אלירז,
הרב יונתן, אבישי, רני, נריה, שריה ויגאל.
בני הזוג
ואווה המטפלת המסורה
וגם הנינים היקרים, אחי ורעי קהל קדוש.
ב"ה ירושלם
מזל"ט ושפע ברכה
לבני יקירי.
אשר נפשי קשורה בנפשו.
הרב אליהו יוסף שאר ישוב הכהן שליט"א,
ליום חתונתו ושמחת לבו
עם בחירת לבו,
הנפש היקרה, ומה' אשה משכלת,
הגב' נעמי נחמה שתלאי"ט
יפרח ויגדל ביתם,
וימשיכו שלשלת היוחסין לדור דורים לתפארת ישראל, אכי"ר.
ואני זאת בריתי אותם,
רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך
לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעם
מעתה ועד עולם.
כעתירת נפש אביהם
המברכם בברכת כהן
דוד
דברים מרגשים אלו כתב הרב הנזיר רבנו דוד כהן זיע"א על פתק עם היכנסה של כלתו הרבנית נעמי למשפחתו בשנת ה'תשי"ג, לפני 69 שנים, כמנהגו לכתוב במקום לדבר בימי שתיקתו המרובים.
קשר חם ומיוחד היה בין הרבנית נעמי וחמיה הרב הנזיר. הרבנית ד"ר נעמי כהן היתה למעשה תלמידה לרב הנזיר, והוא חיזק אותה בלימודיה ועיסוקיה במשנת ידידיה האלכסנדרוני, הלא הוא החוקר היהודי פילון, ממשפחת אצולת הכהנים החשמונאים בימי הבית השני, אשר כתב את חיבוריו ביוונית.
הרבנית ד"ר נעמי כהן נולדה בניו-יורק כבת הזקונים של הרב רפאל חיים שמשון (הרברט) והרבנית רבקה גולדשטיין, שהיו ממייסדיהם ומעמודי התווך של מוסדות האורתודוכסיה המודרנית בארה"ב החל מלפני כ-100 שנה. הנערה נעמי בת ה-19 עלתה ארצה אחרי שוך קרבות מלחמת השחרור בשנת ה'תש"ט.
"הציבור ששומע [על הנזירות, על הפרישות והמיוחדות והקדושה שאפפה את בית הרב הנזיר והרבנית שרה] אולי חושב, איך אדם נכנס לבית כזה [של הרב הנזיר]", אמרה לי לפני 25 שנים בתוכנית רדיו שהקלטנו לזכר חמיה הנזיר ששודרה אז ברדיו ערוץ 7.
"הרי סוף סוף אני לא גדלתי בתוך הבית הזה" – ממשיכה הרבנית נעמי לספר – "המפגש הראשון היה מפגש ההיכרות עם אבי של מי שיתכן ויהיה החתן שלי. זאת אומרת, ש[זה נועד כדי] הוא יסתכל עלי, שיתרשם ממני.
בודאי זאת חוויה מרגשת. להפתעתי הרבה פגשתי אדם עם ההדר והרוחניות... אבל יחד עם זה, אדם. אדם חם. אדם חביב אפשר להגיד, וכנראה שעברתי את המבחן משום ש..."
וכאן צחקה במבוכה אופיינית לה ולא השלימה המשפט.
ואז אמרה הדברים הללו:
"מכל מקום עוד אוסיף בהקשר זה, שהוא היה האדם המיוחד שאחראי לזה שאני גמרתי את הלימודים ושהגעתי למחקר ולהוראה אוניברסיטאית; אולי גם [האחראי] לפרסום הספר שפרסמתי [לא מזמן], על פילון האלכסנדרוני, משום שרציתי ללכת בכיוונים אחרים והוא זה שאמר [לי]: את פילון צריך להחזיר לעולם היהודי.
והוא עודד אותי.
סוף סוף הייתי אמא לילדה קטנה, ובעלי [הרב שאר ישוב] היה מעונין, איך להגיד, שהבית יתפקד. אבל אני הרי ממשיכה לעבוד עבודה מדעית, האדם שביותר היה שואל אותי, נו, איך זה מתקדם, זה היה הוא.
אז פעם אחת יכולתי להגיד: זה לא מתקדם. פעם שניה עם תירוץ. פעם שלישית צריך היה כבר לקדם".
באותה תוכנית רדיו הדגישה גיסתה הרבנית צפיה גורן ע"ה, בתו הבכירה של הרב הנזיר:
"אבא הרב הנזיר סבר שנשים צריכות ללמוד. הוא מאד עודד את גיסתי ללמוד. מאד מאד. אנחנו התגאינו בזה. כי לא היה כ"כ מקובל באותה תקופה שמעודדים נשים ללמוד [תורה]. למדנו כמובן פרקי אבות ופרשת השבוע. זה היה מקובל בהרבה בתים. אבל אבא היה מעונין ללמד אותנו, שאנחנו גם נשמע את השיעורים [שלו]".
בפנקס משבועיים אחרי החתונה כותב הרב הנזיר בטו"ב בשבט ה'תשי"ג בשורות קצרות המהוות מעין שיר מרגש במיוחד:
"אהבת נפש אהבתיה,
את כלתי,
בתי החדשה, אשר נולדה לי למזל טוב, נעמי שמה.
והיא נוהגת בדת יהודית, וצמחונות, כבני, אשר נפשי קשורה בנפשו. והיו לאחד, ושמחת עולם על ראשם. אמן כן יהי רצון.
נשואיהם הוחגו, ד' שבט, ברוב פאר, בגדולה ותפארת, והיו לאות לעתיד, לחייהם, לתפארת ישראל".
כנער חיפאי הייתי מתרגש לבקר בבית הרב שאר ישוב והרבנית נעמי.
אני זוכר את הרבנית אומרת לי שאף שגדלה בבית של רב ואף שהיתה כלה לרב, לא באמת תכננה להיות אשת רב, להיות רבנית. בדיבור ההחלטי אך המשולב בענווה, שהיה מאפיין אותה, אמרה לי: כשהרב התמנה לרב של חיפה, לא ידעתי איך זה יהיה. חששתי מלהיות רבנית כי לא הרגשתי כך, ושאולי זה יחייב אותי מאד
השיח המכבד בין מו"ר הרב שאר ישוב כהן זצ"ל, רבה וראש אבות בתי הדין של חיפה, והרבנית ד"ר נעמי כהן, היה לשם דבר. שני אנשים מאד דעתניים, מלאים במטען רוחני, תורני, מדעי, ריגשי, שני כשרונות ענק מולדים, בתוך תא משפחתי אחד, בתוך בית אחד. שני לוייתנים בתוך שלולית.
וכל אחד כל כך קיבל וכיבד את רעהו.
אני זוכר איך תמיד הרב דאג לוודא שאשתו הרבנית נכנסת לרכב ראשונה ורק אחר כך נכנס גם הוא.
חיבור העולמות הזה היה מופלא, מפליא, אפילו נדיר.
הרבנית מגיעה מבית רבני אמריקאי אריסטוקרטי, בת של רב אמריקאי משפיע, נכדה של הנדיב הגדול הארי פישל, מי שבנה את בית הרב וישיבת מרכז הרב הישנה ורכש עבורה את המגרש בקרית משה, מעריצו של מרן הראי"ה קוק.
הרב שאר ישוב כהן בנו של רב שונה ואף חריג מאד בנוף הירושלמי של הישוב הישן, פרוש ונזיר, מי שכילד ישב על ברכיו של הרב קוק והיה ממש כנכדו.
אולם הרקע בעומקו היה משותף.
ההיכרות בלימודים באוניברסיטה של שניהם כסטודנטים מתבררת כקשר טבעי. מעבר להתרשמות ההדדית שנרקמה, אין ספק שהמכנה המשותף היה הכמיהה לארץ-ישראל, לחידוש בניינה בקדושה. גם היה מכנה משותף ביחס לאשה בישראל.
הרבנית נעמי היתה מראשוני הוראת תלמוד בחוג קבוע לנשים, אותו הקימה בחיפה בשנת ה'תשל"ח, לפני 44 שנה, הרבה לפני שהדבר היה מקובל, והיא היתה מאד גאה בכך.
הרב שאר ישוב צמח בבית שאביו הרב הנזיר לא היה מתחיל את שיעוריו לתלמידיו עד שהרבנית הצדקת שרה אשתו היתה תופסת את מקומה ליד השולחן.
אגב, מי שרוצה לקרוא בשפה ברורה את משנתה העמוקה של הרבנית נעמי בענין זה, יקרא את מאמרה "חינוך הבת והאשה" שמוקדש לעילוי נשמת "חמותי הצדקת נ"ע, אשת-מופת בתורתה, בהשלכה, בחינוכה, ביראת השמים שבה, ובהלכות ביתה". נדפס בספר "יונתי בחגוי הסלע" לע"נ הרבנית שרה כהן נ"ע.
נוצרה הערכה הדדית גדולה בין הרב שאר ישוב לרבנית נעמי. יש במכון "נזר דוד" מאמרים שכתב הרב שאר ישוב כהן זצ"ל, בהם הוא מצטט ממחקריה של הרבנית.
הרב הנזיר עצמו במאמרו המרכזי על פילון האלכסנדרוני מפנה אל מחקריה של הרבנית לא פחות מ-3 פעמים.
הרב שאר ישוב מזכיר את רעייתו הרבנית בהקדמתו ל-4 כרכי פירושיו של אביו הרב הנזיר לספר האמונות והדעות לרס"ג:
"אזכיר את זכותה ואת מחקריה של כב' רעיתי נוות-ביתי המלומדת, ד"ר נעמי כהן תחי', שפרסמה שני ספרים מקיפים על פילון בשפה האנגלית ועוד לפני זה תרגמה והוציאה לאור, לראשונה, בשפה העברית את ספרו של פילון "על יוסף חיי איש המדינה". ספריה ומחקריה על פילון האלכסנדרוני שיטתו ועולמו, זכו להערכה רבה, בייחוד זכתה לעידודו וברכתו של חמיה כ"ק אאמו"ר הרב הנזיר זצ"ל ועשתה חיל במאמריה ומחקריה בנושא זה".
זכורני שפעם הגיע אל הרב שאר ישוב בחור משכיל שהיו לו ספקות באמונה. הרב שאר ישוב ביקש שאכתוב לו שהוא מציע שהוא ידבר עם הרבנית, מכיון שהיא תבין את השיח האקדמי שלו, ותדבר אתו בגובה העיניים, ומצד שני תראה לו את המבוא, את דרך הקודש, את גבולות ההלכה.
והרבנית מצידה בכל דבר הקשה היתה מפנה אל הרב שאר ישוב. כיבדה מאד את הוריו, וזכרוני שבאחד מביקוריי האחרונים אצל הרב, בבואי לשלוף את מצלמת הוידאו כדי לתעד את השיחה עם הרב, שעסקה בכתיבת הקדמה לספר חוג הראי"ה של הרב הנזיר, נזהרה בכבודו מאד בכך שהפצירה בי שלא אצלם את פניו של הרב או לחילופין שלא אשתף הציבור בצילום, "מכיון שאני רוצה יזכרו את הרב כשהוא בבריאותו השלמה".
בתוכנית "חיים שכאלה" ששודרה בטלויזיה לכבוד בעלה הרב שאר ישוב כהן, לפני 34 שנה, נשאלה הרבנית:
"הגעת מאמריקה מהעולם הרחב, נישאת פה לבחור ירושלמי. מה היתה אותה הנקודה, אותו קליק, שהגיע בסופו של דבר לאן שזה הגיע?
השיבה הרבנית נעמי כהן: "קודם אולי מוטב שאני אציין באמת, שכנראה היינו מיועדים זה לזה, משום שלא אחד ולא שנים אח"כ סיפרו שניסו לשדך בינינו. אלא שבימים ההם עדיין לא עשו את זה ישירות, אלא הזמינו לקידוש, הזמינו למשהו אחר, ורצה הקב"ה שאו שהוא לא הופיע, או שאני לא הופעתי.
אני עליתי ארצה והכינוי שלי באוניברסיטה היה 'רק אתמול נולדה'. הייתי מצד אחד מהעולם הגדול, אבל עם התמימות האמריקאית במנה גדולה מאוד. ... והוא היה מוכן לקבל בחורה אמריקאית, שגם אז, איך לומר, לא היתה מוכנה להתבטל בזה שהיא בחורה".
הרבנית סייעה לנו מספר לא מבוטל של פעמים בפיענוח כתב ידו שלך הרב הנזיר במסגרת עריכת כתביו של הרב הנזיר לצורך הוצאתם לאור במכון "נזר דוד", כשכתב מילים ביוונית, והיא לא שקטה עד שהצליחה בכך, ובכך עזרה לנו מאד.
נתגעגע אליה מאד.
תהא נשמתה צרורה בצרור החיים.