שלושה אירועים שונים שעתידים להתרחש בשמונת הימים הקרובים והם גורליים לעתיד המאבק בטרור הפלסטיני.
האירוע הראשון, שעתיד להתרחש היום, הוא תשובת המדינה לעתירה לבג"ץ מדובר בעתירה של משפחות שכולות נגד ראש ממשלת ישראל ו-ועדת השרים לענייני בטחון לאומי, קרי, הקבינט הבטחוני.
ביולי 2018 התקבל בכנסת ישראל, ברוב עצום, החוק להקפאת כספים ששילמה הרשות הפלסטינית בזיקה לטרור מהכספים המועברים אליה מממשלת ישראל. חוק זה נועד להילחם במדיניות הנפסדת של הרשות הפלסטינית לשלם משכורות חודשיות לפעילי טרור כלואים ומשוחררים וקצבאות למשפחות של פעילי טרור הרוגים.
על פי החוק, בתום כל שנה על שר הבטחון להגיש דו"ח לקבינט הבטחוני שמפרט את היקף תשלומי הרשות הפלסטינית, בשנה החולפת, לאותם פעילי טרור. לאחר אישור הדו"ח מוקפא סכום ששווה לתגמולי הטרור מהמיסים שמדינת ישראל גובה ומעבירה לרש"פ, כפי שסוכם בהסכמי אוסלו.
החוק הופעל בשנת 2019, בסמוך לאחר רצח אורי אנסבכר, הי"ד. אז הוחלט להקפיא 502 מיליון ₪ מכספי המיסים, הסכום שהרש"פ הודתה ששילמה למחבלים הכלואים והמשוחררים בשנת 2018, כפי שנחשף על ידי מכון 'מבט לתקשורת פלסטינית'. לקראת סוף השנה התקבלה החלטה נוספת ביחס לתשלומי הרש"פ, בשנת 2018, למשפחות של מחבלים הרוגים. בהחלטה זו הוחלט להקפיא סכום נוסף בסך כ- 149 מיליון ₪.
אך מאז תחילת שנת 2020, נעלמו ונאלמו ממשלת ישראל והקבינט הבטחוני. למרות שהרשות הפלסטינית הגדילה את תשלומיה למחבלים בשנת 2019, והם עמדו על לא פחות מ- 669 מיליון ₪, טרם התקבלה כל החלטה להפעיל את החוק בשנת 2020.
בתשובה שאמורה להינתן היום, המדינה אמורה להסביר מדוע ממשלת ישראל נמנעת מלהפעיל את החוק וממאנת להביא את הדו"ח לאישור הקבינט.
האירוע השני יתרחש ביום שלישי הקרוב בבית משפט העליון. הפעם מדובר דיון המשך בעתירה בעניין החזרת גופתו של פעיל הטרור, אחמד עריקאת.
ביום 24 ביוני 2020, ניסה המחבל לבצע פיגוע דריסה בחיילים שעמדו במחסום הקיוסק. בהגיעו למחסום, הסיט המחבל את רכבו, באופן חד, וניסה לדרוס את חיילים שאיישו את עמדת הבידוק. למרבה המזל, החיילים ניצלו. המחבל נוטרל על ידי החיילים שירו בו כדי למנוע את הסכנה שהייתה נשקפת ממנו. למרות שמודבר בקרוב משפחתו של בכיר אש"ף, סאאב עריקאת, החליט שר הבטחון, בני גנץ, שאין מקום למסור את גופת המחבל לקבורת משפחתו. החלטה זו הייתה חשובה משום שעד כה, רק נמנעה החזרת גופותיהם של מחבלי חמאס. עריקאת הוא מחבל מפתח.
מאז, מנהל סאאב עריקאת יחד עם אחייניתו, מרצה למשפטים בארה"ב, קמפיין עולמי להשמיץ את מדינת ישראל. על פי הקמפיין, חיילי צה"ל הוציאו להורג פלסטיני תמים. העובדה שיש סרטון שמתעד את הפיגוע, אינה מפריעה לתעמולה השקרית של השניים. שהרי למה לתת לעובדות להפריע לעלילה טובה? במקביל הוגשה עתירה לבג"ץ על ידי משפחתו ובה תקפה את החלטת גנץ ודרשה לשחרר את הגופה לקבורה.
אם לא די בכך שעתירה מקוממת זו לא נדחתה על הסף, הרי שלאחר הדיון הראשון בעתירה, הרכב השופטים (כבוד השופטים עמית, ברון, גרוסקופף) החליט להוציא "צו על תנאי". צו מסוג זה מוצא לעיתים רחוקות יחסית והוא הדרך של השופטים לרמוז למדינה שהם אינם שבעי רצון מתשובת המדינה.
ההחלטה שלא למסור גופות מחבלים לקבורת משפחותיהם משרתת מטרות חשובות ביותר.
בראש ובראשונה, הגופות מהוות קלפי מיקוח מול ארגוני הטרור האכזריים שמחזיקים בגופות חיילינו. שנית, ההחלטה שלא למסור את הגופות מונעת את חגיגת הטרור שמתרחשת סביב אירועי הקבורה. ניסיון המצטבר מלמד, שכל אימת שמוחזרת גופה של מחבל, הופך אירוע הקבורה להזדמנות להאדרת המחבלים ולהסתה לביצוע פיגועים נוספים. שלישית, יש בידיעת המחבל שלא יזכה לקבורת גיבור אלא לקבורה בידי רשויות ישראל, בכדי להרתיע מחבלים אחרים.
בנסיבות אלה, כיוון שמוסכם על כולם שיש סמכות למנוע החזרת גופות מחבל, העילה היחידה להתערבות בג"ץ היא לקבוע, ששר הבטחון של מדינת ישראל קיבל החלטה ש"לוקה בחוסר סבירות קיצונית." כדי לקבל החלטה כזאת יצטרכו השופטים לקבוע ששיקוליו של שר הבטחון, שמתבססים על צורכי הבטחון וההרתעה של מדינת ישראל, נסוגים מפני הניסיון הבטחוני העשיר של שופטי ההרכב.
החלטה אומללה כזאת תהיה דומה להחלטה לביטול הצו להרוס את בית הרוצח של החייל עמית בן-יגאל, הי"ד.
האירוע השלישי צפוי לקראת סוף השבוע.
בשנת 2016 נחקק חוק המאבק בטרור. בפברואר השנה, אומצו חלקים נרחבים של החוק לדין הצבאי ביהודה ושומרון. בסמוך לפני המועד שנקבע לכניסת החוק לתוקף, פנה מכון 'מבט לתקשורת פלסטינית', לבנקים הפועלים ברש"פ. במכתב צויין שהחוק החדש אוסר על ביצוע כל פעולה בנקאית שיש בה משום סיוע לתשלום שכר בעד ביצוע מעשה טרור, ואם לא יחדלו הבנקים מלשתף פעולה עם הרש"פ ולהעמיד שירותי בנקאות למחבלים, הם עלולים להיות חשופים הן להליכים פליליים והן לתביעות אזרחיות של נפגעי טרור.
הבנקים נבהלו ומיד כתבו מכתב לשר האוצר הפלסטיני ובו הבהירו שהם אינם מוכנים לקבל עוד את כספי הדמים, דבר שיצר תוהו ובוהו לרש"פ ולמחבלים הניזונים מידה. החלו דיונים קדחתניים כיצד לצאת מהפלונטר. איך נוכל להמשיך לתגמל את רוצחי היהודים, שאלו השרים בקבינט הפלסטיני?
או אז נחלץ לעזרתם השר גנץ. בהחלטה מקוממת, החליט גנץ "להקפיא" את הסעיף הרלוונטי למשך ארבעים וחמישה ימים, כהגדרתו, לצורך לימוד הנושא. בתום תקופת הלימוד, החליט גנץ שוב להאריך את ההקפאה עד ליום 30 באוגוסט.
הנה כי כן, במהלך השבוע צריך השר גנץ להחליט מה לעשות. האם לחדול מלפחד מטרור הרש"פ ולאפשר לחוק להיכנס לתוקף ולמנוע מהרש"פ לשלם את כספי הדמים, או שמא, להיכנע שוב, להרים את הדגל הלבן, ולהאריך את ההקפאה שוב.
ובכן, שבוע גורלי בפתח. מצד אחד נדע האם ממשלת ישראל ושר הבטחון מתכוונים באמת לשים קץ לתופעה הפסולה שבה הרש"פ מתגמלת מחבלים, לרבות רוצחי יהודים, או שמא בכוונתם להעלים עין ולרוקן מתוכן את החוקים שנועדו להילחם בטרור. עוד נדע, האם בית משפט העליון שוב מתכנן פיגוע משפטי, או שמא הפעם יחליטו השופטים לתת עדיפות לזכויות אזרחי מדינת ישראל על פני אלה של המחבלים ובני משפחותיהם.
סגן-אלוף (מיל') עו"ד מוריס הירש הוא ראש המחלקה המשפטית במכון 'מבט לתקשורת פלסטינית'. הוא שירת במשך 19 שנים בפרקליטות הצבאית, ובתפקידו האחרון כיהן כפרקליט איו"ש.