בג"ץ מול המדינה בשירות המסתננים

פסיקת בג"ץ האחרונה מאפשרת לכל מסתנן לקבל מעמד של פליט בשל טענה לסכנה כלשהי בארצו, וזו רק הפסקה האחרונה בשורה פסיקות ברוח זו.

תגיות: מסתננים בג"ץ
שמעון כהן , כ"א בתמוז תש"פ

אילוסטרציה
אילוסטרציה
צילום: תומר נאוברג, פלאש 90

עו"ד יונתן יעקובוביץ', מנהל המרכז למדיניות הגירה, מדבר על האופן בו מסכל בג"ץ את ניסיונותיה של המדינה להתמודד עם סוגיית המסתננים.

השיחה עם יעקובוביץ' מתקיימת בעקבות החלטת בג"ץ בשבוע שעבר שלא לקבל את ערעורה של המדינה על הפסיקה לפיה חשש ממילת נשים הוא עילת פליטות, החלטה שעשויה להוביל להמוני דרישות למעמד פליט בתואנה זו.

"זו כנראה הסוגיה שבית המשפט העליון החליט להתערב בה יותר מכל סוגיה אחרת", אומר בדאגה יעקובוביץ' כשהוא מתייחס למכלול המאמצים של בג"ץ לסכל את צעדיה של המדינה בסוגיית המסתננים. בהקשר זה הוא מזכיר כי שלוש פעמים תוקן החוק למניעת הסתננות ושלוש פעמים בית המשפט ביטל אותו למרות שבכל פעם המדינה הקלה בו עוד ועוד. חוק זה כלל את מתקני אחזקתם של המסתננים, אך בית המשפט אסר זאת.

בנוסף מזכיר יעקובוביץ' את ביטול חוק הפיקדון שיזם מרכז מדיניות ההגירה, "מדובר בחוק כלכלי מידתי שלקח עשרים אחוזים משכר המסתננים הלא חוקיים שאסור להם לעבוד בישראל. בית המשפט טען שזו פגיעה לא מידתית למרות שגם כך ישראלים מפקידים 6 אחוזים לפנסיה ומדובר בפער של 14 אחוזים למסתננים שבאופן רשמי אסור להם לעבוד". תכליתו של החוק הייתה להמריץ את המסתננים לעזוב ואז לקבל את הסכום שנאסף, "וגם את זה בית המשפט ביטל כי זו פגיעה לא מידתית בזכויות שלהם".

"הדבר מוכיח שבעיני בית המשפט מדובר באוכלוסייה שצריכה להישאר כאן ומגביל כל אפשרות להוציא אותם", אומר יעקובוביץ' המציין כי חוק הפיקדון הוכח כיעיל ולמרות זאת החליט בית המשפט לבטל את חלקו. את החלק של הפקדת המעסיק 16 אחוזים על חשבונו, לא ביטל בית המשפט.

"בית המשפט גם ביטל את ההרחקה למדינה שלישית בטוחה. הוא קבע שאכן מדובר במדינה בטוחה ושההסכם עומד בדרישות החוק הבינלאומי, אבל בגלל שההסכם אמר שהיציאה צריכה להיות מרצון לא ניתן לפגוע באוטונומיה של הפרט ולנקוט בצעדים שיכפו עליו לצאת לאותה מדינה למרות שלא נשקפת לו שם סכנה. זה מצטרף להתערבות בכל ניסיון או נוהל שהמדינה קידמה מאז 2007, אם זה הרחקה חמה קרוב לגבול, אם זה הניסיון של המדינה לאסור על העסקה שלהם ב-2010, אם הניסיון להרחיק אותם ממרכז הארץ כדי שלא תהיה להם תעסוקה והתמריץ שלהם להגיע יפחת. כל אלה בוטלו בלחץ של בית המשפט. היום אנחנו מול שוקת שבורה ופסק הדין האחרון הוא הכי דרמטי כי ההשפעה שלו לא נוגע רק למסתננים אלא גם למהגרים חוקיים, לצליינים, לעובדים זרים ולתיירים. כולם יכולים לטעון שהם חוששים לחזור למדינה שלהם, אם זו אישה או זוג עם ילדים שיוכלו לטעון שחוששים מהסבתא שתכריח אותם לבצע מילת נשים".

במקרה המדובר שהוביל להכרעת בית המשפט, מזכיר יעקובוביץ', מדובר ב"זוג שהגיש בקשת מקלט לאו"ם ב-2008 ונדחו מהאו"ם. הם ביקשו עיון מחדש ונדחו שוב, ורק לאחר מכן נזכרו שיש להם ילדה בת ארבע, ועכשיו הם חוששים לחזור לחוף השנהב כי האימא של האישה תכריח אותם למול את הבת שלהם. הם גם טענו שהם לא יכולים לעבור לאזור אחר כי המשפחה תתפוס אותם בכל מקום שאליו ילכו ותכריח אותם לבצע מילת נשים, שזה כמובן אבסורד".

יעקובוביץ' מזכיר כי ב-2013 אחד ממנהלי הקליניקה לזכויות פליטים באוניברסיטת תל אביב כתב מאמר ורצה להביא דוגמא לסיפור של מהגרים שהסיפור שלהם מופרך ואין סיכוי שהם לא אומרים אמת אלא ממציאים סיפור ולהערכתו עורכת הדין שלהם המציאה את הסיפור כדי שהם יישארו בישראל, ומדובר באותו זוג מחוף השנהב, אלא שהמאמר נכתב ב-2013, עוד לפני שהוא האמין שהדבר לא יידחה על ידי בית המשפט ובנוסף יאומץ כפסק דין של בית המשפט העליון. "כלומר אחד האנשים עם העמדות הכי רדיקאליות בנושא הגירה יודע שלא מדובר באנשים שהאמת נר לרגליהם, ובכל זאת הם הפכו לפליטים במדינת ישראל".

"מעבר לסיפור הפרטני הזה צריך להבין שפסק הדין הזה הופך מאות אלפי בני אדם לזכאים פוטנציאלית למעמד פליטות", אומר יעקובוביץ' ומוסיף: "המשמעות החמורה עוד יותר היא שפסק הדין הזה לא נוגע רק למילת נשים, כי בית המשפט העליון הטיל את חובת ההוכחה שלא חלה סכנה באותה מדינת מוצא על המדינה. עד היום אם אישה מקולומביה טענה שהיא נרדפת על ידי קרטל סמים בית המשפט אמר שהיא יכולה לעבור לאזור אחר בקולומביה שבו אין לה סכנה. כך גם במקרה של נרדפי מיליציות בניגריה. כעת בית המשפט פוסל את האפשרות לעבור לאזור אחר באותה מדינה ומטיל על המדינה את נטל ההוכחה שבמקרה הפרטני הזה הטוענים לנרדפות יכולים לעבור למקום מסוים. מובן שזה נטל שהמדינה לא יכולה להוכיח".

"המדינה הראתה שבחוף השנהב יש איסור בחוק למילת נשים, מה שאין כן בישראל. המדינה הראתה שמדובר רק ב-30 אחוזים בממוצע של קיום התופעה, אבל בית המשפט מטיל על המדינה להוכיח שאין סכנה לזוג הזה. זה נטל בלתי אפשרי ולכן פסק הדין הזה בעייתי ומסוכן לגבי כל סוג של טענה כולל טענה לאלימות בתוך המשפחה, לחשש מהחמולה או כל סוג של טענה. בעצם נפתחו השערים לטענת רדיפה לכל בן משפחה וגם הפך את האפשרות של העברה למקום אחר לכמעט בלתי אפשרית. בעצם בית המשפט ריסק את מדיניות ההגירה של מדינת ישראל".

"פסק הדין הזה מעמיד את ישראל במקום הכי רדיקאלי ופרוגרסיבי בפסיקה המשווה. השופטת ברק ארז אמרה בעצמה שאין עוד פסיקה משווה בנושא מילת נשים והדבר נתון במחלוקת. בדרך כלל מדובר ברווקה או רווקה שנמלטת מהמשפחה אבל לא בזוג שמגונן על בתו מהסבתא. אין פסקי דין כאלה בעולם, ולכן ניתן לומר שבפסק הדין הזה ישראל עברה מהקפדה חמורה מאוד על זכויות אדם אבל תחת פרשנות שמרנית אל העמדה הרדיקאלית ביותר".

ומה כעת? האם ניתן עוד לבצע מהלכים או צעדים שישנו את המציאות אליה מוביל בג"ץ? "החברה בישראל צריכה להבין לאן הכיוון הולך, ולהחזיר את המושכות לידיים. מדיניות הגירה היא בסיס ריבונות המדינה, היא משפיעה על אופי המדינה אחת הסוגיות הקריטיות ביותר לקיומה של המדינה כיהודית ודמוקרטית. החברה בישראל צריכה להבין את זה", אומר יעקובוביץ'. "אנחנו מנסים לפעול בגבולות הגזרה המצומצמים שבית המשפט מצמצם כל פעם כשהמערכת הפוליטית אימפוטנטית לחלוטין".

"יש דברים שניתן לעשות. במקרה הזה משרד הפנים לא יתעקש על הכרה במילה או ברדיפה על רקע מגדרי כעילה לפליטות, מתוך הבנה שמדובר במקרה מופרך שיידחה בהמשך. משרד הפנים יכול לנסות ולהיאבק על זה מחדש. משרד הפנים צריך לעשות יותר והתשובות לבית המשפט צריכות להיות טובות יותר. כרגע יש שיתוק בנושא החזרת מושכות המשילות לידי הנבחרים, ויש שיתוק ממשלתי בכל נושא. אין תחליף לחוק הפיקדון. יש כעת הסתננות מלבנון. אנחנו דורשים להחזיר את המגבלה לשנה ובדיוק כעת המדינה הופכת את מתקן חולות לבסיס צבאי, כלומר שאין למעשה שום תכנית לביצוע".