"הציונות הדתית לא השתקמה מההתנתקות"

ד"ר עדו ליברמן מסביר בשיחה עם ערוץ 7 כיצד ההתנתקות יצרה פיצול אידיאולוגי ופוליטי בציונות הדתית, שספק אם יש סיכוי לאחות אותו.

ניצן קידר , ט' באב תש"פ

עקירת גוש קטיף
עקירת גוש קטיף
Photo by Hadas Parush/Flash90

"הציונות הדתית טרם הצליחה לאסוף את עצמה ולהשתקם מטראומת ההתנתקות", כך קובע ד"ר עדו ליברמן, איש הציונות הדתית ומרצה בחוג לסוציולוגיה במכללה האקדמית גליל מערבי.

בראיון לערוץ 7 אומר ליברמן כי "הטראומה של ההתנתקות היא כזו שאינני יודע אם הציבור בכלל יכול להשתחרר ממנה והיא נמצאת עמוק ב-DNA של הציבור הדתי. ההתנתקות סיימה עשור נוראי מבחינת מדינת ישראל בכלל והציונות הדתית בפרט".

ליברמן חושב שהזרעים למצב הנוכחי מתחילים עוד הרבה לפני ההתנתקות. "זה החל ברצח רבין שהגיע אחרי הסכמי אוסלו, ממשלת ברק, אינתיפאדה שנייה ותוכנית ההתנתקות – כל האירועים האלה שהתרחשו בעשור אחד והציונות הדתית היתה במרכזם כנפגעת ראשית – יצרו טראומה וההתנתקות הביאה לשיא. פעם דיברו על מפץ גדול ברמה הדתית – ההתנתקות היתה המפץ הפוליטי של הציונות הדתית".

האידיאולוגיה, מסביר ליברמן, היתה הראשונה להיפגע. "במקום האידיאולוגיה הציונית-דתית כפי שהיתה מאז הקמת המדינה ועד סוף שנות ה-80, אנחנו רואים בשנות ה-2,000 אידיאולוגיה לא אחידה, כמה אידיאולוגיות, שכבר לא יושבות על ציר אחד. זה נוגע כמעט לכל היבט של הציונות הדתית והסוגיות שמעסיקות אותה באופן מסורתי. אין כמעט הסכמה על שום דבר ואנחנו רואים התלכדות שונה ומגוון של רצפים שונים שנולדו מאותו עשור איום".

"גם בהיבט החיצוני אנחנו יכולים לראות שינויים. אם ראינו עד ההתנתקות, שהציונות הדתית משתדלת לגור בתוך עצמה – החל מאותו אירוע אנחנו רואים יותר מגורים בשכונות מעורבות, גרעינים תורניים והליכה לפריפריה ולא לריכוזים דתיים בערים ובהתנחלויות. בעולם העבודה – עד ההתנתקות אחוזים גבוהים מהציונות הדתית עבדו במקומות עבודה שהיו או דתיים או מוסדיים – והחל מאמצע שנות האלפיים והלאה אנחנו רואים פיזור הרבה יותר גדול של שוק העבודה הציוני דתי, גם בהיבט יזמי והייטקי. בצד ההנהגה יש חתירה להנהגה כלל ארצית ולא של הציבור", הוא מסביר.

וכמובן, לא מעט מהשבר הגדול אותו מתאר ד"ר ליברמן, נובע מההנהגה - הן הרוחנית והן הפוליטית. "למעשה ניחתה מכה אנושה על הפוליטיקה הציונית דתית וברמה הפוליטית היא מחפשת את דרכה. זה לא חדש, אלא שהחידוש בדברי הוא שזה קרה בגלל ההתנתקות".

"זה גם בהיבט של מנהיגות רוחנית – רבנים, אנשי רוח, קבוצות אידיאולוגיות שנפוצו. העולם הרבני מחפש את דרכו בתוך הציבור הדתי לאומי, מעמד הסמכות הרבנית ירד והיא מחפשת כיצד לחזור למקומה הקודם".

"גם בהיבט הפוליטי יש התפזרות גדולה מאוד של קולות המצביעים בציונות הדתית למפלגות שלא תמיד תואמות את המקום הטבעי המקורי של הציונית הדתית לצד הקמה של מפלגות ופיצולים שחלקם לא עוברים את אחוז החסימה".

לדעתו מפלגה מגזרית יכולה להמשיך להתבוסס בתוך עצמה, אבל מקומה יישאר מוגבל במיוחד. "זה לא יחזור כבר להיות המפד"ל של זבולון המר או זבולון אורלב, ללא קשר למה יעשו המנהיגים. הציבור הציוני דתי קיבל מכה פוליטית כל כך קשה וכואבת ל-DNA, שלפוליטיקה של הציונות הדתית אין תוחלת. היא יכולה להגדיל אולי את כוחה מעט, אבל לא בצורה משמעותית.

''בתצורה ציונית דתית היא לא תהיה מובילה אף פעם. בתצורה של מפלגת ימין אולי כן. זו תוצאה ישירה של ההתנתקות, כי המכה ניחתה מהעולם הפוליטי ושום מפלגה ציונית דתית לא יכולה היתה לעצור את זה. האכזבה והניסיון להבין מה קרה, גרם להתרסקות הזאת של הפוליטיקה הציונית דתית".