ה"פשרה" של צביקה האוזר היא ישראבלופ שבסך הכל יגזור עלינו עוד כמה חודשים של שיתוק ממשלתי, בלי תקציב מדינה ובלי התמודדות נכונה עם משבר הקורונה, שמיד לאחריהן ניגרר שוב לבחירות.
להאוזר יש אינטרס פוליטי לדחות את הבחירות שבהן אין לו מסגרת לרוץ בה ולעבור את אחוז החסימה. האינטרס הזה המצטלב עם האינטרס של כחול לבן שמאבדת חצי מכוחה בסקרים, ועם האינטרס של נתניהו שחושש מבחירות בעיתוי הזה, שבו אנחנו מתחזקים והוא נחלש באופן דרמטי. רק אינטרס אחד נשכח - האינטרס של אזרחי ישראל שזקוקים לממשלה מתפקדת ויציבה.
החטא הקדמון של הממשלה הזו הוא פירוק גוש הימין על ידי נתניהו ורעיון "הפריטטיות" ההזוי, שהועלה על ידי נשיא המדינה ושבמסגרתו פתק ששלשל מצביע ימין אל הקלפי שווה שליש מפתק מקביל של מצביע שמאל. הרעיון הזה גנב את הדמוקרטיה, ויצר מפלצת דו ראשית שלא מסוגלת לתפקד באופן מבני.
"אין שני מלכים בכתר אחד". המחשבה שניתן לנהל מדינה עם שני ראשי ממשלה ועם דרישה ליחסי כוחות שוויוניים בין מחנות פוליטיים שרחוקים מלהיות שווים בגודלם היא מופרכת ומביאה למתיחות כמעט בכל נושא.
כל יום שעובר אני מודה יותר לקב"ה שאנחנו לא חלק מהממשלה הרעה הזו, שעסוקה כל היום בחשבונות אישיים פוליטיים ופריטטיים במקום בטובת המדינה ואזרחיה.
ההסכם המתוקן היחיד שהליכוד צריך לחתום עליו הוא כזה שיחזיר את השמאל לגודלו והשפעתו הטבעיים בממשלה, יבטל את הקשקוש החלופי ואת הרוטציה עם מי שמייצג מספר מנדטים חד ספרתי בציבור, ויאפשר להעביר תקציב באופן מידי ואז לחזור ולקדם מדיניות ימין - במשפט, בהתיישבות ובכלכלה.
כל הסכם אחר הוא הסכם שבו שני הצדדים מוכרים את הציבור הישראלי, את הכלכלה הישראלית, את הדמוקרטיה, ואת ערכיהם בתמורה לשרידות פוליטית אישית.
בחירות בעיתוי הזה הן רעות. אבל ממשלה מנותקת ומשותקת רעה הרבה יותר.