המסורת היהודית
המסורת היהודיתצילום: יח"צ

אם תשאל יהודי היסטורי, לא יהודי מסוים אלא אב טיפוס של יהודי מכל הדורות, מה הדבר הכי חשוב לך? הוא יענה, להעביר הלאה.

להעביר הלאה לדור הבא. את מה? את מה שהעבירו לי.

******

בתקופה שבה אנו חיים, הנרטיב הזה הפך להיות מוזנח, מסובך, הרבה יותר מתקופות אחרות. אנחנו הדור המסוכן ביותר לרעיון ההעברה.

אין לנו אמת, אין לנו מטאפיזיקה, אין לנו אתוסים. ובעיקר, את העתיק המשובח הזה, אנחנו לא יודעים איך להעביר.

*********

יש כאלו שמנסים אפולוגטיקה מביכה. יש שמנסים להתאים ולשפר בהתאם לרוח הזמנים עד שנשאר כבר רק רוח הזמנים ותו לא, יש שמנסים הגנות והתקפות.

אלו ואלו, עוסקים בעיוות פתאטי.

אף אחד לא מנסה לומר את מה שיש באופן שגם יתקבל וגם ישאר נאמן למקור. אולי כי אף אחד לא מאמין שאפשר.

********

הספר המסורת היהודית שכתב הרב אליעזר מלמד, מצליח. הוא מצליח כל כך, שגם מי שיודע את כל מה שנכתב בספר, לא יוכל להפסיק לקרוא אותו. וגם מי שלא יודע כלום, ליבו נמשך.

יש משהו בכתיבה הכל כך ברורה, מאירה ופשוטה שכובש את הלב.

הספר נכתב על בסיס הצורך להכיר את היהודת לחפצים להתגייר, אבל הבסיס הזה הצמיח כתיבה שאם היו שואלים אותי חייזרים וחוצנים או סתם אנשים שמעולם לא קרו ושנו, מה היא הדרך הטובה ביותר להכיר את היהדות, הייתי שולח אותם לספר "מסורת היהודית"

******

אברהם מופיע לראשונה כאדם שהקב"ה פונה אליו. כמעט שום דבר על עברו, על רוחו ואופיו, לא מוזכר לפני ההופעה.

הדבר מעלה שאלות קשות: למה דווקא אברהם? מה האופי הנדרש ממי שאלוהים בוחר בו? לשם מה אלוהים בוחר באדם מסויים?

*********

כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יְהוָה לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט

ספרו של הרב מלמד פותח בהצגת היהודות כמי שתכליתה הוא "להוסיף טובה וברכה ולדרוש צדק"

אבל הספר עצמו מקיים את תחילת הפסוק: יצווה את בניו ואת ביתו אחריו.

להעביר הלאה.

אלוהים בוחר במי שתכליתו להעביר הלאה.

תעבירו.