סא"ל אלעד שושן
סא"ל אלעד שושןצילום: דובר צה"ל

סא"ל אלעד שושן, סגן מפקד חטיבת הצנחנים, משרת בצה''ל עשרים שנה וכיהן בכל התפקידים האפשריים כמעט בחטיבה, כשהוא מלווה כל אירוע או מבצע צבאי בשנים אלה.

בראיון לערוץ 7 הוא מסכם את השנים הארוכות בחטיבה האדומה, אותה הוא עזב השבוע לטובת התפקיד הבא: מפקד חטיבת פארן.

"אני מרגיש שאני עוזב בית שני ומשפחה. זו אולי קלישאה – פעם צנחן, תמיד צנחן – אבל אני מרגיש שאני לא עוזב לגמרי וברור לי שנמשיך להיות בקשר וגם לפעול במשותף. מיציתי את התפקידים הנוכחיים ואני מתרגש מהאתגר הבא", מספר שושן לערוץ 7.

כדי להבין עד כמה עמוק הוא נטוע בחטיבה ניתן למנות את התפקידים שמילא בה: לוחם בסיירת בחומת מגן, מפקד צוות לוחמים בסיירת, סגן מפקד פלוגה, מפקד חפ"ק במלחמן לבנון השנייה, מפקד פלוגת הכשרות בעופרת יצוקה, סגן מפקד ביחידה מובחרת בצוק איתן, מפקד גדוד 101, סגד מפקד החטיבה וזו רק רשימה חלקית.

שושן מפרט כיצד התחיל את דרכו הצבאית. "התגייסתי בשנת 2000 ובשש שנים הראשונות לא יצאתי מאיו"ש. יכולתי לומר כמושבניק מהדרום שאת רחובות שכם הכרתי טוב יותר מאשר את רחובות תל אביב".

"טרום מבצע חומת מגן, במחנה הפליטים בלאטה נפל החלל הראשון שאני חוויתי באופן אישי כלוחם מהסיירת – חיים בכר ז"ל. היתה תחושה מאוד קשה אבל היינו באמצע לחימה. אז זוכר שהופתעתי מאוד שאנחנו לא עוצרים הכל והולכים להלוויה שלו. אמרו לי שהמשימה מעל הכל וחייבים להמשיך להילחם ושהמשפחה לא תופקר ולא יעזבו אותה".

הוא למד על עצמו הרבה בתקופה ההיא. "אני עד היום בקשר עם המשפחה של חיים בכר ז"ל ועם ההורים שלו. כל כמה חודשים אנחנו שולחים צוות לבקר את המשפחה וכשיצאנו מבלאטה אחרי כמה ימי לחימה, הלכנו כל הסיירת לבית העלמין ועשינו לו לוויה פרטית ונפרדנו ממנו בנוכחות המשפחה".

אחרי מבצע חומת מגן המשיך שושן להתקדם. "הייתי לוחם ובהמשך מפקד צוות וסגן מ"פ של הסיירת. אני זוכר אחרי הפיגוע בחברון שבו נרצח דרור ויינברג, הקפיצו אותי כמפקד צוות צעיר לחברון והייתי שם כעתודה במשך כמה חודשים לבד".

גם התוכניות לצאת ללימודים השתנו, איך לא, בעקבות שיחה מהצנחנים. " יצאתי ללימודי תואר ראשון ותוך כדי חופשה קצרה לפני תחילת הלימודים, קיבלתי טלפון מהמח"ט, יוסי בכר, שאמר לי שאמנם אני בחופש אבל יש מ"פ בגדוד 101 שעוזב את הצבא בטרם עת, באמצע תקופה של פעילות מבצעית בשכם. הוא קרא לי לדגל - ובמקום להתחיל את הלימודים הלכתי לראשונה לגדוד למלא מקום של מ"פ במשך ארבעה חודשים. אחר כך דאגו לי להשלים את הלימודים".

זו גם היתה טבילת האש הראשונה שלו בגדוד. "מלחמת לבנון השנייה תפסה אותי כסטודנט – ומיד הלכנו לחטיבה לעזור היכן שצריך. השתבצתי בחפ"ק המח"ט והתמונה שהכי זכורה לי היא שאנחנו נוחתים עם מסוקים בעומק לבנון – ואחד המסוקים – רגע אחרי שהוא פורק את הכוח, ממריא ואז היה הבזק אור של טיל שפוגע בו והמסוק מתנדנד מצד לצד עד שהוא צונח לקרקע. זה מחזה מאוד פוגע מוראלית וקשה".

"המצב התפתח לחיפוש ארוך של גופות חמשת אנשי הצוות. בהתחלה מצאנו רק ארבעה ואמרנו לעצמנו שלמרות האיומים וחיזבאללה לא נעזוב עד שנמצא את הגופה החמישית, שנמצאה אחרי יממה נוספת. בגלל שלא רצו להכניס עוד מסוקים לתוך עומק לבנון, אז את כל הדרך חזרה נשאנו את הגופה באלונקה כדי לחלוק לה כבוד אחרון".

אחרי הלימודים שימש כמ"פ בחטיבה במבצע עופרת יצוקה ואחרי תפקיד נוסף חזר לסגור מעגל כמפקד סיירת צנחנים.

"שני אירועים מרכזיים שאני זוכר בתקופה הזו היו שבמהלך תאג"ד הקפיצו אותי מהסיירת לגבול סוריה להתמודד עם יום הנכסה. חודש לפני כן, כשהם ציינו את יום הנכבה, 5,000 מפגינים סורים הגיעו לגדר, צה"ל לא היה ערוך והם חצו פנימה. ביקשו ממני להעמיד צלפים ולדאוג שזה לא יקרה שוב".

"אני זוכר שאחרי ניתוח מעמיק, אמרתי שאין מקום שנשכב בו במארב צלפים בשטחנו כי זה לא יעבוד וניאלץ לירות, אם נצטרך, היישר בגוף של המפגינים. הסברתי אנחנו צריכים לבצע את המארב בתוך שטח סוריה".

דעתו של שושן התקבלה. "בלילה, פתחנו פתח בגדר ונשכבנו למארב של צלפים, כמה חוליות, עם הסוואה מתקדמת ושעות אחרי הגיעו מעל 5,000 מפגינים רק שהפעם הפגינו רחוק יותר. מכל הכוחות שהועמדו מתוך ישראל רק אנחנו יכולנו לירות, במידת הצורך, לרגליים. חשבנו שאחרי שתיים או שלוש פגיעות ההפגנה תתפזר, אבל הם היו מאוד נחושים.

''עד שירד הלילה הצלחנו למנוע כניסה לשטח ישראל, אבל המפגינים המשיכו. בלילה ביקשנו אישור לשפר מיקום עוד יותר, כוח הנדסי איפשר לנו להתקדם ומהמיקום החדש הצלחנו לשלוט על ההפגנה עד שהתפזרה".

בזמן מבצע צוק איתן, כששימש סגן מפקד יחידה מובחרת שכל את אביו. "אין קשר למבצע, אבל זה אחד הדברים הכי זכורים שמסמלים מבחינתי את המבצע. האובדן של אבא".

בתפקיד הנוכחי עסק בעיקר בפיתוח של החטיבה. "פעלתי המון בבניין הכוח, פיתוח החטיבה בהקשר של קטלניות, בהקשר של לחימה בעומק, עסקנו ביכולות טכנולוגיות שמסייעות בחשיפת האויב".

גם בתקופת הקורונה הוא היה בחזית, רק שהפעם בבני ברק. "וזכיתי בתקופת הקורונה המורכבת לנהל את העיר בני ברק בהקשר של התמיכה באוכלוסיה. הייתי נציג מטעם החטיבה ויחד עם חיבור לעיריית בני ברק הבאתי תחתי מאוד חיילים ורכבים וניהלנו מערכת מאוד מורכבת של אספקת מזון ועזרה לתושבים השונים במשך כחודש. הם נפעמו לראות איך צה"ל עוזר להם בכל דבר שהם צריכים".

"אני מרגיש שאני עוזב את החטיבה עם תרמיל עמוס בהמון דברים טובים שקיבלתי בחטיבה, גם ערכים של מצויינות ודוגמה אישית ושל יוזמה והתחדשות לצד מקצועיות רבה כי לצנחנים יש סטנדרטים שלא פשוט לעמוד בהם והם צריכים להיות מובילים בכל הצבא".

"גם את ערך המשפחה אני לוקח איתי באופן מאוד חזק להמשך כי הצנחנים עסוקים מאוד בלחבר ולרתום את משפחות הלוחמים ואנשי הקבע לעשייה הצבאית ולהיות משפחה אחת תומכת ומחוברת. אין לי ספק שהחוויות שספגתי לאורך השנים ישרתו אותי במפקידים הבאים", מוסיף שושן.

גם את אהבת חייו ענבל הוא הכיר בצבא והיום יש להם שלושה ילדים. "כשיצאתי ללימודים היא למדה שנה מתחתי. פגשתי אותה והחיבור היה מאוד מיידי ומהיר. זו היתה כימיה שקשה לתאר. בהמשך שנינו הלכנו לתפקידים מורכבים - אני להיות מפקד הסיירת היא מונתה למ"פ של החטיבה הדרומית בעזה וכשאני ניהלתי מרדפים המ"פ שהכווינה אותי היתה אשתי.

''בסוף התפקיד הזה, הבינו את המורכבות שלנו - ואז המפקדים של שנינו שלחו אותנו לשנת תואר שני - למדנו באותו במקום וזו היתה שנת חופש של שנינו. בשנה הזו נולדה בתנו הבכורה וזה היה מדהים".