אל מדרגות הרבנות

הרבנית חנה הנקין על עתירת הנשים לגשת למבחני הרבנות: "בג"ץ לא יכול לכפות על הציבור הדתי שנשים יכהנו כרבניות"

חגית רוזנבאום , י"ז בתמוז תש"פ

"אין שום איסור שאישה תפסוק הלכה". הרבניות מגישות העתירה
"אין שום איסור שאישה תפסוק הלכה". הרבניות מגישות העתירה
צילום: רחלי אביישר

הוא היה בן ישיבה נלהב, היא ישבה על הספסל לידו והתעניינה בנעשה בבית המדרש. "את רוצה לשמוע סוגיה שלמדנו?" הציע, והיא הנהנה. הוא התחיל בהרצאת הסוגיה, והיא קלטה היטב את המהלך, לא פחות מחבריו לספסל הלימודים. כשסיים, היא התעניינה בתמימות: "זה נחמד, זה עמוק. אבל זה מה שאתם עושים כל היום?!".

הסיפור אמיתי, הזוג התחתן לבסוף, אבל דומה שהאפיזודה הזו הייתה יכולה להלום את מידותיהן של לא מעט נשים דתיות, שיכולותיהן האינטלקטואליות לא נופלות משל הגברים, אלא שהגישה והמהות שלהן כנשים מובילות אותן למקומות אחרים. אולם לכל כלל יש כידוע יוצאים מן הכלל, ובישראל ישנן כיום כמה עשרות נשים שמשקיעות את מיטב שנותיהן בלימודי גמרא והלכה. כזו היא למשל הרבנית שלומית פלינט, בוגרת שנות לימוד במדרשת לינדנבאום, במת"ן ירושלים, בבית מורשה ובתוכנית ההלכה של מדרשת עין הנצי"ב וישיבת מעלה גלבוע.

בדומה לחברותיה בתוכניות דומות, היא למדה את החומר למבחני הרבנות הראשית בנושאים שבת, יום טוב, חופה וקידושין, איסור והיתר והלכות נידה. את הבחינה עצמה לא עשתה במסגרת הרבנות הראשית, אלא בסדרת מבחנים פנימית של התוכניות בבית מורשה ובעין הנצי"ב: מבחן רגיל עם חומר סגור, שמבוסס גם על שאלונים ממבחני הרבנות, מבחן בעל פה, וגם שאלה לניתוח מול חומר פתוח. "זה מבחן יותר רחב מזה של הנבחן ברבנות, במטרה להראות שאנחנו מסוגלות. ההצלחה במבחנים הייתה מעל ומעבר", היא מדווחת. בסיום המבחנים נסמכו הנבחנות על ידי הרבנים בתוכנית הלימודים, במקרה של פלינט - הרב דוד ביגמן. אבל הסמיכה האמיתית, היא אומרת, הגיעה מלמטה: שאלות של תלמידותיה במדרשות השונות, שראו בה כתובת הלכתית ראשונה, הביאו אותה ללימוד ולהעמקה ולמתן תשובות הלכתיות לפונות. עם הזמן הצטרפו למעגל השואלים גברים ונשים נוספים.

"הרכבת יצאה מהתחנה"

לפני שבוע הודיע היועץ המשפטי לממשלה, בתשובה לעתירה בבג"ץ, כי המצב הקיים, שבו רק גברים מורשים לגשת לבחינות הרבנות הראשית, יוצר אפליה וקשיים משפטיים, וכי המדינה תפעל להקמת מסלול בחינות מקביל לנשים. הפרטים עדיין לא גובשו, וההצעה צפויה לעלות על שולחנם של השופטים בעוד כשבועיים. נראה כי ההצעה תהיה הקמת מסגרת מבחנים מקבילה שתוכר על ידי משרד החינוך והמועצה להשכלה גבוהה, ולא בחינות בחסות הרבנות הראשית. על העתירה חתומה, יחד עם נשים נוספות וארגונים כמו 'עתים', מרכז רקמן ו'קולך', הרבנית פלינט. העתירה הוגשה לפני שלוש שנים, אז הייתה פלינט בעיצומו של תהליך הבחינות. בעתירה ביקשו היא וחברותיה לאפשר להן לגשת לבחינות הרבנות הראשית באופן שווה לגברים, שכן הן לומדות את אותו חומר בדיוק ודורשות הכרה של המדינה בידע וביכולת שלהן.

בינתיים סיימה פלינט את המבחנים בדרכה שלה, אבל העתירה ממשיכה להידון, ומבחינתה היא נועדה להיטיב עם הנשים הבאות בתוכניות ההלכה. "יש נשים רבות שזה רלוונטי להן מאוד. הן מתלבטות אם ללמוד תואר ראשון או לעשות את התוכנית הזו. ברור שזה בכלל לא דומה לאקדמיה מבחינת זכויות והטבות. אמא סטודנטית מקבלת, למשל, הנחה במעונות. לזוג צעיר זו התלבטות כלכלית. אנחנו רוצות שהלימודים שלנו יוכרו כאקוויוולנטיים לתואר ראשון, בדיוק כמו אצל הגברים שלומדים לרבנות. שאישה תוכל לבוא עם זה לשירות המדינה ולומר - יש לי תואר ראשון, בדיוק כמו גבר שלמד רק בכולל. אני רוצה להיות כמו כולם מבחינת זכויות האזרח שלי".

האם הצעד הבא, אחרי עתירה לגשת למבחני הרבנות, יהיה עתירה לסמיכת נשים על ידי הרבנות הראשית ומינוין לתפקידי רבנות?

פלינט זהירה: "אנחנו עתרנו על המבחנים, לא יודעת מה יהיה בעתיד. המדינה נתנה קריאת כיוון טובה, אבל צריך עוד לראות מה היא תציע ולבחון את זה. הדרך עוד ארוכה. אני, אגב, לא צריכה את החותמת של הרבנות הראשית בשביל סמיכה, נסמכתי כבר לפני שנה על ידי הרבנים שבחנו אותי.

"כולנו אורתודוקסיות", היא מדגישה, "מאמינות שכשיש שינויים בהלכה הם נעשים לאט לאט. אנחנו לא ממהרות. אני לא חושבת שיש איסור שאישה תפסוק, בזה אין שום מחלוקת. האם יום אחד הרבנות תיתן לנו כושר לרב עיר? יכול להיות. כרגע זה לא מעסיק אותנו. זה לא הסיפור שלנו. אנחנו רוצות שיכירו בזה שנשים יודעות ויכולות ללמוד, ושעולם התורה מתברך מזה שאנחנו שם. נשים הן חלק מהסיפור, הרכבת הזו כבר יצאה מהתחנה".

הרבנית חנה הנקין, העומדת בראש מדרשת נשמת, הייתה ממבשרות התנועה של לימודי גמרא והלכה לנשים. היא גם הקימה את תוכנית יועצות ההלכה של נשמת, שדרכה נשים מתמחות בהלכות טהרת המשפחה ואף מעניקות מענה הלכתי לפונות בשאלות בתחום. למרות הרקורד המובהק שלה בתחום לימוד ההלכה הנשי, היא מתייחסת בסקפטיות לעתירה המדוברת. "לימוד הלכה על ידי נשים הוא דבר נפלא, אין לי ספק שהוא יביא ברכה גדולה לדור. זה דבר חשוב ביותר בתקופתנו, מימוש של 'ומלאה הארץ דעה את ה''. אבל לגבי העתירה, השאלה היא אם מדובר פה בחלק מסדר יום או לא. אם מדובר על כך שנשים יקבלו, למשל, דירוג שכר זהה לגברים כמורה ללימודי קודש - זה מצוין. ייתכן שעדיין לא נחקקו החוקים הנדרשים בנושא". אולם, מסתייגת הרבנית הנקין, אם מדובר באג'נדה לקידום נשים לתפקידי רבנות - הרי שזהו צעד לא נכון ולא רצוי. היא נזהרת, אומנם, מלקבוע איזו מבין האפשרויות היא הנכונה, אך סבורה כי "אם זה חלק מסדר יום רחב יותר, שנועד להביא למצב שנשים תכהנה כרבניות בתי כנסת, יישובים או ערים - הרי שהציבור הדתי לא מוכן לשינוי הזה, ובג"ץ לא יוכל לכפות את דעתו על הציבור הדתי".

מדרון חלקלק

לפני 21 שנה השתתפה הרבנית ד"ר נעמי שחור, מרצה לתנ"ך ולהיסטוריה במכללת אורות ישראל, בסרט 'שעשני אישה' בבימויו של יעקב פרידלנד. הסרט שרטט קווים לפמיניזם הדתי, שהיה אז בתחילתו, והובא בו מנעד רחב של נשים שהגדירו עצמן פמיניסטיות הלכתיות: כאלה המלמדות תורה לנשים במוסדות כמו מדרשת לינדנבאום, טוענות רבניות, אישה שמבקשת להיות רב, וכן אישה שמניחה תפילין ומשתייכת ל'נשות הכותל'. "כולן הובאו כקבוצה אחידה, עם מסר של שינוי במעמדן של נשים דתיות אורתודוקסיות", מספרת שחור. "כבר בסרט שאלתי את השאלה המתבקשת - איפה עובר הגבול לשינוי מעמדן? האם לא יגיע יום שנשים תרצינה להיות רבניות או דיינות? והנה עברו כמה שנים והיום הזה הגיע - נשים דורשות באמצעות בג"ץ לכפות על הרבנות הראשית לתת לנשים סמיכה לרבנות, ואני מכירה כאלה שמדברות גם על דיינות".

הנקודה המשמעותית לדעתה של הרבנית ד"ר שחור היא היכן נמצאות כיום אותן נשים שהשתתפו בסרט. "אישה א' פרסמה מאמרים (באנגלית) שבהם היא תומכת בלהט"בים ובשיתופם בקהילות אורתודוקסיות. אישה ב' ארגנה כנס בנושא ביטול הממזרות. אישה ג' הצהירה בכמה ראיונות שעזבה את האורתודוקסיה. אישה ד' מפרסמת במאמרים את דעתה בדבר הצורך בשינויים בהלכה (למשל בנושא כיסוי ראש) ומקומה של אישה בבית הכנסת. מחקרים שנערכו על פמיניסטיות דתיות הוכיחו כי הן אינן רואות עצמן מחויבות לקיום כל ההלכה, אלא בוחרות מה מתאים להן ונכון להשקפתן האישית. כלומר, הטענה שלי לפני עשרים שנה בדבר שינוי המביא ליציאה מגבולות ההלכה, או 'מדרון חלקלק' - הייתה נכונה. פמיניסטיות דתיות המבקשות היום רק להיבחן, מחר תדרושנה לממש את התעודה שיקבלו - כלומר לקבל סמיכה לרבנות, וברגע זה בעצם יהפכו להיות קונסרבטיביות. המבדיל בין התנועה הקונסרבטיבית לבין האורתודוקסיה המודרנית (שאליה משתייך הפמיניזם הדתי) הוא מידת ההתאמה של ההלכה למודרנה. אך יותר מכול, המבדיל הוא נושא סמיכת נשים לרבנות, שקיים בתנועה הקונסרבטיבית כבר מאז 1980".

בארגון 'עתים', שהגיש את העתירה, מדגישים כי מטרתה של העתירה היא אך ורק להגדיל תורה ולהאדירה, "לעודד את עולם התורה ושמירת המצוות", כדברי הרב שאול פרבר, ראש הארגון. ימים יגידו האם הכרה ממלכתית בהישגיהן התורניים של נשים היא הדרך לקידום המטרה הנעלה הזו.

לתגובות: Hagitr72@gmail.com