נוה דרומי
נוה דרומיצילום: עופר עמרם

התחלה // נולדה וגדלה בקרית טבעון. בהמשך עברה המשפחה למושב אלוני אבא בעמק יזרעאל, שבו מתגוררים ההורים עד היום.

ילדות עממית // "קריית טבעון נחשבת למקום אליטיסטי, אשכנזי, שמאלני - אבל גדלתי בשכונה עממית יותר. הייתה לי ילדות טובה".

אבא // בועז דרומי, בן מושב נהלל. "ביליתי הרבה אצל סבא וסבתא שלי במושב". עד היום נמצא בנהלל משק דרומי של הדוד ומשפחתו.

חסדי אבות // "סבא שלי, אבא של אבא שלי, נולד בחברון. זמן קצר אחרי הלידה שלו וקצת לפני מאורעות תרפ"ט עברו הוריו לנהלל".

אמא // דינה דרומי, במקור מצפת. להורים יש עסק לעיצוב ותכנון גינות, שבו הם עובדים יחד. "בשנים הראשונות שלהם כזוג הם חיו בקריית האומנים בצפת והתגוררו בבית של שושנה נתניהו, דודה של בנימין נתניהו. אמא שלי הייתה חברה טובה של אילנה פרנל, אשתו של הצייר יצחק פרנל. ביקרתי אצלם בגלריה. יצא לי לבלות שם לא מעט, ויש לי משם זיכרונות מאוד טובים".

בית של בנות // "אנחנו ארבע בנות, שתי אחיות גדולות ממני ואחת קטנה. הרבה מריבות בגיל ההתבגרות. בוא נגיד שזה לא בלתי מעניין. בשנה האחרונה אחותי הגדולה הקימה ברמת הגולן יער מאכל המשמש כמרחב לסדנאות, לחינוך, לחקלאות, לקיימות, לתרבות, לגינון ולהתבוננות. אני עדיין לומדת מה זה אומר".

ווטסאפ משפחתי // "יש למשפחה כמה קבוצות ווטסאפ. אחת מהן היא רק אני, אחותי הגדולה ואבא שלי. מדברים שם רק על שירה ועל יער המאכל של אחותי ברמת הגולן".

חינוך טבעוני // בית ספר יסודי, חטיבת ביניים ותיכון – הכול בקרית טבעון.

על מדים // התגייסה לצבא לתפקיד מדריכת שריון, משם יצאה לקצונה ושימשה כקצינת חמ"ל בבהל"צ (בית הספר להנדסה צבאית), ובהמשך עברה לתפקיד קצינת תיאום והדרכה בבה"ד 1.

בנות בצריח // "אין לי בעיה עם שילוב נשים בצבא, רק שבמקצועות החוד, חי"ר, שריון והנדסה, זה הרבה יותר מורכב ולא תמיד תואם את המציאות. יש כאן מאבק מגדרי שמנסים לקדם על חשבון הצבא. אני לא חושבת ששילוב נשים במקצועות הללו משרת את מטרת העל של צה"ל".

חו"ל ומזרח תיכון // אחרי השחרור מהצבא טיילה בחו"ל כמו כולם. כשחזרה לארץ עשתה תואר ראשון בפוליטיקה ומזרח תיכון באוניברסיטת בן גוריון בנגב.

שליחת הסוכנות // עם סיום התואר הראשון טסה לאוניברסיטת פנסילבניה בארצות הברית כשליחת הסוכנות היהודית. "הרעיון היה ליצור קשר בין הסטודנטים היהודים בקמפוס שמגיעים לפעילות של 'הלל', אגודת הסטודנטים היהודים המקומית, ובין ישראל. כיום, אחרי שנים, אני מבינה שיש פער בין חלקים ביהדות ארצות הברית ובין ישראל, פער שקשה עד בלתי אפשרי לגשר עליו. בשביל חלקים מיהדות ארצות הברית המזוהים עם הערכים הפרוגרסיביים ישראל היא מקור לבושה ותמשיך להיות כזאת כל עוד היא ממשיכה לשמור על צביונה היהודי".

חזרה ללימודים // לאחר שחזרה לארץ החלה ללמוד לתואר שני בנושא מדינת ישראל ויהדות ארצות הברית באוניברסיטת חיפה. במקביל למדה גם במכללה למדינאות.

שוברים את המונופול // תוך כדי הלימודים החלה לעבוד במכון לאסטרטגיה ציונית. "ניהלתי את התחום של זכויות אדם. ניסינו לשבור את המונופול שיש לארגוני השמאל על השיח של זכויות אדם. המחשבה הייתה ששיח זכויות האדם הוא תחום שארגוני השמאל הפכו לכלי נשק נגד מדינת ישראל ויצרו משוואה שלפיה מי שבעד זכויות אדם בהכרח נגד מדינת ישראל. השאיפה שלנו הייתה להראות שאפשר להיות גם ציוני פרו־ישראלי וגם להאמין שזכויות אדם זה משהו שצריך לעבוד בשבילו".

משת"פים // במסגרת עבודתה טיפלה ב־52 פלשתינים שנחשדו בשיתוף פעולה עם מדינת ישראל ועברו עינויים על ידי הרשות הפלשתינית. "כשפנינו לכל מיני אנשים וארגונים שיעזרו, גופים שמזוהים עם השמאל סירבו לסייע. לא סייענו להם כספית, כי לא הייתה לנו את האפשרות הכלכלית, אבל סייענו להם בחיבור לרופאים שהסכימו לבדוק אותם בהתנדבות. פרופ' אריה אלדד, למשל, בדק עשרה מהם ויצא מזועזע".

קדימה לניצחון // אחרי שחזרה מחופשת לידה קיבלה הצעה לנהל את הפעילות בפורום המזרח התיכון בישראל. "מטרת הפורום היא לקדם את שיח הניצחון בציבוריות הישראלית".

הארץ // בד בבד החלה לכתוב טורי דעה בעיתון 'הארץ'. "כתבתי על שמאל ועל ימין. לא כתבתי על זכויות אדם או על דברים שעשיתי במכון לאסטרטגיה ציונית, כתבתי על דברים אחרים. כתבתי מאמרים על נשיא ארצות הברית לשעבר ברק אובמה, על פוליטיקאים ישראלים, על תופעות בשלל נושאים. לא היה קשר מקצועי בין העבודה שלי ובין הכתיבה שלי, למעט העובדה שבשתיהן יכולתי להביא לידי ביטוי את תפיסת העולם הלאומית והליברלית שלי".

קו אדום // לפני כמה שבועות, לאחר חמש שנות כתיבה במדור דעות, קיבלה הודעה על הפסקת כתיבתה בעיתון. "הבעתי תמיכה בקמפיין מימון המונים של ארגון 'עד כאן', ומבחינת עמוס שוקן זה היה קו אדום. מבחינתו מדובר בארגון שפועל לסתימת פיות של ארגוני שמאל, והוא לא מוכן שבין הכותבים בעיתון יהיו כאלה שתומכים בארגון הזה ומסייעים לו במימון".

לא מתנצלת // "לפני שצייצתי והעליתי סרטון תמיכה ב'עד כאן', לא ידעתי שחציתי קו אדום מבחינתם. ברגע שזה הפך לקו אדום, השלמתי עם זה ולא הייתי מוכנה להתנצל".

מימין ומשמאל // "קיבלתי הרבה תגובות אוהדות, גם מימין וגם משמאל. כאלה שהביעו תמיהה על ההתנהלות של עיתון הארץ וכאלה שהביעו בי תמיכה. אני כמובן מניחה שיש גם כאלה שבירכו על המהלך".

ערוץ 20 // בשנה האחרונה עובדת כפרילנסרית בערוץ 20 ומגישה את התוכנית 'הסיפור המרכזי'. "עוד כשהייתי בתחום זכויות אדם הייתי מגיעה להתארח בערוץ 20. עכשיו אני שם יותר כמגישה".

חדשות טובות // "אני משתדלת לתת את הדעת לנושאים שיכולים לעניין ומנסה להציג תקשורת טובה, חדשות טובות ומקצועיות. כל עוד החדשות מעניינות ויש להן בעיניי משהו שיכול לעניין את הצופה - זה רלוונטי, גם אם אין 'שמאלניות'".

הנחת // שתי בנות, סיני בת החמש וערד בת השלוש.

חזון הצמחונות // לפני כשמונה שנים החליטה להתנזר ממאכלי בשר. "הרבה זמן חשבתי על זה ושקלתי את העניין, אבל מה ששבר אותי היה משאיות של הובלת בעלי חיים שאני רואה על הכביש. יותר קל לי לאכול כשאני יודעת שאין סבל בצלחת שלי".

אם זה לא היה המסלול // "יש לי נטייה למצוא חיות פצועות ואבודות. בעבר הייתי אומרת וטרינרית, אבל היום אני כבר לא בטוחה. אם זה לא היה המסלול, אז אני לא יודעת".

במגרש הביתי

בוקר טוב // "סדר היום שלי מתחיל בסנוזים, אינספור סנוזים. בשש וחצי-שבע קפה, נשנושים ופיזורים בגנים. חוזרת הביתה ומתחילה לעבוד. אני כותבת עכשיו הצעת מחקר לדוקטורט ובמקביל בחודשים האחרונים כותבת ספר. לפעמים נוסעת להוצאת ספרים כדי לכתוב משם או נוסעת לירושלים כדי להתכונן לשידור ולפגישות. אחר הצהריים והערב גמישים: מגישה חדשות, בבית או יוצאת עם חברות".

פלייליסט // "שומעת מגוון סגנונות. מאז מבצע שומר החומות אני שומעת את 'שומר החומות' של להקת פיקוד הנח"ל. אוהבת את שירי יום הזיכרון ויום השואה, אבל גם מוזיקת מיינסטרים של דה קילרס ובריטני ספירס".

השבת שלי // "או בטיולים, או בבית רגוע".

דמויות מופת // "אין לי דמויות מופת שאני מעריצה. דמויות המופת שלי הן מהיומיום, משפחה, חברות, קולגות ואנשים שאני פוגשת".

מפחיד אותי // "גובה".

משאלה // "בריאות, שרק נהיה בריאים".

כשאהיה גדולה // "נוה דרומי".

[email protected]