בנט עם נתניהו
בנט עם נתניהוצילום: יונתן זינדל, פלאש 90

מסר אחד חזר בכל נאום או תדרוך של נתניהו מאז ההודעה על דיל השלום תמורת סיפוח: דחייה ולא ביטול. ראש הממשלה מתכוון להחלת הריבונות, אבל המשפט הזה מדויק יותר ביחס לבחירות. בשעת כתיבת שורות אלה נתניהו עדיין לא הסיר מהשולחן את איום הבחירות. אם דחיית התקציב לא תאושר עד יום שני בחצות, הכנסת תפוזר באופן אוטומטי.

אבל גם אם יעביר בסופו של יום את חוק האוזר-הנדל, זו תהיה רק דחייה, לא ביטול של הבחירות המתוכננות. ההסכם עם איחוד האמירויות לא הרחיק אותן, אלא דווקא מעלה את ביטחונו העצמי של נתניהו. אחרי דשדוש ממושך במאבק מול הקורונה, שוב הוא בעמדת מדינאי-העל החביבה עליו, ומצליח להחזיר לידיו את השליטה בסדר היום.

זו הסיבה שנתניהו מקדיש מאמץ רב וגם משלם מחיר מדיני כדי לאותת לבייס הימני שהוא לא נסוג בו מהבטחת הריבונות, למרות שלמעשה זו אפשרות שלא קיימת כבר חודשים. לא ההסכם עם האמירויות דחה את הריבונות, אלא רצף ההתנגדויות שראשיתו בבלימה של ג'ארד קושנר בתום אותו סוף שבוע של אופוריה בבית הלבן, המשכו בממשלת האחדות והסתייגות ראשי כחול לבן, וסופו במחאה החריפה של מועצת יש"ע וחלקים בימין, שהפכה את הריבונות ממהלך חד ומבריק לכאב ראש מתמשך. נתניהו הביא הישג מדיני נאה מאוד תמורת ויתור על משהו שכבר נלקח ממנו ממילא. בית חרוב, קמח טחון, סיפוח דחוי נדחה.

האמריקנים בכל מקרה לא התכוונו לאפשר בחודשים הקרובים מהלך שנוי במחלוקת בישראל, שעלול לגרום לזעזוע בעולם הערבי ולפגוע בסיכוייו של טראמפ להיבחר לקדנציה שנייה בנובמבר. בישראל מודאגים מאוד לגבי מה שיתרחש שם אחרי הבחירות. גם אם טראמפ ינצח, הקדנציה השנייה בכל מקרה תפתח מחדש את הקלפים המדיניים. דיל המאה כבר עובר ממסלול הסיפוח למסלול השלום עם מדינות ערב, וככל שמדינות נוספות יצטרפו לאמירויות, כך גם סיכויי הריבונות לחזור אל השולחן מתפוגגים.

ובכל מקרה, ביידן עדיין נהנה מיתרון בסקרים בארצות הברית, וכבר הודיע על התנגדותו הנחרצת למהלך. הסיכוי לחילופי שלטון בוושינגטון ולממשל ידידותי פחות, בטח עבור נתניהו אישית, מצטרף לשיקולים המשפטיים והפוליטיים ורק מגדיל את הסיכויים שבמקביל לבחירות נובמבר 2020 בארה"ב, גם אזרחי ישראל יילכו לקלפיות.

עד חצי הממשלה

שתי אפשרויות עדיין נותרו על השולחן כדי למנוע בחירות: הסכם קואליציוני חדש עם כחול לבן וממשלת 61. חששות נתניהו מנבצרות בהוראת היועמ"ש שפורטו כאן בשבוע שעבר, שככו מעט בעקבות ההודעה מ"סביבת מנדלבליט" שאינו מתכוון לפעול לנבצרות של נתניהו, ויאפשר לו להמשיך לכהן גם אחרי חתימת הסדר ניגוד העניינים אותו הוא דורש מנתניהו. על פי הטיוטה שהציג היועמ"ש, נתניהו יידרש לחתום שלא יעסוק בהחלטות בנושא מינויים, תפקידים ותקציבים של מערכת אכיפת החוק באופן גורף.

ראש הממשלה מסרב בתוקף וטוען שמנדלבליט חסר סמכות בנושא, אבל עצם ההבהרה על כך שנבצרות אינה על הפרק מאפשרת לו מרחב מסוים לדחיית הבחירות תמורת שיפור עמדות מול שותפיו: התקציב, שהיה רק התירוץ הטכני, נידון השבוע לדקות בודדות בחדרי המו"מ בין הליכוד לכחול לבן, ושאר הזמן הוקדש לשני שינויים עקרוניים שמבקש הליכוד להכניס בהסכם: ביטול ההסכמות בין המפלגות על מינוי בכירים, ובעצם הכרעה של נתניהו או שריו בסוגיית מינוי המפכ"ל והיועמ"ש הבאים, והארכת ההגנה על נתניהו מפני תרחיש של התערבות בג"ץ בהסכם הקואליציוני.

ההסכם הנוכחי קובע כי רק התערבות של בג"ץ במהלך חצי השנה הראשונה משמעותה בחירות כשנתניהו ממשיך לכהן. נתניהו חושש שברגע האמת בג"ץ יפסול את מעמדו כראש ממשלה חליפי ומבקש להאריך את תוקפו של הביטוח. בכחול לבן שוקלים להסכים להקמת הוועדה למינוי בכירים, ואולי גם הארכה מסוימת של ההגנה מהתערבות בג"ץ, אבל תובעים קודם את אישור תקנון הממשלה שמגן על מעמדם הפריטטי, כפי שנחתם בהסכם.

במקביל, נתניהו לא זנח את ניסיונותיו לקדם את ממשלת ה-61 שתושג אולי בחסות אימת הבחירות. מהלך כזה, בניגוד להסכמים הקואליציוניים שגובו בחקיקה, ידרוש פרוצדורה מורכבת הכוללת הצבעת אי אמון, מינוי נציג אחר לראש הממשלה ורק אז השבת נתניהו אל כיסאו. וכמובן: גיוס עריקים. בכחול לבן טוענים כי הם יודעים לפחות על שמונה מחברי המפלגה שכבר קיבלו פנייה מהליכוד, שזקוק ללפחות שניים מהם. אבל האתגר הקשה עוד יותר יהיה להביא את נפתלי בנט. הסקרים מאירים ליו"ר ימינה פנים באופן חסר תקדים, בחלקם נתניהו מאבד את הקידומת 3 ובנט כבר מגרד את קידומת 2.

הוא למוד אכזבות, אבל מעוניין לממש במהירות את המניה כשהיא בשיא. כדי למנוע הישג דרמטי של יריבו מימין, נתניהו (אם יצליח לגייס שני עריקים מכחול לבן) יציע לבנט עד חצי הממשלה, חלקה של כחול לבן, כדי למנוע בחירות: תיק הביטחון והאחריות על הקורונה, תיק התחבורה ותיק המשפטים הם רק הבסיס, ובנוסף פסקת ההתגברות וחקיקה ימנית נרחבת. מנגד נתניהו ידרוש חוק צרפתי – שגם בנט, גם החרדים וגם בכירי הליכוד ממש לא מעוניינים לתת לו. זו תהיה דילמה קשה, אך הסיכויים שהיא תבשיל עד יום שני נמוכים מאוד.

את עיקר מרצו וזמנו על בנט להקדיש לתכנון הקמפיין, בהנחה הסבירה שהבחירות בפתח: זה הזמן שלו. אין צורך בגימיקים, גם לא ביו"רות משותפת עם איילת שקד. בנט כבר בוחן שמות של כוכבים שיעזרו לו לשמר את הסחף מאזור המרכז, אבל מה שבאמת נדרש אלו אנשי שטח ועבודה שיידעו להניע את המצביעים ואחר כך גם לתפקד במסדרונות הכנסת.

גם אם בקלפי ישיג רק מחצית או יותר ממספרי המנדטים הדמיוניים שבסקרים, יש בכך כדי להחזיר אותו כשחקן פוליטי מכריע ומגובה בכוח פוליטי אמיתי. כדי שזה יעבוד, בנט, שתמיד חלם על מפלגה לא מגזרית, יצטרך להתאמץ ולשמר איתו גם את האגף הסרוג החרד"לי של ימינה, שהלך איתו אל האופוזיציה.

אך נדרשת אחריות גם מאותו אגף: כל המנדטים הנוספים על הנייר הם פרי עמלו של בנט לבדו, ושל הטקטיקה שאימץ: לא פרנסה - לא מעניין. גרירתו חזרה אל הסמטאות המדיניות בזמן המגיפה תהיה טעות אלקטורלית, וגם מריבה על מושבים שממילא לא היו קיימים בלעדיו תפגע בשני הצדדים. ככל שהנתח המגזרי במפלגה יתנפח מעבר לגודלו הטבעי, כך מספר המנדטים הכולל של הרשימה יתכווץ. סמוטריץ' וחבריו יצטרכו להתרווח בנוחות על הספינה הרחבה של בנט, אבל לעשות מקום גם למצביעים החדשים. הברירה האחרת היא שובה של המפלגה המגזרית, שתתנדנד סביב אחוז החסימה. תודו שהתגעגעתם לסבב רביעי של מגעים בין איתמר, בצלאל והרב רפי.

להקדים תשובה לתפילה

א-ל-ו-ל. קריאת ההשכמה השנתית הנשמעת מהיכלי הישיבות ועד הדגים שבים תובעת השנה לא רק לעשות תשובה, אלא גם תשובות מהממשלה לקראת הימים הנוראים הבעל"ט. במשרד הבריאות עסוקים מאוד בלדאוג ולהדאיג מהצפוי בציון רבי נחמן באומן, אוקראינה, אבל רחוקים מאוד מלהציג תכנית למה שיתרחש באותו זמן בתוך גבולותיה של המדינה. מיליוני ישראלים יבקשו להתפלל באלפי בתי כנסת בימים הנוראים. אלו ימים של הסתר פנים, כפשוטו, במסכה ומעבר לכך.

התפילות ייראו השנה אחרת, אבל הגבלות המניינים המתאימות ליום יום לא מתכתבות עם הצרכים של תפילות ראש השנה ויום הכיפורים. לא מבחינת כמות המתפללים, משך התפילה, המנהגים וגם תנאי מזג האוויר. מניין מרפסות שכונתי שמתאים למנחה וערבית של חול, לא ימלא את מקומה של תפילת ראש השנה, עם בעלי התפילה וספרי התורה. מניינים זריזים בשטח פתוח לא יתאימו ליממה שלמה של צום בשרב. גם התפוסה בבתי הכנסת לא תוכל להיות חלקית בימים שבהם מתרחב מעגל הפוקדים אותם לשיא השנתי.

תפילה היא אכן לא מנוע כלכלי באופן גלוי, אבל היא עומדת בבסיס הקיום האנושי, לב התרבות היהודית והישראלית, ושיאו של הביטוי הדתי. ההיערכות הממשלתית לחגי תשרי לא צריכה להיות כאל מטרד ומשא, אלא כמשימה לאומית הדורשת השקעת משאבים. הקמת מתחמים, ציוד, כיסאות והצללה במרחבים פתוחים כדי לאפשר לכמה שיותר מתפללים לקחת חלק. זה לא עניינן של המפלגות הדתיות, שבוחריהן יסתדרו כך או כך, אלא דווקא של אלו שאינם אורחי קבע בבתי הכנסת, אבל תפילות יום כיפור הן חלק מזהותם היהודית.

ייתכן שנחוצות גם הגבלות לקראת החגים כדי להכריע את המגיפה ולצמצם את הנזק הכלכלי, אבל השיח לא יכול להתמקד רק בהן, אלא גם בהיערכות מסודרת למהותם של הימים הללו. כפי שזה נראה כרגע, ספק אם הממשלה תעמוד בכך. הישועה אולי תגיע מחלק מהרשויות בשלטון המקומי שיספקו מענה, אבל נראה שזו בעיקר שעתן של הקהילות והיחידים, שצריכים עכשיו להקדים ולתפוס יוזמה. דווקא בצל הקורונה אי אפשר להשאיר את התפילות בתחתית סדר העדיפויות, ביום שהעולם כולו נדון, ועל המדינות בו ייאמר.

לתגובות: [email protected]