"זו לא הייתה אלימות רגילה, ניסו להרוג אותי"

פקד איתמר אוחיון, שניצל מלינץ' שביצעו בו מפגיני השמאל בירושלים בשבוע שעבר, משחזר בריאיון מיוחד את התנפלות ההמון ורגעי האימה.

שילה פריד , ב' באב תש"פ

מפגיני שמאל מתעמתים עם שוטרים בירושלים
מפגיני שמאל מתעמתים עם שוטרים בירושלים
צילום: אוליבר פיטוסי, פלאש 90

"המפגינים התנפלו עליי בעליהום שלא הכרתי מהפגנות קודמות. קיבלתי אגרופים בפנים, מכות בבטן וברגליים. זו לא הייתה אלימות רגילה, ניסו להרוג אותי".

פקד איתמר אוחיון יושב היום בביתו עם שבר ברגל, וממתין לניתוח שנקבע לו לתחילת השבוע הבא. אוחיון הוא הבלש המשטרתי שהותקף באלימות בהפגנה מול בית ראש הממשלה בירושלים בשבוע שעבר, אירוע שכנראה ייזכר אצלו כמשמעותי וצורם במיוחד במהלך שירותו המשטרתי. בריאיון בלעדי ל'בשבע' הוא משחזר את הלינץ' שערכו בו המפגינים.

כל מי שאינו מפגין - הותקף

"הגענו למקום כפי שאנחנו, השוטרים בתפקידים השונים, מגיעים לכל הפגנה ולכל אירוע. זה התחיל בהפגנה רגילה, ובשלב מסוים התחילו לזרוק באוויר חפצים, ביצים הושלכו לעבר כוחות הביטחון. זה הרגיש לרגע כאילו כל מי שהוא חלק מהמפגינים, תוקף באלימות ובזריקת חפצים כל מי שהוא לא חלק מההפגנה: שוטרים, אנשי תקשורת וכוחות הביטחון.

"אחרי שהתחיל השלב הסוער יותר, המפגינים התחילו לצעוד למרכז העיר, ואנחנו הבלשים עמדנו ביניהם, כשהמטרה היא לאתר את מפירי הסדר מתוך המפגינים, לראות מי מתסיס את האווירה ואם צריך לבצע מעצר. כשהגענו לרחוב יפו נעמדו במקום מכת"זיות של המשטרה ופרשים על סוסים, וגם שם נמשכה האלימות כלפי השוטרים עם זריקת ציוד. עפו באוויר כיסאות, שולחנות ושמשיות שנעקרו משטח המסעדות ונזרקו על כוחות האבטחה. אחד המפגינים, שהיה בגזרת הפעילות שלי, לקח כיסא והעיף אותו על הפרש המשטרתי. כמובן שמתוקף תפקידי תפסתי אותו, הזדהיתי כשוטר והושבתי אותו על שולחן שהיה שם, במטרה למנוע את ההתפרעות שלו.

"כשהוא צעק שעוצרים אותו ושאני בעצם שוטר שמתלבש בלבוש אזרחי - המפגינים נהרו לכיווני. חטפתי אגרופים לפנים, מכות לבטן ולרגליים. אישה אחת ניסתה לשלוף את העצור מהידיים שלי תוך כדי שהמון זועם מכניס לי מכות. הם כבר לא ניסו לעזור לו והוא לא עניין אותם, הם פשוט התחרו ביניהם מי ירביץ לי יותר, ניסו לטלטל אותי, זרקו על הראש שלי בקבוק זכוכית. הם ראו בי סממן שלטון והחליטו לבצע בי לינץ', כזה שלא עברתי באף הפגנה שהייתי בה בתפקיד. באמצע הפרת הסדר, שני אזרחים שקלטו את הסיטואציה, יאיר ופז, הגיעו וגוננו עליי תוך כדי שמעיפים אותנו מצד לצד. אם הם לא היו באים, אני לא בטוח שלא היו הורגים אותי. לאורך כל הזמן הזה תפסתי את העצור. שוטרים שניסו להגיע אליי להושיט עזרה הותקפו באלימות גם הם. רק בסוף האירוע הרגשתי כאבים עזים בקרסול, שאובחנו מאוחר יותר כשבר".

זו לא ההפגנה הראשונה שבה עמד פקד אוחיון בתוך ההמון. ב־12 שנות שירותו כבלש וכקצין מודיעין במשטרה הוא עבר לא מעט אירועים, אך זו, לדבריו, הייתה עצרת חריגה במיוחד. "מעולם לא עברתי מקרה כל כך קיצוני. אף פעם לא חשבתי שאהיה בסיטואציה שבה ממש ינסו להרוג אותי במכות. לא דמיינתי שככה אזרחים יכולים להתנהג.

"זה לא שניסו לשחרר את העצור ודחפו אותי או ניסו למשוך אותו ממני, אלא באו לתקוף שוטר. המטרה לא הייתה לשחרר אותו אלא לפגוע בפעילות המשטרה, לעצור את פעילות סמל השלטון. גם השוטרים שהיו איתי סיפרו שזו הייתה הפגנה שחרגה מהפרופורציות".

מסכלים פריצוֹת בשכונות דתיות

בעבודתו נפגש אוחיון עם מגוון רחב של אוכלוסיות וסוגי פשיעה. "לבלש יש מנעד רחב מאוד של תפקידים, אנחנו גמישים ומשתנים כל הזמן בעבודה שלנו לפי אופי המשימה. העבודה שלנו כבלשי משטרה בהפגנות בכלל, בלי קשר לאיזו הפגנה ומה היא מייצגת, היא להיטמע בתוך הקהל כאחד המפגינים ולזהות את מוקדי הפרות הסדר או פגיעה בציבור או ברכוש".

אוחיון וחבריו פעילים לא רק בהפגנות. בשיחה עם 'בשבע' הוא מספר על עבודות הבילוש המשטרתי גם בימי שגרה. "אנחנו מנתחים תופעות פשיעה, לומדים את השטח. כל אזור עם האתגר שלו וכל קבוצת אוכלוסייה עם מה שהיא מתמודדת איתו וצריכה בו את עזרה הממשלה. לדוגמה, באזורי מגורים דתיים וחרדיים קיימת תופעה מדאיגה של פריצות לבתים ולדירות דווקא בחגים ובשבתות. הפורצים יודעים ששומרי מצוות לא מתקשרים למשטרה בשבת, ושהם הרבה פעמים נוסעים לסוף השבוע וכמובן לא חוזרים הביתה באמצע. למדנו את זה, ובשבתות אנחנו פועלים בשכונות האלה. התושבים הדתיים לא מודעים לזה, הם לא מכירים את הפעילות הזאת.

"בתופעות של סחר בסמים, אנחנו עושים מבצע בילוש. אנחנו מקבלים מידע על סוחר ומתחילים לאסוף עליו עוד פרטים: איפה הוא עובד, מי קהל היעד שלו, איפה הוא מחביא את הסמים, איך הוא מוכר וכיצד הוא פועל. לפעמים בלשים הולכים לקנות ממנו ומתחזים למשתמשים. העבודה הזאת לא מוכרת לציבור, אבל היא נעשית כל הזמן מעל ומתחת לפני השטח.

"בלש צריך לחשוב רחב, לנתח על המקום את השטח שיש לו מסביב, לחשוב צעד קדימה, לאתר את הגורמים הבעייתיים. העבודה שלנו היא לא עם אוכלוסייה נורמטיבית, אלא עם אוכלוסייה עבריינית, וצריך לדעת לחשוב כמו עבריין. הגעת לבית של עבריין - צריך לחשוב איפה הוא מחביא את הנשק, את הסמים. להיכנס לראש שלו ולחשוב כמוהו.

"בעוד שהמשטרה הקלאסית עובדת בשטח עם נראוּת - מדים, סיכת שם לכל שוטר על החולצה, דרגות וכובע סמכותי - הבילוש עובד הפוך. הבלש פועל בשטח כאזרח מהשורה לכאורה, ולכן רמת התחכום והשדאות שהוא צריך היא מהמשוכללות ביותר, ולפעמים הוא גם מסכן את החיים שלו. יש לנו קוד לבוש לכל שכונה, לכל אזור מגורים ולכל הפגנה. יש לי תחפושת מיוחדת לאזור קטמון, למאה שערים אני מתאים את עצמי בלבוש חרדי, ובהפגנות אזרחיות אני נראה כמו אחד המוחים.

"חשוב לציין שזה בכלל לא עניין של מי מפגין ועל מה. אנחנו בתקופה האחרונה בהפגנות של חרדים, של חילונים, של תומכים בפוליטיקאים ושל מתנגדים להם. אנחנו מכילים בימים אלו הרבה הפגנות מכל הסוגים, וחלקן אפילו לא מתואמות עם המשטרה, אבל זה לא מעניין אותנו. כל אחד מפגין בעד ונגד מה שהוא רוצה. אותנו מעניין רק אם יש הפרת סדר ואם יש פגיעה בציבור, בחיי אדם וברכוש. המשימה הזאת מצריכה אומץ ותושייה, אבל אנחנו לא מפחדים לצאת אליה ולשמור על הסדר הציבורי, כולל כל מה שצריך. בסופו של דבר אלו העבודות של המשטרה שהאזרחים לא מכירים. הם פוגשים את השוטר שנתן דוח או ביקש מהנהג לעצור בצד. הם לא מכירים את העבודה מתחת לפני השטח, שמגינה על הציבור ומאפשרת לאזרחים לחיות את חייהם בביטחון, בשקט ובשלווה. בשביל זה אנחנו כאן. לא התגייסנו בגלל המשכורת ולא בגלל המעמד, אלה לא מעניינים אותנו בכלל. אנחנו באים בתודעת שליחות".

היום, כאמור, יושב אוחיון בבית ומחלים מהפציעה. "אני מרגיש בסדר, בזכות אשתי והילדים שעוזרים לי המון. בעיקר אני מחכה כבר לחזור לעבודה הרבה שמחכה לנו בשטח, עם השוטרים הנפלאים שאיתנו כל יום".