חל״ת הריבונות

בארה"ב מעדיפים לבלום בשלב זה את עגלת הריבונות, ונתניהו עלול לקבור את התוכנית האסטרטגית הגדולה בגלל פוליטיקה קטנה

יאיר שרקי , י' בתמוז תש"פ | עודכן: 22:49

ברית האחים מתחדשת בספסלי האופוזיציה. בנט ולפיד
ברית האחים מתחדשת בספסלי האופוזיציה. בנט ולפיד
צילום: גרשון אלינסון, פלאש 90

הבטחת האחד ביולי עשויה להסתיים כמתיחת אחד באפריל. מההכרזה החגיגית על החלת ריבונות על שלושים אחוזים משטחי יהודה ושומרון, ספק אם ייוותרו שלושה גושים.

כל גורם שבוחש בנושא מציג מתווה אחר: מהחלת הריבונות על כל היישובים הישראליים ללא המרחבים שביניהם, ועד סיפוח סמלי של שניים-שלושה גושי התיישבות נבחרים. בחלק מהתרחישים בקעת הירדן בפנים ובאחרים בחוץ, אבל יש מכנה משותף אחד: איש עדיין לא ראה את המפה, וכולם מסכימים שזה יכול להסתיים בלא כלום, או בגרסה מצומקת במיוחד.

נתניהו, בחדרי חדרים וגם בנאומים פומביים, נשמע נחוש. נכון לעכשיו הוא לא מכין את הקרקע לתבוסה ולא מסתתר מאחורי שיקולי ביטחון או משבר הקורונה כדי לנמק את דחיית המהלך, אבל איש סודו והפוליטיקאי היחיד שחשוף לכל פרטי השיחות עם האמריקנים, יריב לוין, העריך השבוע בשיחה פרטית שייתכן שלא יהיה כלום כי אין כלום. במועצת יש"ע רבים יראו בתוצאה כזאת הישג.

תאריך היעד שהוגדר בהסכם הקואליציוני חלף לו, אבל סיפוח לא בא, וטראמפ כבר לא מטלפן. העניין שמגלים האמריקנים בתוכנית פוחת עם הזמן. האור הירוק לסיפוח מיידי ונרחב אחרי הטקס בבית הלבן בתחילת השנה, נבלם על ידי ג'ארד קושנר, שדחה את היעד לאחרי הבחירות בישראל; וכשהמועד הזה הגיע, תשומת הלב של ממשל טראמפ כבר נדדה במלואה לבחירות בארה"ב. משבר הקורונה, הכלכלה וההפגנות מסכנים את הקדנציה השנייה של הנשיא, ובכירים בהתיישבות שנמצאים בקשר הדוק עם מקורבי טראמפ התרשמו שמבחינתם אין ערך אלקטורלי משמעותי למהלך חלקי של סיפוח מצומצם.

ההסכם בין נתניהו לגנץ מחריג את החלת הריבונות ומאפשר לראש הממשלה להוביל את ההסכמות עם האמריקנים גם ללא הסכמת ראש הממשלה החליפי, אבל האמריקנים הם אלו שדורשים קונצנזוס ישראלי. גנץ ויתר על זכות הווטו - והאמריקנים העניקו לו אותה בחזרה. אילו הייתה הסכמה בירושלים בין ראש הממשלה למחליפו, השתדלנות בוושינגטון הייתה הרבה פחות נצרכת. טראמפ היה חותם בלי שאלות על נוסחה מוסכמת בתוך ממשלת האחדות הישראלית. אבל הדיווחים שמעבירים לו שליחיו לארץ הקודש מלמדים על קרע עמוק. גבי אשכנזי, שר החוץ, פתח ציר משלו מול האמריקנים, שבליבו התנגדות לסיפוח הבקעה וגם דרישה שהתוכנית תוביל בסופו של דבר למדינה פלשתינית, וגנץ כמובן אחריו.

כמו בקוקפיט המרובע, גם עכשיו יו"ר כחול לבן הוא לא המוביל, אלא נגרר על ידי שותפיו. אין פער אידיאולוגי משמעותי בין גנץ לנתניהו, מפני שגנץ מעולם לא הציג אידיאולוגיה סדורה בנושא או עמדות מדיניות מובהקות. בקמפיין הבחירות הוא נסע לפגוש את טראמפ והביע תמיכה עקרונית בתוכנית, בתוספת מלמול על הסכמות של הקהילה הבינלאומית. כעת הקשיים שהוא מערים הם בעיקר משיקולים פוליטיים. עם קצת מאמץ ושותפות, נתניהו היה יכול לרתום את גנץ להחלת הריבונות על הבקעה כמהלך ממלכתי עם קונצנזוס ישראלי. זה היה טוב מבחינה מדינית מול ממשל טראמפ וגם ביידן, במקרה שהשלטון האמריקני יתחלף בעוד ארבעה חודשים, וגם נכון לעתיד ההתיישבות בתוך הציבוריות הישראלית. אבל חוסר הנכונות לחלוק בקרדיט, וגסות הרוח הכללית שנוהג נתניהו בגנץ, שנחשפה השבוע בפומבי כשמנע ממנו לדבר בפתח ישיבת הממשלה, הובילו את גנץ ואשכנזי באופן טבעי ללחוץ על הברקס.

יום אחרי ההשפלה שחווה מול המצלמות, הודיע גנץ בישיבת סיעת כחול לבן ש"מה שלא קשור לקורונה ימתין ליום שאחרי הווירוס". את התשובה סיפק נתניהו זמן קצר אחר כך, בישיבת סיעת הליכוד, במענה לשאלת שרת ההתיישבות ציפי חוטובלי על העיכוב בהחלת הריבונות: "הנושא אינו תלוי בכחול לבן. הם לא הגורם לכאן או לכאן". בהמשך הסביר נתניהו שהאמריקנים דורשים מישראל תמורה מדינית למהלך, אבל גם אנשיו מודים שתמיכת כחול לבן הייתה מקצרת את התהליך. לפני שבוע נתניהו עצמו תדרך ואיים בבחירות אם לא יהיה סיפוח.

מול ההסתייגויות של מועצת יש"ע, אנשי נתניהו טוענים שראשי המתנחלים מחמיצים הזדמנות היסטורית ועיתוי שלא יחזור: נשיא אוהד בבית הלבן, התנגדות מינורית של הפלשתינים, ולמעט מחאה ירדנית חסרת כדורים - גם דממה מכיוון מדינות ערב, שקרועות בין התמודדות עם הקורונה לבין חשש מהתפשטות איראן וטורקיה במרחב. דווקא כל אלו מחזירים את השאלה אל נתניהו עצמו: האם בסוף אסטרטגיה מדינית כבירה תיקבר בגלל פוליטיקה קטנה?

הטוענים לכתר סוגרים חשבון

ההכרעה על הסיפוח מתנקזת - יחד עם הוויכוח על התקציב החד־שנתי, הקורונה שיוצאת משליטה, המשבר הכלכלי שמחריף, ואפילו ההחלטה שלא לאפשר לנתניהו לקבל מימון להגנה המשפטית - לקוקטייל המצוקות של ראש הממשלה. פוליטיקאי בכיר שמכיר את נתניהו היטב העריך שהשבועיים הקרובים הם חלון ההזדמנויות האחרון של נתניהו לפרוץ לבחירות: מועד מאוחר יותר יביא את יום הבוחר בישראל אחרי התוצאות בארה"ב. הזמן החולף גם יחשוף וימחיש את נזקי הקורונה: החסכונות ייגמרו, עוד ועוד עסקים ייסגרו, וגם תשלומי האבטלה למאות אלפי המחול"תים ייפסקו בשלב כלשהו. הקרדיט על הניהול היעיל של הגל הראשון כבר החל להתחלף בבלבול ובגמגום של הגל השני. לדברי אותו גורם, אם נתניהו לא חותך עכשיו, הוא השלים עם העברת השלטון או חוזר לתוכנית הנשיאות, או אולי אפילו לעסקת טיעון.

ההסכם הקואליציוני והרוטציה של גנץ אומנם מעוגנים בחוק, אבל עבור הפלת הממשלה יזכה נתניהו לתמיכה מצמד האופוזיציונרים הפעלתנים לפיד ובנט. שני 'האחים' לשעבר בשיאם. כאילו נולדו לאופוזיציה. בנט מאתגר את נתניהו בחריפות, לפיד חובט בגנץ בעוצמה. שניהם טוענים־לכתר־ראשות־הממשלה שהרכינו ראש במערכה האחרונה לטובת מועמד הגוש ונבגדו, ועכשיו סוגרים חשבון ללא רחמים.

בנט, שהיה חלק מבלוק הימין וננטש עם הצעה מבזה, מרכז את כל כוחו בנושא הכלכלי. את הביקורת על הגמגום בריבונות הוא משאיר לסמוטריץ' ולשקד, ובינתיים נצמד לסלוגן "לא פרנסה לא מעניין" על משקל "לא ביבי לא חוקרים". גם כשישב בממשלה בנט בלט כקול מרכזי ורציני בטיפול במשבר הקורונה, מה שמעניק משקל ענייני לביקורת שלו על הממשלה. זו גם נישה ייחודית שבה הוא יכול לתקוף את נתניהו מבלי להיפגע בימין. בסקרים ימינה על חמשת המנדטים שלה (ללא הרב פרץ) מכפילה את כוחה ואפילו יותר. בנט כבר למוד ניסיון בנוגע לפער שבין יכולתו בקלפי ובין הסקרים, אבל מזהה נישה חדשה וכלכלית שאולי תאפשר לו לברוח מהזיהוי המגזרי.

גם כוחו של לפיד מעמדת יושב ראש האופוזיציה תופח בעקביות. זה עדיין לא מביא אותו לקידומת 2 בסקרים, אבל כן מרסק את גנץ בקצב של מנדט לשבוע, והופך את לפיד לאלטרנטיבה היחידה בגוש המרכז־שמאל. וכשזו חלוקת הגזרה האופוזיציונית, האינטרס הפוליטי של בנט ולפיד זהה. שני הצדדים מתרחקים זה ומזה ומכחישים כל בדל תיאום, אבל אם יפרוץ לבחירות, נתניהו עוד עלול לפגוש לאחריהן, שוב, את ברית האחים.

לתגובות: 2sherki@gmail.com