הרב מרדכי ורדי
הרב מרדכי ורדיצילום: גרשון אלינסון

התחלה// נולד בטרנסילבניה שברומניה, בגיל שלוש עלה ארצה עם הוריו ואחיו הבכור. המשפחה התמקמה בשיכון סלע בנתניה, שכונה שבה כולם היו עולים חדשים, רובם המוחלט מטריפולי. "שפת האם שלי הייתה הונגרית, ובשכונה היו קוראים לי רומני".

אבא// אשר ורדי ז"ל. בן למשפטן שכתב מחזות. היה במחנה הריכוז מטהאוזן, ובצעדת המוות ניצל בנס בזכות אישה אוסטרית שנתנה לו סנדוויץ'. ברומניה קיבל מדליה על תרומה לכלכלה כמנהל בכיר בשיווק פירות וירקות. כשעלה לישראל עבד בתנובה כמומחה לסיווג פירות וירקות ומנהל משמרת לילה. "בשנותיו האחרונות היה גבאי בבית כנסת, תפקיד שמילא במסירות עד יומו האחרון".

אמא// שרה ורדי לבית אינדיג ז"ל. נולדה למשפחה חסידית בעיירה סיגט שבטרנסילבניה. ניצלה מאושוויץ יחד עם שלוש אחיותיה. אף על פי שד"ר מנגלה שלח אותה ואת אחותה שמאלה לתאי הגזים, הצליחה אחת האחיות לשדל את הקאפו שתעביר את שתיהן אל הקבוצה של המיועדות לעבודה. הן עברו את השואה יחד. "רוב השנים הייתה עקרת בית, דאגה שתמיד יהיה מה לאכול ושנצא עם סוודר כדי שלא יהיה לנו קר".

מדריך// בני עקיבא סניף נתניה, "המקום שבו גיבשתי את הזהות שלי והתחברתי למגזר הדתי־לאומי ולישראליות. הדרכתי עד שמבחני הבגרות סגרו עליי. הייתי קורא ספרים שלמים כדי להכין פעולה. אני זוכר במיוחד את הספר של חיים הזז 'בקולר אחד' על ברזני ופיינשטיין, באותה שבת הייתה דממה בפעולה. האתגר היה שהפעולות יהיו מעניינות יותר מהמשחקים של מכבי נתניה".

ממשיך בתורה// חלום הילדות היה להיות עורך דין פלילי ולהגן על החלשים בחברה שהתדרדרו לפשע בגלל סביבה קשה, אבל בישיבת כרם ביבנה הוא נשאב ללימוד תורה. "הרב גולדוויכט כבש אותי עם שיעורים כלליים בנויים לתלפיות ושיעורי מדרש שסיכמתי באדיקות, הרב משה דימנטמן שבער באש התורה הדביק אותי בהתלהבות, והרב עוזי קלכהיים שהגיע בימי חמישי פתח לנו צוהר לכתבי הרב קוק. כשגיליתי את כתבי הרב קוק נפלה ההחלטה. בכרם ביבנה היה לזה ביטוי: להמשיך בתורה".

יציאת מצרים עצובה// באותה תקופה כל ההסדרניקים גויסו לשריון. "הייתי תותחן בטנק. איכשהו לא יצא לנו להשתתף באף מלחמה, אבל השתתפנו בטקס אשרור חוזה השלום עם מצרים שהתקיים בסיני, באום חשיבּה. אצלנו בגדוד היה סדר ליל פסח האחרון בסיני, בבחינת יציאת מצרים הבלתי משמחת".

מהפכה רוחנית// היה חלק מחבורה מישיבת כרם ביבנה שהקימה את ישיבת 'תורת כהנים' שהפכה ל'עטרת כהנים', עם הרב שלמה אבינר ושיעור כללי שהעביר הרב שלמה פישר. "המעבר לירושלים היה מהפכה רוחנית של ממש. לימוד אצל תלמידי הרב צבי יהודה, בייחוד הרב אבינר והרב יהושע צוקרמן. בנוסף לכך התגנבתי לשיעוריו של הרב שג"ר שהיה אז ראש ישיבת הכותל וטלטל את עולמי. דילגתי משיעור לשיעור ושתיתי בצמא את התורה של ירושלים. לאחר זמן עברתי למרכז הרב".

מסלול רבנות// אחרי שעבר למרכז הרב התחיל ללמד בישיבה לצעירים. "פגשתי תלמידי חכמים בני 16, היה תענוג. כשהגיעה הצעה לרבנות קהילה, עלינו לצפון".

מעמיס שאלות// במשך שמונה שנים היה הרב של מצפה נטופה ובמקביל כיהן כר"מ בישיבת מעלות. "השילוב של רבנות קהילה והחיים השוטפים יחד עם ישיבה שבה התלמידים מגיעים רק כדי ללמוד כיסה אצלי את הטווח השלם של מפגש בין התורה והחיים. השאלות ההלכתיות שנשאלתי כרב טרי הצטברו והייתי מעמיס אותן על שולחנו של הרב אברהם דב אוירבך זצ"ל, שהיה אב בית דין בטבריה. אני נזכר בהתפעמות בסבלנות שהייתה לו בכל פעם שהגעתי עם רשימה ארוכה של שאלות. ממנו למדתי מה שאני יודע על דרכי פסיקת הלכה".

משבר גיל ארבעים// "שאיפת היצירה המודחקת לא נתנה לי מנוח. במשך ארבע שנים הנחיתי סדנה לכתיבה יוצרת בישיבת מעלות, ואז הגיעה הצעה להצטרף להנהלת בית הספר לקולנוע 'מעלה', שהיה במשבר קיומי. צימאון היצירה דחף אותי לנסות ולבדוק מה זה קולנוע".

תורה אומנותית// "חזרנו לאזור ירושלים", שם כיהן כרב בבית הספר לקולנוע ועד עצם היום הזה בקהילת ראש צורים. "עד מהרה גיליתי שעולם הקולנוע יכול להיות כלי ביטוי אומנותי לתורה. הקמתי את מגמת התסריטאות ב'מעלה' ונכנסתי לשיעורי קולנוע ותסריטאות". 'חלאקה', סרט שנעשה על פי התסריט הראשון שכתב, קיבל מענק הפקה ושודר בערוץ 1.

הלם תרבותי// כדי להוביל מהלך שלם של חיבור בין הקולנוע לתורה ולהשלים את הידע נרשם ללימודי תואר שני בקולנוע באוניברסיטת תל אביב. "זה היה הלם תרבותי להכיר את מדינת תל אביב. הם קיבלו אותי במאור פנים והיו סקרנים לחומרים שאני מביא, אבל הייתי צריך גם לצלם תרגיל חובה שכותרתו '40 שנה לכיבוש'. שאלתי למה להכניס פוליטיקה לאומנות, אבל אחרי שהסתכלתי ימינה ושמאלה גיליתי שאני המתנחל היחיד בכיתה. התגובה לסרט שהבאתי הייתה: 'סרט יפה אבל אופייני למתנחלים כי לא רואים פלשתינים בפריים'. פרט לכך המורים היו מעולים, ומה שאני יודע בעשייה קולנועית - קיבלתי שם".

רב־אומן// במהלך השנים היה שותף להקמת בית הספר למוזיקה מזמור, בית הספר לאומנות פלסטית פרדס והאולפנה לאומנויות הללי. "יש צימאון וחלל עצום שצריך להתמלא בתרבות יהודית שורשית. יש לי תחושה עמוקה שנשלחתי לעורר את כוח הדמיון ולחבר אותו אל בית המדרש. כשאני קורא את הפסקאות אצל הרב קוק שבהן הוא עוסק בערכו של כוח הדמיון, אני מרגיש שהוא בין השאר פונה אליי. בלי הרב קוק לא הייתי מעז לעסוק בקולנוע, וגם לא היה לי מצפן שלא לטעות בדרך".

המסע תם// לפני כשלוש שנים עזב את 'מעלה', "המסע שלי שם הגיע לקיצו", ועבר ללוות יוצרים בקרן קולנוע שומרון, שהקימה אסתר אלוש. "מצאתי שם הזדמנות לקדם וללוות יוצרים בכתיבה ובהפקה של סרטים, והתהליך והתוצאות מעניקים לי סיפוק רב. הסרט הראשון שנולד בקרן התקבל לפסטיבל חיפה הקרוב, וזה נותן תחושה טובה שאנחנו בכיוון הנכון".

רב ותלמיד// הסרט הראשון כבמאי בתעשייה היה 'לרדוף אחרי הצל', סרט דוקומנטרי אישי, מסע אל הרב שג"ר אחרי פטירתו. "בעקבות הסרט השלמתי את הקשר רב ותלמיד עם הרב שג"ר אחרי פטירתו. מאז עשיתי סרטים תיעודיים בשרשרת, בכולם נקודת המבט היא תורנית כי משם אני מגיע".

סרט ראשון בקולנוע// עברו 15 שנה עד שקיבל מענק הפקה לסרט העלילתי 'עקרה', מלודרמה הלכתית בהשראת שו"ת בניין ציון של הרב עטלינגר. "הסרט השתתף בפסטיבל ירושלים. ממש כעת הוא התקבל לאחד הפסטיבלים החשובים בעולם ובימים אלה יוצא לבתי הקולנוע בפריסה ארצית".

החצי השני// חיפוש בת זוג היה פרויקט שהתארך עד קרוב לגיל 30. פזית הייתה בת 21. "השידוך נזקף לזכות גיסתי שאותה הכרתי קודם בשידוך והיא העבירה אותי הלאה לאחותה הצעירה, הכול נשאר במשפחה. היום פזית אחראית על דירת שילוב של בנות עם צרכים מיוחדים בראש צורים. המוטו שלה הוא 'אני לא רבנית'".

הנחת// שבעה ילדים. טל תחיה היא מורה אנתרופוסופית בגולן, רעיה היא אשת קולנוע שאחראית על אולפן המדיה במכללת הרצוג, אלישיב מסיים לימודי ריפוי בעיסוק, בנימין לומד הנדסת בניין, אליצור לומד מוזיקה ופסקול לסרטים במכללת ספיר, נתנאל לומד בישיבת מעלות וכעת בשירות צבאי, ואבינעם סיים י"ב במקור חיים ומתחיל בישיבת מעלה גלבוע. "רעיה ואליצור הם שותפים לעשייה הקולנועית שלי וההפקות נראות כמו השלמת זמן איכות של אבא עם ילדיו".

אם זה לא היה המסלול// "במבט לאחור אני מבין שהצימאון לתורה וליצירה לא היה מניח לי ומן הסתם הוא היה מוצא אפיקים אחרים. קשה לי לדמיין את עצמי בלי שני אלה".

במגרש הביתי

בוקר טוב// "הליכה אחרי התפילה, אם מזג האוויר מאפשר, ארוחת בוקר חובה, ואז העומסים: להכין שיעור בכתבי הרב קוק, לצפות בגרסאות ראף קאט של יוצרים מקרן שומרון, לתאם את צילומי הסרט התיעודי שהתחלתי, לערוך את הסצנות שכבר צילמתי ולכתוב את התסריט העלילתי הבא. בין לבין לענות על שאלות בהלכה שנשלחות בדרך כלל בווטסאפ ולעקוב אחרי התכתבויות בוועדת הצדקה ובוועדת החינוך הקהילתיות".

פלייליסט// "מיקס מוזיקה ישראלית. מוזיקה לועזית משנות ה־70: הדלתות, סגול כהה, בוב דילן, לאונרד כהן, פול סיימון, פינק פלויד וכיוצא בזה. כשאני לבד ברכב בנסיעה ארוכה – בטהובן, שממש מתאים לנסיעות בנוף של בקעת הירדן".

השבת שלי// "תפילות והעברת שיעורים, וביניהם משפחתיות ונכדים מתוקים. בשבת רגועה פותח ספר לנשמה".

דמויות מופת// "הרב קוק הוא המצפן. הרב שג"ר מקור השראה. זלדה מזון לנשמה. דן פגיס מעורר מחשבה. בתחום הקולנוע מוריי ורבותיי הם אנדריי טרקובסקי ורובר ברסו".

מפחיד אותי// "חילול השם".

משאלה // "הקמת קמפוס ליצירה יהודית ישראלית מקורית בכל תחומי האומנות והתרבות".

כשאהיה גדול// "החלומות מתחלפים. לפעמים אני חוזר להיות ר"מ בישיבה, יש לי געגועים לשם. רוצה לעשות סרט על הרב קוק. לפעמים מסתגר בחדר, מתבונן פנימה וכותב שירים, ולפעמים הכול מתערבב ביחד. האמת שאני לא ממש יודע מה ארצה להיות כשאהיה גדול, רק התחלתי".

לתגובות: [email protected]

***