ככל שיש בנו צעירים אתלטיים בעלי גוף וזרוע, מוטב שיתנו את חילם לשליחות הנשגבה של הגנה על עם ישראל ומדינתו, במקום להקדיש את כשרונם הפיזי ואת ימי עלומיהם לספורט תחרותי 
נכונותה של הכדורסלנית נעמה שפיר לפגוע בקריירה הספורטיבית שלה למען אמונתה הדתית היא בגדר קידוש השם, אך הבחירה בקריירה ספורטיבית איננה מומלצת לצעירים וצעירות דתיים
1. סיפורה של נעמה שפיר, בת היישוב הדתי הצפוני הושעיה שהיתה לכדורסלנית מצטיינת בליגת המכללות בארה"ב, עמד במרכזה של כתבה שפורסמה אצלנו לפני כשלוש שנים על מסעם של ספורטאים דתיים בין טיפוח קריירה ספורטיבית לשמירת מצוות. לאותה כתבה התראיין גם אברהם זוכמן, כדורסלן עבר מצטיין וחובש כיפה, שסיפר כיצד נאלץ בהיותו בן 16 לוותר על יציאה לאליפות אירופה עם נבחרת הנוער של ישראל בגלל סירובו לשחק בשבת: "מאמן הנבחרת, רלף קליין ז"ל, ניגש אליי ואמר: יש משחק בשבת. אני רוצה שתשחק שם. אמרתי: אני לא משחק בשבת, והוא ענה: או שאתה משחק או שלא תיסע איתנו לאליפות אירופה". לנער זוכמן היה ברור שכיהודי שומר מצוות אסור לו להשתתף במשחק כדורסל בשבת. בגלל קשיחותו של המאמן המיתולוגי, שלא הסכים לוותר לו על משחק אחד, הוא נאלץ לוותר על כל הטורניר הנחשק ולפרוש בכאב מהנבחרת.
נעמה שפיר דווקא משחקת כדורסל בשבת, לאחר שקיבלה היתר לכך מרב היישוב הושעיה - בתנאי שהמשחק מתקיים בחו"ל וחילול השבת ההמוני סביבו מתנהל ע"י גויים. מעבר להשתתפותה במשחק, שפיר נושאת בהשקעה ובגאון את עול שמירת השבת. היא נוהגת לשבות במרחק הליכה מהמגרש, ואת דרכה לאצטדיון היא עושה ברגל, תוך הקפדה שלא לטלטל במקום שאין בו עירוב. לפני מספר שבועות, בתום משחק גמר שבו הובילה את קבוצתה לזכייה בטורניר השני בחשיבותו בליגת המכללות, היא ויתרה על טקס גזירת הרשתות המסורתי ועל הראיונות התקשורתיים השמורים לכוכבת המשחק, משום שהמשחק התקיים בליל שבת. על אף שכל זה ראוי להערכה, כמדומני שאין מי שיטען שמשחק כדורסל רשמי באצטדיון הומה הוא דרך ראויה לבלות את יום השבת. ובכל זאת, במסגרת אחד הפרדוקסים המוזרים והמרהיבים גם יחד שרק חיי הציבור הדתי-לאומי יכולים לספק, הפכה שפיר בתקשורת האמריקנית והישראלית לאייקון של שמירת שבת. ממש כמו שמאבקה על הזכות לשחק גם באירופה בחולצה ולא בגופייה הפך אותה בשבועות האחרונים - פרדוקס נוסף - לסמל של צניעות.
2. בזכרונו של הילד אוהב הספורט שהייתי לפני כ-35 שנה נצרבה היטב הקבוצה הקיבוצניקית הפועל גבת-יגור. בימים שבהם בכדורסל הישראלי עדיין שיחקו בעיקר שחקנים מתוצרת הארץ, זו היתה אחת משלוש-ארבע הקבוצות הטובות בליגה שנאבקו לגנוב תואר או לפחות ניצחון בודד ממכבי תל-אביב. לצידו של בועז (בוזי) ינאי, שחקן הציר המיתולוגי (אז עוד לא קראו לזה סנטר) של גבת-יגור ונבחרת ישראל, כיכב בקבוצה הרכז המהולל איתמר מרזל (לא ידוע על קרבת משפחה למישהו מצמד עוזריו של ח"כ בן-ארי, איתמר בן-גביר וברוך מרזל). מרזל זה נהג לשחק באופן קבוע עם חולצת טריקו מתחת לגופיית קבוצתו, גם בהופיעו כשחקן נבחרת ישראל באליפויות אירופה. אך אירופה של היום שונה מאירופה של פעם ומאמריקה של היום. מטעמי צניעות, נעמה שפיר משחקת באמריקה כשהיא לבושה בחולצת טריקו מתחת לגופיית הקבוצה. אך כשבאה עם נבחרת ישראל לשחק באליפות אירופה, נאמר לה שעליה לבחור: או לשחק בגופיה כמו כולן או לא לשחק כלל. בסיועם של ראשי המשלחת הישראלית יצאה שפיר למאבק על זכותה להשתתף במשחקים בלי לפגוע בסטנדרטים שהציבה לעצמה בתחום הצניעות, ובסופו של דבר נמצא פתרון.
במערכת 'בשבע' התנהל ויכוח קטן על המאבק הזה. אחת העיתונאיות התקשתה למצוא ערך דתי בעמידה על רף צניעות שהוא למטה מהתקן ההלכתי. איזה ערך יש למאבק על שרוול קצר, בעוד את משחקת לעיני גברים במכנסיים שאפילו לא מכסות את הברכיים? מהצד השני של המחנה הדתי-לאומי היו מי ששיבחו ללא סייג את מאבקה של הכדורסלנית המוכשרת, תוך שהם תומכים בזכותה לבחור בעצמה את גבולות הצניעות שלה "בלי שאחרים יבחרו בשבילה".
אמרתי לכתבת שלנו שאני לא מסכים לא איתה ולא איתם. המציאות מורכבת, וגם העמדה התורנית היא מורכבת. אי אפשר לעשות אידיאליזציה למאבק על צניעות חלקית. יהודי יכול לקבוע את גבולותיו ולהוסיף מעבר למינימום ההלכתי על פי מנהג או כמידת חסידות. אין לו מנדט לקבוע בעצמו גבולות צניעות שהם למטה מהמינימום, כשם שאי אפשר להחליט בעצמך מהי סוכה כשרה או כיצד ניתן לברור בשבת. מצד שני, אי אפשר לבטל את ערך הנכונות להיאבק על הצניעות החלקית ואף להקריב למענה. "אין הקב"ה מקפח שכר כל בריה", אמרו חז"ל. בשנים האחרונות קריירת הכדורסל היא העניין העיקרי בחייה של הצעירה מהושעיה. למענה עזבה את ביתה ומשפחתה והרחיקה לבדה עד אמריקה. ההשתתפות בטורניר הזה כשחקנית נבחרת ישראל היתה חשובה לה מאוד, ולכן הנכונות שביטאה לאורך כל הדרך לוותר על המשחק אם לא יימצא פתרון לבעיית הצניעות היא עבורה לא פחות ממסירות נפש. ומי יודע, אולי המסירות הזאת למען צניעות, ולו חלקית, חשובה לפני ריבונו של עולם לא פחות מצניעות תקנית למהדרין במציאות בה שמירתה אינה דורשת ויתורים כואבים שכאלה.
3. רבים דיברו על הסיפור של נעמה שפיר כעל קידוש השם, אך נראה שיש קצת בלבול לגבי משמעות המושג הזה. יש מי שסבורים כי העובדה שצעירה דתית עוסקת לא בלידות ובהקמת מאחזים אלא בכדורסל - עיסוק שהתקשורת והציבור החילוני מוצאים אותו ראוי להערכה, היא בגדר קידוש השם. בעיניהם, נעמה שפיר היא התשובה הניצחת לדמות המתנחלת הנלעגת ב'ארץ נהדרת'. לדעתי, הדוברים הללו קצת מתבלבלים בין מה שהוא לא יותר משיפור תדמית המגזר לבין אותו קידוש שם שמיים אמיתי שאכן אפשר למצוא בפרשה הזאת. כאשר הכדורסלנית המצטיינת אומרת לחדשות ערוץ 2 שההישג הכי גדול שלה הוא הצלחתה לשמור על אורח חיים דתי בד בבד עם היותה שחקנית כדורסל, אפשר לראות בזה קידוש השם. שפיר הוסיפה ואמרה שאם אי פעם תיאלץ לבחור, הקריירה הספורטיבית שלה לא תעמוד בראש סדר העדיפויות: "אני מאוד מקווה שאף פעם לא אצטרך לוותר לא על הדת ולא על הכדורסל. אני יודעת שעל הדת אני לא אוותר". הצבת ערכי הדת מעל לקריירה החשובה לה כל כך היא אכן בגדר קידוש השם.
מפי רב היישוב הושעיה, הרב חיים בורגנסקי, שמעתי השבוע על ההיסוסים שקדמו להחלטתו ללכת עד קצה הגבול האפשרי ולהתיר לבת קהילתו לשחק בשבת. בעקבות אירועי השבועות האחרונים, בהם הוכיחה שפיר את עמידתה החזקה על הגבולות הללו, הוא חש בסיפוק שפעל בדרך הנכונה.
4. בניגוד לדברים שאמרה שפיר לערוץ 2, כדאי מאוד שצעירים וצעירות דתיים לא יטפחו תקוות לקריירה ספורטיבית בהשראת הסיפור שלה. קשה לשפוט את מי שכשרונותיו המיוחדים וההזדמנויות הקורצות שאבו אותו למחוזות רחוקים. אבל אחרי הכל, מלבד הצורך לאמץ פשרות הלכתיות כואבות - עצם ההתמסרות לקריירה ספורטיבית מסיטה את מסלול החיים אל מחוזות לא בריאים מבחינה רוחנית. הפיכת הניצחון במשחק למטרת-העל לה מקדיש אדם את שנות עלומיו היא עיוות ערכי. צעירה השקועה בקריירה ספורטיבית תתקשה במיוחד להגיע לנישואין ואימהות בגיל הרצוי. ואשר לגברים, ככל שיש בנו צעירים אתלטיים בעלי גוף וזרוע, מוטב שיתנו את חילם לשליחות הנשגבה של הגנה על עם ישראל ומדינתו, במקום להקדיש את כשרונם הפיזי ואת ימי עלומיהם לספורט תחרותי שהוא, ככלות הכל, הבל ורעות רוח. אנו אכן זקוקים לאנשים דתיים שיעסקו לא רק בקודש אלא גם בעיסוקים של חול שיש בהם משום יישובו של עולם. אך ספק רב אם הספורט התחרותי ראוי להיחשב כאחד מהם.