הרב זלמן נחמיה גולדברג
הרב זלמן נחמיה גולדברגצילום: הרב עזרא פרידמן

אתמול הלך לעולמו מורי ורבי הרב החכם והגאון והאהוב הרב זלמן נחמיה גולדברג זצוק"ל. לפני כשלושים שנה בהיותי בישיבת אור עציון.

זכיתי להכיר את מורי הרב זלמן נחמיה, הרב היה מכתת את רגליו ומגיע לישיבות הסדר רבות ומלמד בהן את שיעוריו המופלאים. על אף היותו רב חרדי, ר"מ בישיבת סדיגורא, הוא הפיץ ולימד תורה לכל דורש ומבקש את דבר ה', ולא משנה מאיזה מגזר הוא.

כמדומה לי שבימים ההם הרב היה מגיע לכ 15 ישיבות הסדר בכל שבוע, שידענו עליהם. מישיבת אור עציון הוא היה נוסע לשעלבים, לכרם ביבנה ועוד ישיבות, ואולי היו יותר שלא ידענו עליהם.

הרב דוד לאו ספד: ''נפרדים בכאב, ענק בתורה, רבם של רבנים''

כשהרב היה מגיע לשיעור הוא היה שואל: היכן אתם אוחזים. כלומר, באיזו סוגיה אתם נמצאים, על מה למדתם היום, וכשהיינו עונים לרב, מיד הוא מתחיל את השיעור מהמקום בו היינו נמצאים, ומיד נכנס לעומקה של הסוגיה עם כל הפרשנויות שהיו כספר הפתוח לפני הרב. במיוחד זכור לי שיעור בו הרב אהוד ברזילי זצ"ל התחיל להתווכח עם הרב על דבר שהוא אמר בשיעור.

הרב אהוד טען שהרב לא צודק, והביא הוכחה מספר קצות החושן במקום אחר. הרב זלמן נחמיה הסביר לרב אהוד שיש להבין אחרת את הקצות שהוא הביא. הרב אהוד המשיך להקשות מקצות נוסף, ושוב הרב זלמן נחמיה הסביר לו את הקצות, ושוב הרב אהוד ציטט מקום אחר מהקצות, ושוב הרב ענה לו, כך זה המשיך עד לסוף אותו שיעור מרתק שהפך לפינג-פונג בין שני חכמים ענקיים, במרחבי הספר קצות החושן. ולי שהייתי אז בתחילת דרכי זה היה מאיר עיניים ופוקח לב ושכל, לראות את החכמה, העמקות, השליטה בתורה, והיכולת לדעת כל כך הרבה סוגיות שונות על בורין ולשלוט בהן בו זמנית. חשוב לציין, שגם באותו השיעור, זה לא שהרב הכין במיוחד את השיעור וטרח לבדוק מראש את כל המקומות שעליהם נסוב הוויכוח, אלא גם אז הוא שאל בתחילת השיעור באיזו סוגיה אנו אוחזים, והתחיל לרדת לעומקה.

השיעורים של הרב עשו סדר בהבנת יסודות התורה, בהלכות שבת, נזיקין, כשרות, נידה, יסודות בהלכה ועוד ועוד. הרבה פעמים, סוגיות שהאחרונים הסתבכו והתפלפלו בהם ולא תמיד הגיעו לדברים ברורים, הרב היה מציג את היסוד ההלכתי ומסביר את הסוגיות, ומאליהן כל הקשיים והתסבוכות שבסוגיה היו נופלים כאילו לא היו. תוך כדי הרב היה שוזר בדבריו עוד כעשרה-עשרים סוגיות שונות שמכולן עולה ומתברר היסוד ההלכתי עליו הוא מדבר, וכך בעצם נוצרת התמונה הרחבה והמלאה של העניין המדובר ותפיסה לעומק של היסודות ההלכתיים. הרבה פעמים, בגלל רוחב התמונה, רק אחרי כמה שיעורים הובן בעצם שהתובנות שהרב עוסק בהן מקיפות כל כך הרבה, ומשתלבות זו בזו.

כך, למשל מהי דרך אכילה בהלכות שבת ומה ההשלכות שלה. מה התוקף של תקנות חז"ל כשהטעם בטל, והתקנה עדיין קיימת (במקרה זה הרב עבר על עשרות תקנות של חז"ל והראה את היסודות המשותפים שמהם ניתן להבין מתי התקנה מתבטלת ועוד). או מה קורה כששני דברים הלכתיים שמצטרפים יחד יוצרים דבר שלישי, מה הדבר השלישי שנוצר בהלכה ומה היחס בינו לדברים שיצרו אותו, ועוד ועוד.

לפעמים בשיעורים היו קטעים משעשעים. לדוגמה, בשנה אחת אחרי שלמדנו ב"ק עברנו ללמוד ב"מ, ובטעות נתתי לרב בתחילת השיעור מסכת ב"ק. הרב שאל מה לומדים, והתחיל להיכנס לעומק ליסודות הראשונים של ב"מ. לקראת סוף השיעור אחרי שהרב דיבר על מושגים רבים ושונים שקשורים לחזקה ולבעלות, הוא רצה לקרוא משהו מדברי הרא"ש שבסוף הגמרא. הוא התחיל לחפש, ולא מצא (כי בטעות הבאתי לו ב"ק) הוא חיפש וחיפש בדברי הרא"ש ולא מצא. אז הוא אמר: "זה לא יכול להיות, הרא"ש לא נמצא היכן שהוא צריך". הרב סגר את הגמרא, וציטט את הרא"ש בעל פה, ואנו היינו המומים מזה שהרב לא מצא את הציטוט. לפתע, הרב הסתכל ואמר, זה ב"ק...

או למשל, פעם נכנס מישהו לשיעור ובתחילתו הצביע ושאל את הרב האם ניתן לשאול שאלה לא קשורה. הרב אמר כן. והוא שאל, האם באמת המשיח יגיע על חמור לבן? תשובת הרב הייתה מפתיעה, אך לא אכתוב אותה כאן.

כשהפכתי לרב הקיבוץ "עין צורים" בכל שאלה ציבורית או פרטית שלא ידעתי או לצורך התייעצות נוספת פניתי לרב. עשרות שאלות שאלתי את הרב. בדרך כלל פניתי לרב רק אחרי שהכנתי שיעורי בית. כלומר, למדתי את הסוגיה, קראתי את דברי הפוסקים שקשורים ואז התקשרתי לשאול. פעמים רבות הרגשתי שהספרים כמו פתוחים לפניו אפילו שהוא לא ידע על מה אני הולך לשאול. וכשהערתי למשל על דברי הרב במילים כמו: "אבל הנודע ביהודה אמר ש..." אז הרב אמר: "לא, הנודע ביהודה שאתה מדבר עליו התכוון למצב אחר, אבל במה שאתה שואל זה הדין שונה...", וכדו'.

אציין שאלה אחת שעזרה לי מאוד בתור רב קיבוץ. בסוגיית לפני עיוור שאלתי את הרב לגבי משאיות התובלה של הקיבוץ האם הן יכולות לספק מי ים מלוחים לצורך גידול סרטנים למחקר. אבל בעצם נראה שהמטרה של המגדלים הייתה לא רק למחקר. אחרי שדיברנו בגדרי לפני עיוור לא תיתן מכשול אם יש כאן "תרי עברי" או "חד עברא" ובדברי המשנה למלך בסוגיה זו, הרב אמר לי "אבל באמת זה לא ראוי שקיבוץ דתי יטול חלק בדבר כזה". זה היה עבורי סוג של מצפן והתווית דרך כיצד נכון וראוי לפסוק בקהילה. כמובן, שביטלנו את העסקה בעקבות זאת.

אציין דוגמאות של שאלות שהרב לא ענה בהן, אבל התשובה שלו היא עצמה הצריכה אותנו לימוד. למשל, האם ללבוש תכלת ומה כדאי, הרב לא ענה אלא הפנה אותנו קודם לקרוא את ספרו של הרדזינר ואח"כ לדון איתו. או למשל, מה הוא אומר בסוגיות פוליטיות, על כך הוא אמר לכו לשאול את ראש הישיבה, או למשל אם כדאי להינשא לאישה שמטופלת בתרופה מסוימת, על כך הוא אמר שצריך לשאול שני רופאים ולפי זה להחליט, ועוד ועוד.

אספר מעט על חכמתו הרבה של הרב, הידע העצום, והמהירות בה הוא חשב. כשפגשתי את הרב אלישיב קנוהל זצ"ל הבאתי אותו לשיעורים של הרב זלמן נחמיה. בסוף השיעור, היינו נשארים לשוחח עם הרב על שאלות הלכתיות מעשיות. זכורה לי פעם ששאלנו את הרב שאלה בהלכות נידה, והוא אמר, "או, בדיוק כזאת שאלה החוות דעת דן עליה", והפנה אותנו לסימן המתאים. בחוות דעת שהוא עצמו ספר גדול מימדים, שמעטים באים בשעריו ובקיאים בדבריו, זה הופיע באיזו הערה קטנה בחצי משפט בתוך נושא אחר, אי שם. אותנו זה הדהים. אגב, הרב גם כתב הסכמה לספרו של הרב אלישיב איש ואישה.

בהמשך, פנינו הרב אלישיב קנוהל זצ"ל ואני אל הרב להתייעץ עמו בנוגע ל"הסכם לכבוד הדדי" שחיברנו עם הטוענת הרבנית רחל לב מור. עצם הרעיון לעשות את ההסכם לכבוד הדדי כמוכוון למנוע עגינות עלה מתוך שיחות שעשינו עם הרב, שאמר על כך: לא דחוף לעסוק בענייני הכסף, יותר חשוב לפתור את בעיית העגינות. היינו מגיעים אל הרב אחרי שעות רבות של דיונים על ניסוח ההסכמים עם מספר עורכי דין, שופטים, טוענים-רבניים, והראינו לרב את מה שכתבנו.

הרב שהיה גם דיין בבית הדין הרבני העליון, היה קורא ותוך שנייה או שתיים אומר: "אבל זה לא צודק", כלומר, אתם עושים עוול בהסכם אם תכתבו כך, כי במקרה כזה וכזה (שלא חשבנו עליו) זה עלול לגרום עוול. חשוב להדגיש, שלרב הגענו רק אחרי שעות של וויכוחים ודיונים על כל מילה בהסכם, ועל כל פסיק, עם כל החברים החכמים שאיתם עבדנו על ההסכמים.

המהירות בה הרב מיד תפס את שורש העניין ואת ההשלכות, הגאונות, והחדות היו כל פעם מדהימים אותנו מחדש. ואז היינו שואלים את הרב מה הוא חושב שיהיה נכון לעשות, והוא היה ממליץ לנו. וכך הכנסנו מספר מנגנונים הלכתיים להסכמים לכבוד הדדי לפי דבריו של הרב. (מצורף צילום האישור שהרב כתב לנו על התוקף ההלכתי להסכמים).

זכיתי להגיע מספר פעמים אל ביתו של הרב, קבלת הפנים הייתה תמיד לבבית. הרב האיר פניו, לכל אדם והתייחס בסבלנות, עם כל הזמן שצריך, בחכמה לכל שאלה קטנה גדולה. ואפשר שיש לרב חלק (ללא ידיעתו) בהחלטתי להתחתן. זכיתי שהרב בא במיוחד לחתונה, וכיבד אותנו בנוכחותו, ואף בירך אותנו. (מצורפת תמונה מהחתונה שלי עם הרב יחד עם הרב אלישיב קנוהל זצ"ל).

בהמשך, כשהייתי רב הקיבוץ, לקראת שנת השמיטה עשינו בקיבוץ חלקת שמיטה אותה זרענו לפני השמיטה במספר גידולים (גזר, תפוחי אדמה, שומר, שום, ועוד). בשנת השמיטה הפקרנו את החלקה כדי לקיים את מצוות התורה: "והייתה שבת הארץ לכם לאכלה". הזמנתי את הרב שיבוא לבקר בחלקת השמיטה. הרב הגיע לחלקה, ומיד בכניסתו הוא אמר: "שבת שלום" לאדמה. הוא סיפר שכך היה נוהג החזון אי"ש לומר בחלקות השומרות את "שבת הארץ". מצורפת תמונה מהביקור של הרב בחלקת השמיטה.

הרב כתב מאות (אולי אלפי?) תשובות לשואלים בהלכה, ולא משנה מי השואל, בכל תחומי התורה, לדוגמה, מה דינם של עוברים מוקפאים, דיני צוואות, התרת עגונות, ריבית, נשים בבניין המקדש. זכיתי שהרב הרשה לי להעתיק למחשב מספר קלסרים. כשהבאתי לרב בחזרה את הקלסרים ודיסק עליו נמצאים הקבצים של כל השאלות. הרב שאל אותי בצחוק: וכל זה נכנס בדיסק הקטן הזה?... (כולי תקווה שהמשפחה תפרסם את התשובות).

לאחרונה, בזכות הקורונה, והיותי בבית, לקחתי עשרות הקלטות של שיעורים של הרב (לצערי לא הכל נשמר באיכות טובה כי זה היה על קלטות ישנות מלפני מעל עשרים שנה) והעליתי אותן לאתר שבניתי לכבודו של הרב. ב"ה שהספקתי להביא לבית הרב את הקלטות הישנות, ולהביא לידיעת הרב.

מי שרוצה מעט להכיר מגדלותו, די היה לו לראות אותו יוצא מהמונית שלו בשעה שהוא היה מגיע אל הישיבה. בדרך מהמונית עד לחדר השיעורים, אפשר היה לראות שהרב היה כולו עסוק בסוגיה האחרונה אותה הוא למד, וכך הוא הולך ראשו ורובו חוזר על הדברים שהוא עסוק בהם. ורגליו רק נושאות אותו אל המקום של השיעור, כשהוא מרחף בדרך בעולמות הלימוד והחכמה. ובחזור אל המונית, הרב מוקף בעננת תלמידים המתאבקים באבק רגליו, ומנסים לגמוא בצמא עוד מפירורי חכמתו.

על צניעותו של הרב אוסיף, שלפעמים היו שאלות הלכתיות בהן הצעתי סברות משלי לפסיקת ההלכה. היו מקרים שהרב הסכים שיש היגיון בסברה. והיו פעמים שהרב לא הסכים, אך למרות זאת הרב היה מוכן לשמוע, לבדוק, לשאול איך אתה מסביר אז את... וזה לא מובן מאליו, שאדם בגדלותו לא פוסל על הסף דעות שלא נראות לו, זאת למרות הידע העצום שהיה לו. חלק מענוותנותו הגדולה של הרב.

כששאלתי פעם את הרב איך זוכרים את הכל, ואיך עושים חזרות כדי להיזכר במה שלומדים. הוא הסביר לנו שהשאלה הזו היא טעות בתפיסה. התפיסה הנכונה היא ללכת לפי מה שכתוב בספר תולדות אדם (של ר' לייבלה. כמה אנשים קראו?) המטרה של החזרות על הלימוד היא לא כדי להיזכר במה שלמדת. אם שכחת, נכשלת... החכמה הגדולה היא לא לתת לעצמך בכלל אפשרות לשכוח את מה שלמדת. שתדע את הדברים כך שלא תוכל לשכוח אותם. וכן, חשוב לזכור אותם באותה הלשון כפי שחז"ל ניסחו, ולא במילים אחרות. לכן, הרב אמר שצריך לעשות חזרות מיד על החומר שלמדת. הרב גם הוסיף שזה דבר קל... לחזור 300 400 פעם על מה שלמדת. ניקח לדוגמה, למדת סוגיה במשך שעה. לחזור עליה מיד כשאתה עוד זוכר לוקח חצי שעה. לחזור מיד שוב לוקח קצת פחות. ושוב לחזור עליה, ושוב ושוב. בפעם החמישים זה כבר מספר דקות מועט. בפעם ה100 זה הרבה פחות. עד מתי? עד שאתה יודע את הסוגיה בעל פה על בוריה בלשונם של חז"ל... (גם אם ייקח לזה 200 חזרות...)

חסרונו של הרב לעם ישראל הוא גדול. הרב ענה לשואלים רבים, ולציבורים רבים בכל מקצועות התורה וההלכה. חכמתו, צניעותו, ענוותנותו וגדולתו העצומה בתורה הם מקור להשראה, להתמדה בתורה, ולענווה. חבל חבל על דאבדין, ובאמת לא משתכחין. אוצר החכמה, יראת שמים, וצניעות.

דיין אמת שדינו אמת.

זכותו וקדושתו יעמדו לנו ולכל עם ישראל.