת?".

זהו סיפור אחד מיני רבים שמתייחס למה שקורה בנושא ההיכרויות אצלנו בציבור הדתי לאומי. יש בציבור הדתי לאומי רבבות רווקים ורווקות שרוצים בכל מאודם, להקים בית נאמן בישראל, ולזכות בזרע של קיימא. רוב רובם של אותם רווקים ורווקות היו יכולים למצוא את שאהבה נפשם, אם כולנו היינו נרתמים למשימה הקדושה הזאת. 'שדכנות' זה לא רק מקצוע של 'ינטה' מהסיפורים, אלא זה זכות וחובה של כולנו, חברים וחברות, מדריכים ומדריכות, מורים ומורות, רבנים ורבניות, שכנים ושכנות, לשדך את מי שאנו מכירים.

להלן כמה מהתירוצים שאנשים שומעים כאשר הם פונים בבקשה לעזרה בשידוך: "אני לא מתעסק בשידוכים", "מצטער, אני לא טוב בזה", "ניסיתי כמה פעמים ולא הצלחתי אז התייאשתי", "רוב החברות שלי כבר התחתנו", "אשתי חוזרת בתשובה, "אין לה חברות דתיות", "בשמחה, רק תזכיר לי מידי פעם", "תדבר עם משה, הוא אלוף בזה", "הייתי רוצה לעסוק בזה אבל אני מתבייש", "זה ממש חשוב לי הנושא אבל אני ממש עסוק בתקופה האחרונה", "הצלחתי לעשות שידוך רק פעם אחת, והזוג התגרש".

לא אלך ואפריך כל תירוץ, אלא אתייחס בקצרה רק לתירוצים הראשונים. אך קודם לכן אני מתנצל מראש על הלשון הישירה שבה ייכתבו הדברים. אין כאן כוונה חלילה לפגוע באף אחד באופן אישי, אך יש פה מטרה לגעת בנקודה כואבת, מתוך תקווה שהדברים ייכנסו ללב של כל אחד ואחת.

"אני לא מתעסק בשידוכים" זה אפילו לא תירוץ. חזרת על הבעיה בה אנו עסוקים במילים שלך. פשוט מאוד בבקשה תתחיל להתעסק בזה למען רווקים ורווקות. אם הקב"ה מוצא לנכון להתעסק בזה, אז גם כבודו יכול להתעסק בזה.

"אני לא טוב בזה" - אני רוצה לספר לך שאני לא טוב בלבנות סוכה, אבל בכל זאת אני מתאמץ עם שתי הידיים השמאליות שלי ובונה סוכה. אז אנא עשה את המקסימום שאתה יכול בשביל להקים בתים בישראל, והקב"ה יעשה את החלק שלו.

"רוב החברות שלי התחתנו" – את האמת, לא בטוח שאני מאמין לך, אבל גם אם כן אז שיהיה ל'רוב החברות' שלך המון מזל טוב, אבל כרגע אנחנו לא עסוקים באלו שכבר התחתנו, אלא באלו שעדיין לא. אגב, "רוב' חברותייך התחתנו בגלל שדכנים שכנראה גם 'רוב' החברים שלהם התחתנו. מזל שהם לא חשבו כמוך. אז בבקשה תואילי בטובך גם את לחשוב על ה'מעט' שעדיין לא התחתנו.

אז הנה "שלוש עשרה מידות" לאלו שכן רוצים לשדך:

א. לרצות: כמו הרבה דברים בחיים הכול מתחיל ברצון. עלינו לעשות בתוכנו עבודה פנימית שתוליד רצון לעזור לכל הרווקים ורווקות. גם לאלו שלא נמצאים במרכז החברה. כל בחור ובחורה רוצים להתחתן, לא משנה מאיזה עדה הם, במה הם עוסקים ואיך הם נראים.

ב. לשאול: כשפוגשים בחור או בחורה שנראים לנו מועמדים ראויים, 'לדפוק בדלת' ולבקש רשות לשאול, ואז לשאול בצורה עדינה וישירה האם הם מעוניינים, ואם כן לשאול את הפרטים שלהם, ולנסות להבין מה הם מחפשים.

ג. לרשום: אנחנו לא מחשבים מהלכים, ולכן אנו זקוקים לרשום את הפרטים של אלו שאנו פגשים. אולי בהתחלה ייראה לנו שהכול מונח במוחנו, אבל עם הזמן, אם לא נרשום, יהיה לנו בליל של שמות, עיסוקים, וגילאים.

ד. להשקיע: לא לשלוף מהשרוול. לא כל בחור מתאים לכול בחורה. צריך להשקיע זמן ולחשוב מי מתאים למי. וגם לאחר שהגענו למסקנה ששווה להציע, עד שתופסים מישהו ועד שהוא חוזר אלינו לפעמים לוקח הרבה ימים, אבל שווה להשקיע את הזמן והמחשבה בשביל דבר כל כך גדול.

ה. להציע: לא לחכות לשמוע בת קול מהשמיים שמכריזה פלוני לפלונית. אין מדד להתאמה ראשונית של מאה אחוז. את ההתאמה הבחור והבחורה יהיו חייבים לבדוק בעצמם. אם ההצעה נראית לכם מתאימה, פשוט תציעו. הזוג כבר יעשו את הבירורים שלהם

ו. להעז: אל תתביישו להציע למי שאתם לא מכירים היטב. אל תציעו הצעות רק למעגל הראשון של החברים והחברות שלכם. העזו להציע גם למעגלים רחבים יותר, שכנים, חברים וחברות ללימודים ועוד.

ז. להתלהב: כאשר אתם מציעים הצעה תהיו עם אור בעיניים ועם הרבה עין טובה. קשה מאוד לבחור ובחורה לקבל הצעה שהם לא מכירים אם לא מלהיבים אותם. אל תשקרו חלילה ותגידו דברים לא נכונים, אך את מה שקיים ואמיתי תשדרו עם אנרגיות חיוביות.

ח. להתמיד: הצעתם הצעה והם נפגשו וזה לא הלך, או הצעתם הצעה והם סרבו להצעה, בכל זאת המשיכו להציע בעתיד, גם אם סיבת הסירוב לא נכונה בעיניכם. החלק שלנו הוא ההשתדלות, את השאר יעשה הקב"ה.

ט. להאמין: אל תתייאשו מלהציע גם לכאלו שיש להם שם של 'בררנים ו'בררניות' או לכאלו שכבר יצאו המון פעמים. לפעמים זה נותן לנו הרגשה של 'אם היו הצעות כל כך טובות וזה לא הלך, אז למה שההצעה שלי תצליח'. אז זהו שלא. מי יודע, אולי אנחנו נבחרנו להיות השליחים.

י. ללוות: מי שמציע שידוך לא אמור להתערב בדייטים. יחד עם זאת אנחנו יכולים להציע את עצמנו, ככתובת שאפשר לפנות אליה כדי להתייעץ. אם אנחנו ברי הכי אנו יכולים לייעץ בעצמנו, ואם לא אז כדאי שיהיו לנו כמה כתובות של אנשי יעוץ שאנו יכולים לפנות ולהפנות אליהם.

יא. להפעיל: ככול שיהיו יותר אנשים שיעסקו בהיכרויות כך סיכויי ההצלחה יגדלו, וכך המשימה תתחלק בין יותר אנשים. לכן עלינו 'להפעיל' עוד אנשים וליצור 'קשרי עבודה'. כך ירבו מספר המועמדים והמועמדות וממילא גם ההצלחות.

יב. להתפלל: על כל דבר בחיים צריך להתפלל ולבקש סיעתא דשמיא, ובוודאי על החיבור הפלאי בין איש לאישה. אז התפללו להקב"ה גם על הזיווג של אלו שמחפשים בן או בת זוג, וגם על כך שנזכה אנחנו השדכנים להיות שליחים נאמנים בהקמת ביתם בישראל.

יג. להודות: תודה לך ה' שאתה מזכה אותנו להיות פועלים איתך בשותפות, ולעסוק בישוב העולם ובהמשכיות של עם ישראל.

ועוד נקודה למחשבה לסיום. ייתכן שאם התגמול בציבור הדתי לאומי לחברים וחברות שמשדכים, לא היה כרטיס מתנה על 100 שקל בסטימצקי, אלא 1000 דולר מכל צד, זה היה מעודד הרבה אנשים ונשים לעסוק בשידוכים. את רוח ההתנדבות נשאיר למקומות אחרים, פה דרושה השקעה רבה שרצוי שגם יהיה שכרה בצידה, לא רק בעולם הבא , אלא גם בעולם הזה.

המאמר יפורסם בשבת הקרובה בעיתון ''עולם קטן''. הרב שלמה סובול הוא ראש ארגון רבני ברקאי ורב קהילת שערי יונה מנחם במודיעין