מתפללים בהר הבית (למצולמים אין קשר לידיעה)
מתפללים בהר הבית (למצולמים אין קשר לידיעה)צילום: סלימן קאדר, פלאש 90

בגמרא בברכות לד, ב נאמר: "אמר רב כהנא: חציף עלי מאן דמצלי בבקתא", כלומר - מקובל עלי כחצוף, מי שמתפלל בבקעה. בתוספות שם פירשו: "...במקום שרגילים בני אדם לעבור והולכי דרכים".

משמעות הדברים היא שיש לעשות את המצוות בצנעה, וחוצפה היא לגלות מעשיו. לפיכך המתפלל במקום ציבורי מכונה "חצוף". [אמנם ישנה תפילה בציבור, וברב עם הדרת מלך, אבל כאן מדובר כשמתפלל ביחידות, ועוברים ומביטים בו].

ויש לשאול: מדוע? נכון שלא יאה להבליט מעשיו, אבל עד כדי כך זה גרוע - שנקרא חצוף כלפי שמיא? 

כנראה, שכשאדם מתעורר לעשיית דבר שבעקרון הוא רצון ה', כגון שהוא מרגיש צורך דחוף להתפלל, זה נפלא! אך כיון שהוא מחליט שכאן ועכשיו הזמן והמקום לתפילה זו, ואיננו בודק כלל אם זה נכון ומתאים לרצון המלך, כגון שהמקום אינו נקי להתפלל, זו חוצפה.

חז"ל חידשו שלא רק פגם רציני, כגון שהמקום אינו נקי, אלא אפילו אם יש בתפילתך יוהרה, אפילו שלא כיוונת להבליט עצמך, אבל זה מה שקורה. בכך קלקלת את התפילה! אתה כביכול עובד את ה' עם כל הלב, אבל מקום זה אינו מתאים, לכן אם בכל זאת אתה מתפלל אתה חצוף כלפי שמיא.

חשבתי להמחיש זאת לקשר עם מלך בשר ודם, כדלהלן:

אדם רואה את המלך ברחוב מוקף באנשי המשמר, וצועק למלך: "מלכי! אני כל כך אוהב אותך, אני מוכרח לחבק אותך ולספר בשבחך עכשיו". אומרים לו אנשי המשמר: "הגזמת! עכשיו המלך ממהר ואתה רוצה לעכב אותו? גם אין זה מתאים שתחבק אותו ברחוב..." והאדם צועק: "אני מוכרח מיד, כי בוערת בי ההרגשה להביע הוקרה למלך". אומרים לו: "תבוא מחר בשעה 2 לארמון, המלך יקדיש לך רבע שעה". והוא ממשיך לצעוק: "לא! דווקא עכשיו!" ברור לכל שזו חוצפה גדולה.

ויש להעמיק ולומר, שהמתפלל - לא בזמן ו\או המקום הראוי, מבחינה מסויימת הוא גרוע מסתם עובר עבירה. כי כביכול עובד אותו בהתלהבות, אך בו זמנית עובדו נגד רצונו.

הדברים אמורים כלפי חבורה גדולה של אנשים ונשים, שבאיצטלה של יראת שמים ורצון להתעלות, באים להתפלל לפני ה', במקום שאינו חפץ עכשיו בו, בזמן הזה – בהר הבית.

עצם הדבר שגדולי ישראל - רוב מנין ורוב בנין - ובמשך דורות רבים, אומרים לא לעלות להר הבית ולא לנגוע בקצהו, וחבורה זו באה ונכנסת - זו חוצפה כלפי שמיא. עליהם נאמר: "מי ביקש זאת מידכם רמוס חצרי?!" (ישעיה א).

אי אפשר לבנות את החיים הרוחניים, קרי: עבודת ה', על רגש בעלמא. צריך לבדוק היטב מה ההלכה אומרת, ולנהוג על פיה, כדי שלא יצא שכרו בהפסדו.

שמא תאמרו: "יש לנו רב גדול להישען עליו". ובכן אם אכן בחרתם אותו לכם לרב גמור, בבחינת "עשה לך רב", [ולא רב רק לענין זה, שבמקרה אומר את מה שאתם רוצים לשמוע!], אם אכן רבכם מובהק הוא בכל העניינים, מדריך אתכם ומורה לכם כיצד ומה תעשו, ניחא.

אבל - וכאן אני צועק בהילוך גבוה: אחי למה תרעו?! מדוע ולמה ובאיזו זכות אתם מסיתים אחרים ברשתות ובאמצעי תקשורת שונים, לעלות ולהתפלל ולהראות נוכחות, במקום שאסרו זאת כמעט כל גדולי ישראל, למעט רבכם ועוד בודדים שהצטרפו לדעתו.

הלוא תדעו מאמרו של רב יהודה במסכת שבת קי"ט,ב : "לא חרבה ירושלים אלא בשביל שביזו בה תלמידי חכמים, שנאמר (דברי הימים ב לו-טז) 'ויהיו מלעיבים במלאכי הא-ל-הים". ובהמשך הגמרא שם: "כל המבזה תלמידי חכמים, אין לו רפואה למכתו".

האם אין לכם פחד אלוקים? אני הכותב קיבלתי במשך השבוע של ט' באב, ובעיצומו של יום התענית, פעמיים-שלוש הודעות sms בכל יום, מכל מיני כתובות מוזרות, שאיני יודע אם הן קיימות כלל, קריאה ועידוד שוב ושוב לעלות להר הבית, ושזו מצוה גדולה וכו'.

חצופים! אתם אומרים לי לעלות? מי שמכם לבעלי דעה מכריעה, שתאמרו לי ולאלפי רבנים ותלמידי חכמים, ובכלל לעמך בית ישראל - גברים ונשים, לעלות להר הבית?!

אתם כל כך גדולים שאתם יכולים לקרוא לכולם להלך נגד כמעט כל גדולי ישראל? ובענין כה חמור!

חושבני עוד, שאף על פי שאם הייתם עולים בצנעה, אחר שנטהרתם כדין, על סמך רבכם המובהק, תפילתכם מסתמא היתה מקובלת; אבל עכשיו שאתם מכשילים את הרבים, יתכן לעניות דעתי, שגם תפילתכם שלכם - חוצפה היא! כי מתברר למפרע שאינכם הולכים אחרי רבכם המובהק, אלא אחרי שרירות ליבכם.

יש לי הסבר עצוב להליכותיכם, בעיקר לקריאה ולפרסומים הרבים בעיתונות, והיא: משנה וברייתא בסוף מסכת סוטה (ובסנהדרין ס"ז) האומרות לנו דברי נבואה:

"בעקבתא דמשיחא – חוצפא ישגא". כלומר - לקראת ימות המשיח החוצפה תגדל. יש שם גם פירוט: "נערים ילבינו פני זקנים...", "העזות תרבה", ועוד.

הרי זה ממש מה שמתגלה לעינינו, תופעת ההסתה וההדחה בשטף אדיר, בכל האמצעים לעשות נגד גדולי ישראל.

כיוון מיוחד בהבנת "חוצפא יסגא", והסבר למאמר "נערים ילבינו פני זקנים...", עולה מתוך ספרו החינוכי הנפלא של הרבי הקדוש מפיסצ'נה זצ"ל הי"ד - "חובת התלמידים", בפרק ו'.

"מוכרחים אנו לדבר בזה ממחלת הישות, כי מחלה נואשה היא, והמוכה בה ח"ו עד שאול ירד. לדאבוננו נתפשטה כעת הרבה... כל נער וכל בחור... חושב את עצמו ודעתו ל"יש" - בפני עצמו. הוא יודע איך להתנהג, הוא מבין מה טוב ומה רע לו ולנפשו.

ויש לפעמים שהמלמד או האב אומר לו דבר ומדריכו, ונראה בעיני התלמיד שהוא (עצמו) מבין יותר, ובשביל זה הוא מביט על מלמדו כעל איש עריץ, שבא לכפותו בכח לעשות דבר, רק מפני שהוא (רבו) רוצה בכך; ולב התלמיד מתרחק על ידי זה מרבו, עד שכל דברי תורתו והדרכתו, לא יועילו לו..."

"מין גאות היא זאת המחלה; וכבר חזו לנו קדושינו ז"ל מראש ואמרו שבעקבתא דמשיחא חוצפה יסגי. בדורות הקודמים הרגישו התלמידים הכנעה וביטול לפני הוריהם, רבותיהם ומדריכיהם הטובים. הכירו בעצמם שקטנים הם בדעה קצרה ומעטה לעומת עבודה הגדולה אשר עליהם להדריך ולגדל את עצמם – לגדול - לגדולי ישראל. וכאיש הבא אל התועה ביער בלילה להדריכו ולהוציאו מחשכת יער האיום אל דרך ישוב בני אדם, היה רבם בעיניהם. אהבו אותו וברכוהו, וכל הגה אשר יצא מפיו, קדוש היה, בלעוהו ואל תוך נפשם וליבם הכניסוהו, לא כן עתה שהנער מתגאה לאמור: אני די לעצמי, דעתי טובה וישרה, עליה אסמוך ובדרכי אלך".

נתבונן עד כמה הדברים, שנכתבו ערב השואה האיומה, יכולים לעורר מחשבה למחנכי דורנו.

אחי ורעי, קצת ענווה

הרב יהושע כ"ץ, רב העיר מעלה אדומים

 

 

*****

 ברצוני לצרף למאמרי מכתב שכתבתי לרה"ג דב ליאור שליט"א בעניין הוראותיו בנושא הר הבית:


בע"ה מנחם אב תש"פ
לכבוד הרה"ג דב ליאור שליט"א

מכובדי משכבר, הזקן וחכם ממני "בחכמה ובמנין".
"שלום רב לאוהבי תורתך ואין למו מכשול".


ירא אני לפנות אליך באופן אישי, אבל לחשות לא אוכל. בטוחני שמפי מדברים עוד עשרות ואולי מאות תלמידי חכמים, גם גדולים וטובים ממני. אך לא אטריחם לחתום על דברי.

יודע אני שכב' החליט שיש בכוחו לחלוק, בנושא הר הבית, על רוב מכריע של הגדולים מהדורות הקודמים ומדורנו. על זאת אין לי מה להתווכח.

אולם יפקח כבודו עינים ויראה לאן מתדרדרים הדברים:

כבודו אסר לנשים - והן מתייצבות בתוקף הדעת. קבע גבולות - ומצפצפים על קביעתו. ויש מי שהרים ראש ופירסם מאמר בו קבע בעזות שבכלל לדעת הרמב"ם אין איסור עליה לכל השטח. ודאי שאלו ממש הבלים, ובודאי נגד דברי כב' הרב שליט"א.

ויש רב, הנכבד בעיני בדרך כלל, שהתיר לטבול, ואף לבטל צום ט' באב בתנאים מסויימים, כדי לא לבטל חלילה את "מצוות" העלייה להר -בו ביום! "חוכא ואיטלולא", אך מאד מאד עצוב.

ועם זאת, כולם, לרבות כל אלו הסוטים מדבריו, כנ"ל, ממשיכים להיתלות באילן הגדול - הגר"ד ליאור שליט"א. האין זה אבסורד?!
כב' הרב: אולי לאור ההתדרדרות במצב, כנ"ל, ולא פירטתי עוד כשלונות רבים, במטותא מינך, ישקול לבטל את הוראתו, שהולכת ותופסת תאוצה לכיוון לא טוב, ואחריתה מי ישורנה.

החותם ביד רועדת, בברכת כהן, יהושע כ"ץ מעלה אדומים