השוואה הוגנת, או הטעיית הציבור?

מנכ"ל כושרות מגיב על תחקיר נאמני תורה ועבודה על פערים בתשלומים לכשרות. "המדינה צריכה לקחת אחריות"

תומר בן צבי  , ז' בתמוז תש"פ

סמל הכשרות החדש
סמל הכשרות החדש
צילום: דוברות הרבנות הראשית

'פערי תשלום על כשרות בין עסקים שונים' זעקו הכותרות, זאת בעקבות 'מחקר' שנערך על ידי תנועת נאמני תורה ועבודה, ומצא פערים בין המחירים שנדרשו עסקים באזורים שונים לשלם תמורת הכשרות.

עצוב לגלות שגם בעידן הנוכחי חושבים בנאמני תורה ועבודה שאפשר לעבוד על הציבור באמצעות ספינים חלולים ומטעים שכל בר דעת יכול לעלות עליהם. אז לטובת הקוראים בואו נפרק רגע את הנתונים:

תשלום של עסק על השגחה מתחלק לשנים: אגרה שנתית (כמו כל שירות שניתן מטעם המדינה), ותשלום שכר משגיח.

לצערנו בפרסום ערבבו בין התשלומים, ובמחקר המעמיק שנערך לא הצליחו להגיע לחוזר מנכ"ל הקובע עלויות קבועות לאגרות הכשרות לפי גודל בית העסק, כך לדוגמא: בית אוכל – פיצה, בית קפה או פלאפל קטנים (עד 20 איש בישיבה) מחויבים באגרה קבועה של 517 ₪ לשנה. בית עסק דומה בעל יכולת קיבול גבוהה יותר (עד 50 איש) ישלם 743 ₪ לשנה. המחירים הללו הם מחירים קבועים בכל הארץ, ומובנים לכל מי שלא מתכוון לנגח את הרבנות בכל מחיר. באופן מפתיע 'המחקר' של נאמני תורה ועבודה השווה בין עסקים בלא לציין את יכולת הקיבול שלהם.

אך הפערים הגדולים באמת שייכים לחלקו השני של התשלום – שכר המשגיח. אני מאמין שכל קורא הגון אינו מבקש שהמשגיח יקבל שכר רעב, וממילא עליו לשאול את עצמו בהגינות מדוע ישנם פערי שכר? האם בחלק מהמקומות משתכרים המשגיחים שכר מופרז? או שמא בחלקם הם מקבלים שכר רעב? האמת שאף אחת מהאפשרויות איננה נכונה. אך כדי להסביר מהיכן נובעים פערי השכר בואו נדבר על מספרים: הפערים הגדולים ביותר שמצאו בנאמני תורה ועבודה הם כ-200 שקלים לחודש בין העסקים השונים.

כדי לנפח אותו כמובן ולזרות חול בעיני הציבור הם חישבו את זה באופן שנתי והכותרת היתה פער של 2000 שקלים (אגב, עצה טובה להמשך: 20,000 ל10 שנים נשמע מרשים יותר). אבל אנחנו לא מזלזלים גם בסכום קטן, אז מהיכן מגיעים הפערים הללו?

משלל סיבות. הנה כמה דוגמאות: נניח שבאשדוד יש פיצריה במרכז שכונה חרדית, בה יש לרבנות מבחר משגיחים, הרבנות ממנה את אחד מהם לפקח על הכשרות והוא מקבל נטו תשלום על עבודתו. מנגד ברעננה ישנה פיצריה כשרה, המשגיח הקרוב ביותר בארסנל המשגיחים של הרבנות גר בשכונה אחרת בעיר והוא צריך להשתמש בתחבורה ציבורית. אז נניח שהוא מבקר שם שלש פעמים בשבוע, מחיר נסיעה עירונית: 5.90, הלוך וחזור, הגענו למחיר של 160 שקלים לחודש, שהוא 1911 לשנה. תוסיפו את מחיר התשלום הנוסף למשגיח על שעות הנסיעה, ותגלו שהפער של 2000 שקלים לשנה הוא פחות מבדיחה. ועכשיו אתם יכולים רק לדמיין כמה יכול להיות הפער בקיוסק שמבקש כשרות במרכז רמת הגולן, והמשגיח צריך לנסוע חצי שעה לכל כיוון.

הפער בתשלום יכול להיות קשור גם לסמיכות עסקים שבפיקוח. לדוגמא: עסק שנמצא בסמוך לעוד שני עסקים בפיקוח, ואינו דורש פיקוח צמוד, יוכל להיות מושגח על ידי אותו המשגיח שיפקח על העסקים הצמודים. מה שכמובן יקטין את עלויות ההשגחה בשונה מעסק מבודד.

גם אופי העסק גורם לדרישות פיקוח שונות ופערים בתשלום. לדוגמא: פיצה שקונה את הבצק מוכן בהשגחה טובה, תזדקק לפחות שעות השגחה מפיצה שבה מכינים הבצק במקום וצריך לפקח בה גם על ניפוי הקמח והפרשת החלה.

מקור נוסף לפער בתשלומי העסקים נובע מאמינות העסק. אין להשוות בין עסק שנתפס בהפרת כשרות כמה פעמים וזקוק למשגיח צמוד בכל שעות היממה, ובין עסק שבעליו משתף פעולה עם ההשגחה במשך שנים רבות ונזקק לפיקוח מפעם לפעם. אין השוואה בין עסק שמעסיק גוים וזקוק למעקב הדוק אחרי הבישול במטבח מחשש לבישולי גויים, ובין עסק שרק יהודים עובדים בו.

אך בכלל ההשוואה העיוורת בין שני עסקים רק בגלל שהם עוסקים באותו תחום קולינרי היא איוולת עצובה. יש פיצריות שפתוחות 24/6 ויש כאלה שפתוחות רק בערב או בסופ"ש, יש פיצריות שכונתיות שפועלות בהיקפים מצומצמים, ויש מעצמות אזוריות שמוציאות כמויות גדולות של פיצות בכל יום. האם מישהו חושב שההשגחה בשני המקומות זהה? שהעלות היא אותה עלות?

אז האם בנאמני תורה ועבודה יודעים את כל הנ"ל ובחרו להטעות את הציבור במכוון? או שמא הדבר רק מוכיח שכדי לחוות דעת ציבורית בנושא כדאי שתהיה מעט היכרות עולם הכשרות ואי אפשר לנתח נתונים יבשים ממשרד ממוזג בתל אביב או בלוד?

בסופו של דבר המסקנה מהפרסום של נאמני תורה ועבודה מתבקשת - המדינה צריכה לקחת אחריות על נושא הכשרות. להקים 'רשות לאומית לכשרות' שתוכל לתקצב את המערכת ולשקלל את המחירים באופן כללי. כך הרשות תספוג את הפערים שבין המקומות, תתקצב את המערכת, ויימנעו פערים שאינם קשורים בפיקוח עצמו אלא בעלויות סביבתיות נלוות (ארנונה, נסיעות וכדו').

אנו בכושרות תומכים כבר זמן רב בפתרון זה, ואף דחפנו להנחת הצעת חוק על שולחן הכנסת. אנו שמחים שכעת גם בתנועת נאמני תורה ועבודה מבינים את ההכרח שבו ובוודאי יצטרפו לתמיכה בחוק החשוב הזה.


הכותב הוא מנכ"ל 'כושרות'