סטירה פנימית
"הייתי ביחידה מיוחדת, קיבלתי צל"ש. מי יאמין לי שאני גבר מוכה?"

סיפורם המושתק של גברים נפגעי אלימות במשפחה זוכה להתעלמות מצד הרשויות ולזלזול מהחברה הסובבת.

רבקי גולדפינגר , כ"ה בתמוז תש"פ

"בחברה הישראלית מתקשים להכיל את המושג 'גבר מוכה'". י'
"בחברה הישראלית מתקשים להכיל את המושג 'גבר מוכה'". י'
צילום: שלומי יוסף

כמה חודשים לאחר החתונה עמד ב' (השם המלא שמור במערכת) במטבח ביתו, כאשר אשתו נכנסה לפתע לחדר בכעס. "היא התעצבנה שהגעתי מאוחר, וצרחה עליי בקולי קולות. פתאום, משום מקום, היא הרימה את היד שלה ונתנה לי בכל הכוח סטירה מצלצלת".

איך הגבת?

"הייתי בשוק. רעדתי. הלחי שלי הייתה אדומה. זה שרף מכאב, אבל יותר מכך מהשפלה. אחרי כמה רגעים, כשקצת נרגעתי, אמרתי לה 'בחייאת, אנחנו אנשים מבוגרים. את אשתי, זה לא הגיוני מה שקרה פה'. אבל היא אפילו לא התנצלה".

איך ממשיכים מכאן?

"אמרתי לעצמי שהיא בטח לא התכוונה לזה, היא הייתה עצבנית ולא חשבה. רציתי להתמקד בלשקם את הנישואין. שכנעתי את עצמי בכל מיני תירוצים שזו מעידה חד־פעמית. רציתי לשמור על הבית ויהי מה. היום אני לא מבין איך עברתי על זה לסדר היום".

מקרי האלימות מצד אשתו של ב' רק הלכו והפכו שכיחים וחמורים יותר. "מאותו ערב הייתה הסלמה, והאלימות מולי רק התגברה. אם משהו לא התאים לה, היא הגיבה בברוטליות. זה כלל סטירות, אגרופים, בעיטות וזריקת חפצים עליי, בתוספת אלימות מילולית. הכי קשה היו ההשפלות. היא הייתה אומרת בבוז 'אתה חתיכת אפס', 'איזה לא יוצלח אתה', גם לפני הילדים. זה היה יכול להיות איבוד עשתונות על כלום, על כוס שהנחתי לא בדיוק איפה שהיא מצפה, או על מילה לא במקום. זה היה נורא. בבית שלי, במקום שאמור להיות המקום הבטוח שלי, הלכתי על ביצים. ידעתי שכל רגע יכול להגיע הפיצוץ הבא".

ואתה אף פעם לא הרמת עליה יד?

"בחיים לא. היו פעמים שהיא צרחה עליי והטון שלי עלה, זה כן. אני מצטער שלא הצלחתי תמיד לשמור על קור רוח, אבל כמה אפשר, כשדורכים עליך פעם ועוד פעם? זה גומר אותך, אתה מתחיל להשתכנע שאולי אתה באמת כזה אפס", הוא משתף בכנות. "היא רצתה שליטה מוחלטת עליי. הייתה גם אלימות כלכלית. היה לנו חשבון משותף, ויום אחד היא הלכה לבנק והודיעה על ביטול הרשאה לחשבון, ומאז לא היו לי צ'קים, לא כרטיס אשראי ולא מזומן. הגעתי למצב שלא היה לי כסף בכיס. המצב הלך והידרדר. הרצון שלה היה להזכיר לי כל הזמן 'אני מעליך', 'אני טובה יותר', 'רק אני שולטת בבית'. נכון, יכולתי בקלות להרביץ לה בחזרה, אבל ידעתי שאסור לי לרדת לרמה הזאת ושזה לא יוביל למשהו טוב. בדיעבד אני גאה בעצמי שהיו לי הכוחות להתגבר".

לפני החתונה לא הרגשת בעייתיות בהתנהלות שלה?

"התחתנו בגיל 22, ובאמת אחרי שהתגרשנו ניסיתי לשחזר אם היו סימנים שיכולתי לזהות כבר אז. וכנראה שהיו", הוא מפתיע. "למשל, בין האירוסין לחתונה יצא שיומיים לא יצרתי איתה קשר. כשהגעתי לשבת לבית הוריה, היא התקרבה לפנים שלי ואמרה: 'אם עוד פעם תיעלם ככה - אבטל את האירוסין'. זה היה בטון מאיים כזה, אפילו טיפה תוקפני, כזה שגרם לי להתכווץ. הרגשתי שמשהו פה לא נכון, אבל רק התנצלתי ושתקתי".

"היה לי דיקטטור בבית"

חתונתם של בני הזוג הייתה שמחה במיוחד. "היה מדהים. הייתה חתונה עם מלא ריקודים וכיף גדול", נזכר ב'. אבל מהר מאוד הוא נאלץ לנחות על קרקע המציאות. "החתונה הייתה ביום חמישי, והמריבה הראשונה שלנו הייתה כבר בשבת שבע ברכות. היא התעצבנה עליי ולא רצתה לבוא לסעודה שלישית. אני אפילו לא זוכר על מה זה היה, אבל היא צעקה והודיעה שהיא לא יוצאת מהחדר. ניסיתי להרגיע, להסביר לה שכולם מחכים לנו. בסוף היא עשתה טובה ויצאה. אחרי חודש כבר ידעתי שיש לנו בעיה חמורה של קצר חריף בתקשורת. היא לא ידעה לדבר, רק לצעוק. כל דבר היא דרשה שנעשה בדיוק איך שהיא רוצה. היה לי דיקטטור בבית. כל הזמן הייתי עסוק בלפייס אותה, בלכבות שריפות. אחרי שלושה חודשים כבר היינו בייעוץ זוגי".

ב' מתאר התמודדות זוגית לא קלה, ולמרות העזרה המקצועית המצב רק הלך והחריף. "היה לילה אחד שהיא הודיעה לי שהיום היא הולכת לרצוח אותי. פחדתי פחד מוות. החבאתי את הסכינים מהמטבח ופשוט לא נרדמתי. היום במבט אחורה, אני יכול לומר שחייתי בגיהינום. באותן שנים רק קיוויתי לעבור את היום", הוא אומר וקולו נשנק.

מתי אתה מבין שאתה גבר מוכה?

"בתוך תוכי ידעתי את זה די מההתחלה, אבל קשה להסתכל לעצמך בעיניים ולהודות בפה מלא שאתה - זה שתמיד סבבה עם כולם והמוביל בצבא - אתה גבר מוכה", הוא אומר וקולו רועד. "זה לקח לי שנים, הרבה אחרי הגירושין, להגיד בקול 'אני גבר מוכה'. עד היום החברים הטובים שלי לא יודעים את זה".

והסביבה ידעה משהו? המשפחה? השכנים?

"השכנים לא חירשים. הם בטוח שמעו את הצרחות שלה. על האלימות אני מניח שלא ידעו. המשפחה שלי למזלי גרה רחוק, אז הצלחתי איכשהו להסתיר. למרות זאת הם חשדו שמשהו לא בסדר בזוגיות שלנו. חבר קרוב אמר לי פעם שהוא הרגיש שאני מסתובב כמו ארי בסוגר. הוא לא ידע בדיוק מה יש לי, אבל הבין שיש בעיה".

לפני חמש שנים, לאחר ארבע שנות נישואין ושני ילדים, חזר ב' ערב אחד לביתו וגילה לתדהמתו שהבית ריק לחלוטין. "הדירה הייתה ריקה. היא לקחה הכול: ספות, שולחן, מוצרי חשמל, בגדים, מיטות. לקחה הכול ונעלמה עם הילדים להורים שלה. הבגדים שלי היו זרוקים, הכול היה שבור והרוס. הסתכלתי מסביבי ובכיתי על הקטנים שלי שהלכו איתה, אבל בתוכי הייתה גם הקלה שהסיוט נגמר".

עוד באותו לילה הבין ב' שהמאבק על שני ילדיו רק החל, ונסע לתחנת המשטרה להעיד על נישואיו הכושלים. "ישבתי מול חוקר לתת עדות והוא הסתכל לי בעיניים ואמר: 'אם אתה רוצה אני אפתח תלונה על אלימות, אבל לא כדאי לך לעשות את זה, כי בסוף אתה תמצא את עצמך במעצר. יאמינו לה ולא לך. למרות מה שאתה מספר שעברת - לך יש יותר סיכויים לשבת במעצר מאשר לה'".

אז למה לא הלכת למשטרה בזמן אמת?

"קודם כול, זו פדיחה עצומה לבוא ולשתף שאתה סמרטוט. חוץ מזה, מי יאמין לי?" הוא תמה. "באופן אוטומטי המערכת מאמינה קודם כול לאישה. היו כמה פעמים שהיא התפרצה עליי וניסיתי לאיים שאלך למשטרה, אבל היא הייתה צוחקת ואומרת 'אין בעיה, תקרא לשוטר. אני אגיד לו שזו הגנה עצמית. הוא יאמין לי'. גם ממה ששמעתי מחברים שלי וגם מהתקשורת, כאשר גברים דיווחו ברווחה או במשטרה, עשו מהם צחוק ולא התייחסו אליהם ברצינות".

יש בעיניך הבדל בין גבר מוכה דתי, כמוך, לחילוני?

"לא חושב. הפדיחה היא אותה פדיחה. הגבר בסוף הוא אב המשפחה ורוצה להרגיש שיש לו מקום בבית שלו, שיש לו מעמד, ובמצב של אישה מכה הוא הופך לשבר כלי. תביני, כשבן אדם על בסיס קבוע מציק לך, מזלזל בך ומשפיל אותך בכל דרך אפשרית - זה מערער את הביטחון העצמי. אתה מתחיל לחשוב שאולי אתה אשם, אולי לא עשית משהו נכון, אולי אם תתנהג אחרת זה ישתנה", הוא מתאר את הרגשות הקשים שליוו אותו. "יש לי צלקות בנפש מהנישואין האלו. היום אני עסוק בלהחזיר לילדים שלי קצת שלווה, אבל ברור שלפני שאתחתן שוב אלך לטיפול. אצטרך תמיכה מקצועית כדי לזכות להקים זוגיות בריאה".

ב' מצביע על חסר גדול שחש בשעת אמת בתמיכה בו: "הייתי שמח אם כמו לנשים מוכות, היו ארגונים שתומכים בגברים מוכים. זה הדבר הכי נורא, להיות באשפתות ואין כתובת לפנות אליה, להביע את הכאב, לקבל כלים להתמודדות, לפרוק. אתה מרגיש לבד במערכה. דווקא בגלל ההסתרה מהמשפחה ומהחברים, זו הייתה תחושה איומה של תלישות", הוא מלין.

"בום אדיר באוזן"

אלימות במשפחה נגד נשים היא תופעה חמורה, כואבת, בלתי נסלחת ולא לגיטימית, אבל נראה כי לאלימות במשפחה ישנו פן נוסף, פחות מוכר ופחות מדובר - אלימות נגד גברים מצד בנות זוגן. סוג אלימות זה שכיח הרבה יותר משמקובל לחשוב, אך התכתיבים התרבותיים והמוסכמות החברתיות גורמים במקרים רבים להשתקה של מקרי אלימות נגד גברים ולהשארתם בין כותלי הבית. הגברים שניאותו להתראיין לכתבה זו ולחשוף את סיפורם האישי הכואב ביקשו לצאת באומץ כנגד הטאבו החברתי שלפיו אלימות במשפחה הינה חד־סטרית, ולהעלות למודעות את תופעת האלימות במשפחה נגד גברים. יצוין כי שני המרואיינים בכתבה משתייכים למגזר שומרי המצוות, כמו גם גברים נוספים שפנו למערכת 'בשבע' עם סיפור אישי דומה, כך שהתופעה אינה פוסחת על המגזר.

גם י' (השם המלא שמור במערכת) מיישוב במרכז הארץ חווה אלימות קשה מצד אשתו, והמקרה שלו מתועד באופן נדיר במסמכים רשמיים של שירותי הרווחה. "אני מתראיין כדי להשמיע את הקול הלא נשמע של הגבר המוכה", הוא מסביר בפשטות. "חשוב שאנשים יבינו שיש גם מציאות כזו והיא קשה וכואבת".

מראהו החיצוני של י' רחוק מהדימוי המצופה מגבר מוכה. "אני עושה כושר, הייתי ביחידה מיוחדת, קיבלתי צל"ש ואני פעיל במילואים, אז מי בכלל יאמין לי שאני גבר מוכה, אה?" הוא כאילו קורא את מחשבותיי. "למזלי יש דוחות מקצועיים ותסקיר של הרווחה, ובהם כתוב שחור על גבי לבן שמעולם לא הרמתי יד ולא החזרתי לה על אינסוף התפרצויות אלימות כלפיי. למרות שיכולתי להחזיר לה, מעולם לא עשיתי זאת".

איך הצלחת להתאפק ולא להחזיר לה? אני מקשה. "לא חונכתי להשתמש באלימות. חונכתי למסוגלות של איפוק ולהבנה שאלימות היא דבר פסול, גם כשכועסים וגם אם קשה לך. אלימות היא בשום מצב לא פתרון לכלום".

אבל כשמישהו תוקף אותך, אתה יכול לרצות להגן על עצמך.

"אוקיי, אז מה תעשה? תרביץ לה? מה יצא לך מזה? ובכלל, בגלל שאתה גבר מהר מאוד תמצא את עצמך נתון במעצר. בתסקיר שלי נכתב 'אין מן הנמנע לדמיין מה היה קורה אם אותה אלימות הייתה מצד גבר'. אם גבר היה מודה במה שגרושתי הודתה שעשתה לי, אפילו רק בחלק מזה - כולנו יודעים איפה אותו גבר היה מסיים. לצערי, אין התייחסות שווה לאלימות מצד נשים ומצד גברים".

לפני עשור הם נישאו, לאחר היכרות בת כמה חודשים. "תמיד שואלים אותי אם לא היו סימנים לפני החתונה. אז כן, היו כל מיני אירועים קטנים של התפרצויות רגעיות, דרישות מוגזמות, הבעות פנים, אבל באותו שלב אתה לא יודע לנתח אותם נכון. כנראה שלפני החתונה אתה מאוהב ומסונוור, ואתה מסביר לעצמך שזה רק המתח שלפני החתונה או שצריך לתת צ'אנס".

כבעל טרי החל י' לתדהמתו לספוג התקפי זעם ואלימות מילולית ופיזית מצד אשתו. בחודשים הראשונים הוא שמר על כך בסוד וניסה להתמודד עם המצב בכוחות עצמו. "אחד האירועים היה במהלך אריזות לקראת נסיעה לליל הסדר. לא מצאנו איזה בגד, ותוך כדי שאני מחפש אותו בכביסה היא באה מאחור ופתאום חטפתי בום אדיר על האוזן, עד כדי כך שחשבתי שנפגעה לי השמיעה. האוזן ממש התנפחה מהמכה. באותו שלב ההורים שלי לא ידעו מכלום, כי בכל כוחי ניסיתי לעזור לה, להיות אמפתי. קיוויתי שנתגבר על זה יחד. אבל אחרי שבועיים אינטנסיביים של אגרופים, נשיכות, יריקות וקריעת הבגדים שלי - ירד לי האסימון שזה גדול עליי. הבנתי שלבד אני לא מצליח. קלטתי שגם ליכולות שלי יש גבול, ושיתפתי את ההורים שלי ושלה. בעקבות התערבות ההורים היא נכנסה לטיפול פסיכולוגי שהביא לתקופה קצת יותר טובה, אבל אז שוב חזרו האירועים האלימים והמצב הידרדר", הוא נאנח.

האם האלימה זוכה במשמורת

במשך חודשים הוא נאבק עם עצמו כדי לשמור על שלום בית, אבל כשהאלימות הופנתה כלפי ילדיו הוא החליט לפרק את החבילה ולהתגרש. "עד אז לא קמתי והלכתי. חטפתי ממנה מכות והשפלות. לא סטירה פה סטירה שם, אלא אירוע מתמשך של גילויי אלימות. זו מציאות שאתה לא יודע מאיפה זה מגיע: שותה קפה וחוטף סטירה כי אין במקרר יוגורט שהיא רצתה, או שכוסות זכוכית עפות עליך פתאום כי תופסים עליך קריזה. אבל אתה חוטף ולא קם והולך. נלחמתי על הבית ואני לא מצטער על כך, כי בסופו של יום אני מביט במראה ושלם עם עצמי שעשיתי את המקסימום כדי לשמור על התא שלנו. אני לא מכיר הרבה אנשים שהיו מוכנים לספוג ככה. מצד שני, היום אני אומר לאנשים שהקו האדום זו הסטירה הראשונה. משם המדרון הוא חלקלק. אף אחד לא צריך לחיות במקום שבו מכים אותו, ולא משנה אם זה גבר או אישה".

פחדת ממנה?

"פחדתי מהרגע שבו לא תהיה לי ברירה אלא להגן על עצמי, ואז - היה לי ברור - אני אסיים בכלא. זה חלק מהבעיה של המערכת, כי גבר שיקום ויגן על עצמו יכול למצוא את עצמו מהר מאוד מואשם ומאחורי סורג ובריח. מה ששבר אותי היה כשהאלימות עברה אל הילדים. כאן הבנתי שאני חייב לערב את המשטרה ואת הרווחה ואת הפסיכיאטר, כי אני על עצמי אדע להגן כשאגיע לסכנת חיים, אבל הילדים שלי לא. כאבא חובתי הייתה להגן עליהם מפניה".

אבל בסופו של דבר, הילדים היום אצלה.

"נכון. ביקשתי משמורת מלאה וזה לא קרה. לכולם ברור שבמקרה הפוך, אם חלילה אני הייתי האלים - היו מרחיקים אותי מהילדים בכל דרך. אבל במקרה שלנו עומדת עובדת סוציאלית בכירה ואומרת לי 'אבל אתה לא נראה גבר מוכה'. איך למען ה' אני אמור להיראות? לאישה מוכה היו מעיזים לומר דבר כזה? חודשים הלכתי עם שרוולים ארוכים רק כדי שלא יראו את סימני הנשיכות על הידיים שלי. יש פה חוסר קורלציה בין מה שנאמר בתסקיר ובבית המשפט באופן ברור, שיש אמא אלימה ואבא שכתוב עליו במפורש שהוא מיטיב עם הילדים, לבין ההחלטה הסופית. זה לא נתפס, שבסוף אותה מערכת שהבינה מי אלים ומי לא - הרחיקה ממני את הילדים, ואני זוכה לראות אותם רק יומיים בשבוע, ובסופי שבוע פעם בשבועיים".

ההחלטה בוודאי נבעה מכך שהאמא היא דמות משמעותית לילדיה.

"בוודאי, אבל הטענה שלי היא שבמקרה שהאישה אלימה יש מידה של הכלה וסלחנות, גישה טיפולית, ליווי והתניות. אבל כשהגבר אלים, ברוב המוחלט של המקרים יש מיד צו הרחקה ומגבלות אפילו עד כדי הגשת כתב אישום. במקרה שלי אף אחד לא מתכחש לעובדה שהיה צד אלים והיה צד שמעולם לא הרים יד, ובכל זאת כיום אני זוכה להיות פחות עם הילדים שלי מאשר היא. אלו העובדות וזאת המציאות", הוא אומר. "חשוב לי לציין שהיא אמא עם הרבה רצון והיא משתדלת להעניק להם ולדאוג להם, אבל יש רגעים שבהם היא לא מצליחה להיות בשליטה והאלימות מתפרצת, וכשאתה רחוק מהילדים אלו רגעים שמשאירים אותך מבועת וחסר מילים. אני מתריע על האיפה ואיפה ועל כך שיש גישה אחת בלתי מתפשרת כלפי גבר אלים וטוב שכך, אבל אותה גישה בדיוק צריכה להיות מיושמת גם כלפי נשים אלימות. הגישה חייבת להיות שוויונית".

י' מתאר חוסר קבלה למצבו המורכב גם מצד החברה הסובבת: "בחברה הישראלית מתקשים להכיל את המושג 'גבר מוכה'. לך תגיד שאתה גבר מוכה ומיד יתחילו הצחקוקים סביבך או התגובות 'בוא'נה, לא יכול להיות'. כשאני מסביר להם שהיא נתנה לי אגרופים, יריקות, נשיכות ומה לא, התגובה היא 'אחי, לא יכול להיות. אתה מגזים'. למרות התגובות האלו, הבנתי שאין לי במה להתבייש. אני הייתי בסדר גמור. ועדיין, אנחנו נהיה יותר גאים בהצלחות שלנו בצבא או בעבודה מאשר בהצלחה של איפוק לא להחזיר לבת הזוג".

אלימות גברים ונשים – סימטרית

דותן ניומן, יושב ראש עמותת 'לצדכם' - מרכז לתמיכה, סיוע נפשי, טיפול ושיקום לגברים נפגעי אלימות בזוגיות, מתאר קושי חברתי בהכלת התופעה. "לאנשים קשה להאמין שמי שנתפס אצלם כחזק ודומיננטי הוא למעשה קורבן ומוכה". אבל בניגוד לדעה הרווחת כי האלימות היא רק נגד נשים, אומר ניומן, יש קרוב ל‏־400 מחקרים בעולם שמזהים את האלימות במשפחה כסימטרית בין גברים לנשים. "הגברים אומנם חזקים פיזית יותר, ולכן במקרי הקיצון הפגיעה שלהם קטלנית יותר, אבל מכלל מקרי האלימות במשפחה המדווחים אפשר לראות את החלוקה הבאה: בקרב חמישים אחוזים מהזוגות האלו האלימות היא הדדית בין שני בני הזוג. בחמישים האחוזים הנותרים זה מתחלק שווה בשווה - אצל חצי מהזוגות האלימות היא מצד הגבר ואצל החצי השני מצד האישה. המחקרים הם חד־משמעיים, אבל מאחר שהאלימות הקיצונית שעולה לכותרות, עם הסוף הטרגי, היא בדרך כלל מצד גברים, זה מה שנצרב בתודעה".

נתוני התלונות על אלימות במשפחה בישראל בעשור האחרון, מספר ניומן, מצביעים על פער של יותר מפי שניים בין תלונות שהגישו נשים על אלימות לבין אלו שהגישו גברים, אך לטענתו הדבר נובע בעיקר מריבוי תלונות שווא מצד נשים ככלי במאבקי גירושין: "מספר התלונות על אלימות שהגישו גברים עומד על כ־4,000 בשנה, ונמצא במגמת עלייה. נשים הגישו קרוב ל־20,000 תלונות. מתוך האלפים הרבים של תלונות על אלימות יש תלונות שווא רבות. בעקבות ריבוי התלונות, המערכת מתקשה לטפל לעומק במקרי אמת. הבעיה היא שיש נפגעים רבים שלא מתלוננים במשטרה, כיוון שהפרקטיקה של המערכות היא לתייג את הגבר כאלים גם אם הוא הקורבן. אתה יכול לבוא למשטרה ולומר 'אשתי הניפה סכין מולי', ולמצוא את עצמך מוגדר בסופו של דבר כאלים בעוד היא תצא זכה כשלג. לכן, לצערי, הרבה גברים אומרים לעצמם: אני לא אלך להתלונן, כי בסוף אצא עם כתב אישום. לכן יש פער עצום בין הפרקטיקה המקצועית לבין מה שקורה בשטח", קובל ניומן.

מה ההמלצה שלך לגבר מוכה שמגיע אליכם לעמותה?

"אנחנו מנסים לתת לגבר כלים להתמודד עם המצב המורכב שהוא נקלע אליו. ראשית, להכיר בזה שהוא מוכה, שהוא סובל סבל גדול ושהילדים הם חלק ממעגל האלימות. אנחנו מנסים לנווט אותו בתוך המערכת הזו, שהיא חשדנית כלפיו ואוטומטית מאשימה אותו. בחמש השנים האחרונות טיפלנו במאות רבות של גברים. מדי שבוע אנחנו מקבלים כ־10 פניות מגברים – שני שלישים על רקע של גירושין קשים, ושליש שמדווחים על אלימות במשפחה. המספרים לצערי לא טובים, ואנחנו כנראה העמותה היחידה בארץ שעושה את זה. הקול הזה לא נשמע. ישבנו בדיון בכנסת בוועדה לקידום מעמד האישה על תקצוב לפעילות בנושא אלימות במשפחה. על הפרק עמד תקציב של 54 מיליון שקלים לשנת 2020, שאמור היה להיות מחולק בין הארגונים. ביקשנו את רשות הדיבור, אבל אפילו לא נתנו לנו לדבר. אנחנו פשוט לא בתמונה".

פרופ' שרה בן־דוד, פרופסור לקרימינולוגיה באוניברסיטאות בר אילן ואריאל, הובילה לפני למעלה מעשור כנס אקדמי מרכזי בנושא אלימות במשפחה. "הכנס עסק בנושא אלימות במשפחה, וכמובן שרוב המרצים התייחסו בדבריהם לאלימות נגד נשים. זה היה לפני הרבה שנים, והתופעה של גברים מוכים כמעט ולא הייתה ידועה. בתחילת הכנס נשאתי דברי ברכה, ולפתע כמה גברים שישבו באולם התפרצו וקראו 'מה איתנו? אנחנו גברים מוכים. דברו גם עלינו'. כמובן שהבטחתי לתת להם מקום בכנס. זה היה הניסיון הראשון שלי להבין את הדו־צדדיות בתופעה".

האם יש מאפיינים לגבר מוכה?

"כמו שאין מאפיינים לאישה מוכה, כך אין מאפיינים לגבר מוכה".

את יכולה להצביע על ממדי התופעה?

"אף אחד לא יודע בדיוק את שיעור הגברים המוכים, וגם לא את שיעור הנשים המוכות. ההבדל המהותי בין גבר מוכה לאישה מוכה הוא שהגברים מתביישים בזה יותר, ולכן אני חושבת שהערפל במקרה הזה אולי סמיך יותר. אנחנו יודעים שיש גברים מוכים, יכול להיות שחלקם פונים לארגוני הסיוע, ובכל זאת קולם כמעט ולא נשמע. זה בהחלט מבעבע מתחת לפני השטח. חוץ מזה, אני אומר משהו שהוא לא פוליטיקלי קורקט: הארגונים הרלוונטיים מדגישים ומבליטים מאוד את התופעה של הנשים המוכות, משיקולים תקציביים ומשיקולי פופולריות, ולא מדגישים את האלימות נגד גברים. הלוואי שאני טועה".

מה יכול לתקן מציאות כזאת?

"שמישהו ייקח על עצמו לפעול ולהשמיע את הקול של הגברים המוכים. אני לא אומרת שמה שארגוני הנשים עושות זה רע, הן פועלות במסירות. אבל הן שולטות במדיה ובציבור, וארגוני הגברים המוכים הם איכשהו בצל, אם הם קיימים בכלל", היא אומרת, ומדגישה: "להערכתי היקף הגברים המוכים הוא נכבד מאוד. זו תופעה שצריך להציף, צריך לדבר עליה ולהסביר שאין בושה. אסור שתהיה בושה".

"בשדה הטיפולי מתחולל שינוי"

רונן יעקובסון, פסיכולוג ומומחה חינוכי, מצביע על הכרה גוברת בעולם המחקר ובעולם הטיפולי בתופעת האלימות במשפחה נגד גברים. עם זאת, במישור הציבורי התופעה עדיין מושתקת, אומר יעקובסון, ומציע דרך לפיתרון: "הגאולה שלנו תבוא כשנשכיל להבין שהמלחמה החשובה מאוד שיש באלימות נגד נשים - אסור לה שתבוא על חשבון המלחמה באלימות של נשים נגד גברים. אנחנו נדרשים לשינוי חברתי תודעתי עמוק בנושא.

"כולנו נגד אלימות באשר היא, אבל היום ניתן לראות שמי ששם על השולחן אלימות נגד גברים, נחשד מיד בזה שלא מספיק חשוב לו נושא האלימות נגד נשים, וכן ההפך", הוא קובע. "אני יכול לומר שבשדה הטיפולי כבר מתחולל השינוי, ובסמינרים ובכנסים שאנחנו מעבירים בנושא אלימות במשפחה אנחנו מתחילים להרגיל את האוזן הטיפולית להקשיב לאלימות נגד נשים וגם לאלימות נגד גברים. לשמחתי, שם אני רואה התחלה של שינוי חשוב והכרחי".

ממשטרת ישראל נמסר בתגובה לשאלת 'בשבע' על היקף התופעה והטיפול בה: "אלימות במשפחה בכלל ואלימות בין בני זוג בפרט, הינה תופעה חברתית פסולה הדורשת טיפול והיערכות מיוחדת כלל־מערכתית, הן במישור החברתי והן במישור הפלילי, שכן מדי שנה מתקבלות במשטרה למעלה מ־22,000 תלונות בגין עבירות המבוצעות בין בני זוג. משטרת ישראל מתייחסת במלוא כובד הראש ומטפלת בכל תלונה או מידע בתחום זה, כשתיקי החקירה מנוהלים באופן מקצועי ויסודי, בשיתוף פעולה מלא עם כלל הגורמים וגופי האכיפה הרלוונטיים".

ביקשנו לבדוק במשרד הרווחה איזה מענה מוענק מצידם לגברים הסובלים מאלימות במשפחה. במשרד השיבו: "השקנו קו 1218 לגברים. קו זה נועד לפוגעים ולנפגעים, כמו גם קו 118. שניהם פועלים 24/7. כל מי שנמצא במעגל האלימות יכול לפנות אלינו ולקבל את הסיוע שהוא צריך".

רונן יעקובסון, הוא פסיכולוג מומחה חינוכי המטפל באופן פרטני, זוגי ומשפחתי במצבי משבר, חרדה, דכאון ועוד.