ואוליי היה עלינו לחצות את כל העולם
רק בכדי לזכות לגלות את מה שנסתר
הרחק איי שם
אוו אוו אווו
בליבנו פנימה.
(הופ.בום.
בופ.
זה חכם ככ.)
ו,אני צכה ככ משיח.ואת הבית.
אני ככ מתגעגעת.אבא.
גאולה היא רוצה כבר לראות.
משכן אבנה לך בליבי.
כוח כוח כוח.
..אנונימי (פותח)
את צערך אני חש
(אני ככ מרגישה את הצער
ורוצה בית.רוצה ככ בית.)
הן גם עליי רוחות הסערה נשבו
(הם נושבות.יותר מידיי נושבות.)
את שביקשת אף אני
ביקשתי בכל מעודי
למצוא את מקומי
ואין
(לא מוצאת מקום.לא מוצאת מקום.לא מוצאת את עצמי.
העולם הזה רץ.הוא רץ רץ רץ.)
חכי,צפי,תחייחלי
תקווה אל תאבדי
(לא לאבד תקווה?פף.זה אמיתי.ולהתגעגע לבית בלי תקווה,
זה לא געגוע מדוייק.בכלל לא.זה לא געגוע.זה ייאוש.אין מספיק אמת.אין.)
שאי את קולך ובקשי גם על נפשי
(לדבר עם טעטע.לדבר איתו.
לזעוק המונים על הבית.)
אך אנא
תקווה אל תאבדי
(כן,מתוך תקווה לזעוק.מתוך תקווה.)
כל הדרכים החסומות יפתחו לפנינו
עוד יפלו מסכי הברזל
הסוגרים על ליבנו
גם הים הגדול הזה
יכול הוא להיבקע
אם
רק
נ א מ י ן.
אמונה בלילות.
קומי רוני בלילה.
..אנונימי (פותח)
תודה אבא.
זה שיחרר ככ.
תודה שרגוע לי עכשיו.
נמ,ואוליי כי העלו מינון.
אני שונאת את זה.אוף.
קשה לי הקטע.וזה יותר עמוק מזה.ומעצבן אותי שבגלל זה קשה לי יותר עם זה.
דיי דיי.
אני צכה להמשיך להירגע.
יום אחד יש מצב שהרוגע יהיה יציב?
פף.
טוב..
משתנים נכון?
זה עניין של תקופות וגיל חושבני.
(ילדונת,תרעגי.
קחי כמה נשימות טובות ועמוקות.
יהיה בסדר.
סבבה?)
..אנונימי (פותח)אחרונה
ראיתי מהומות
דברים שאני לא רוצה לזכור
ראיתי ילדים שאין להם לאן לחזור.
אין להם לאן לחזור.
בפועל,אין לי לאן לחזור.
וגם אם כן,לא.
לא הייתי בוחרת בזה כי אנלא רוצה.
סורט אותי.
שורף אותי..
העולם הזה..שיגעון.
ומפחיד שיגעון.
שיגעון מפחיד.
כואב.
ראיתי יותר מידיי מהומות.
כמה טראומות כמה.
(אוף למה מרגישה פעם ככה ושניה אחכ ככה?
זה מזעזע
ומקשה עליי.)
..אנונימי (פותח)
החיים שלי..אי אפשר שזה ימשיך ככה.אם זה ככה,כל רגע לא שווה כלום.
אבא.
קשה לי שזה ככה.
קשה לי להרים את עצמי מכאן.
וגם..זה הכי קל להישאר במקום ולא לעבוד.
מצד שני כבר נמאס לי החיים האלו.כילו,אם כל החיים יהיו כאלה ואהיה כל הזמן במיטה וכו וכו אז מה הטעם?
אבל לא מרגישה כוחות לצאת וזה מתיש לי.אבא זה מתיש.
קשה לי העבודה כאן.למרות שזה משתלם.זה קשה.
אבא.
קשה לי שזה ככה.
קשה לי להרים את עצמי מכאן.
וגם..זה הכי קל להישאר במקום ולא לעבוד.
מצד שני כבר נמאס לי החיים האלו.כילו,אם כל החיים יהיו כאלה ואהיה כל הזמן במיטה וכו וכו אז מה הטעם?
אבל לא מרגישה כוחות לצאת וזה מתיש לי.אבא זה מתיש.
קשה לי העבודה כאן.למרות שזה משתלם.זה קשה.
..אנונימי (פותח)
היא אמרה לי ש,דיי.תתעוררי כבר.למה את כאן?למה את לא מוזיזה את עצמך?ככה את רוצה שהחיים שלך יהיו?את רואה איך אח שלך נדפק אז למה את הולכת באותה דרך?מול העיניים את רואה את זה.מה קורה לך?מה?זה לא מובן לי.זה לא.
כפרעליך.אסביר לך,הכי קל לדבר.את יודעת מה עובר עליי בפנים?אין לך מושג.אין לך.את רואה אותי בקטע חיצוני.זה הרבה מעבר כפרע זה הרבה מעבר.פף.
ואז היא שאלה אותי בהכי פשטות שלה,למה אני לא קמה בבוקר?
למה מי היא שאומר לי מה קורה אצלי בפנים.לא קל לפתוח את הלב לכל אחד.לא קל.והתחרטתי על מה שכן אמרתי.וואי.לא באלי לדבר איתה.היא מותק אבל אוף זה מפזר אותי והיא קלישאתית כזאת ופשוטה.זה לא בשבילי.מצד שני,היא מנערת אותי קצת וגורמת לי לחשוב יותר ולהתעורר,באיזה שהוא מקום.להתחדש.אני לא יודעת.אני יודעת שהיא רוצה שאצא מכאן ושארגיש בטוב.מרגישים שאכפת לה מהמצב הזה.זה גם מתוק שהיא מנסה ומצד שני מחפסת איפה הגבול.ועכשיו היא בקטע של הגבול כי אמרתי לה שאני באמת בתהליכים,שהם פשוט פנימיים לכן לא רואים אותם אז שלא תדאג ככ.היא אמרה שזה מה שחשוב,והניחה לי.
כמה טוב.
(?)
ואמרתי לה שלכן אני קמה בסוף ואז היא אמרה לי:'יש עוד המון דברים שהקב"ה רוצה ממך,לא רק את זה'.וזה היה פוגע.כי אני קורעת את עצמי כדי לקום,אני מנסה הכי שאפשר.זה ככ לא פשוט לי.והיא מעיזה לומר לי את זה.אני יודעת שהיא רוצה לטובתי אבל באמת שזה פוגע בי.כי אם יש משו שאני כן מצליחה בסוף עם ככ הרבה מאמץ,למה היא מורידה אותי יותר?למה היא אומרת לי שזה כלום ממה שה' רוצה ממני?יש דברים שאני מסוגלת אליהם כרגע ויש דברים שלא.וקשה לי ששופטים אותי,כי לזה אני מסוגלת.והכל בתהליכים ולאט לאט.בקצב שאני מסוגלת לעמוד בו.אז צודקת,כרגע אני לא בוגרת למה שאת אומרת.הבגרות הזאת תגיע בעיתה ובזמנה.למה את חושבת שאני לא משקיעה בזה?אני עובדת.תקלטי שזה בתהליכים.תקלטי.קשה לי איתך אוף.אני צכה שרט ממך.איזה טוב זה שקיבלת על עצמך לא לנסות להעיר אותי יותר בבוקר.אני שמחה.מצד שני זה קשה לי כי הוספת לזה אמירה שהתייאשת כבר ממני ושבאמת אין לי סיכוי להינצל,את יודעת.
כפרעליך.אסביר לך,הכי קל לדבר.את יודעת מה עובר עליי בפנים?אין לך מושג.אין לך.את רואה אותי בקטע חיצוני.זה הרבה מעבר כפרע זה הרבה מעבר.פף.
ואז היא שאלה אותי בהכי פשטות שלה,למה אני לא קמה בבוקר?
למה מי היא שאומר לי מה קורה אצלי בפנים.לא קל לפתוח את הלב לכל אחד.לא קל.והתחרטתי על מה שכן אמרתי.וואי.לא באלי לדבר איתה.היא מותק אבל אוף זה מפזר אותי והיא קלישאתית כזאת ופשוטה.זה לא בשבילי.מצד שני,היא מנערת אותי קצת וגורמת לי לחשוב יותר ולהתעורר,באיזה שהוא מקום.להתחדש.אני לא יודעת.אני יודעת שהיא רוצה שאצא מכאן ושארגיש בטוב.מרגישים שאכפת לה מהמצב הזה.זה גם מתוק שהיא מנסה ומצד שני מחפסת איפה הגבול.ועכשיו היא בקטע של הגבול כי אמרתי לה שאני באמת בתהליכים,שהם פשוט פנימיים לכן לא רואים אותם אז שלא תדאג ככ.היא אמרה שזה מה שחשוב,והניחה לי.
כמה טוב.
(?)
ואמרתי לה שלכן אני קמה בסוף ואז היא אמרה לי:'יש עוד המון דברים שהקב"ה רוצה ממך,לא רק את זה'.וזה היה פוגע.כי אני קורעת את עצמי כדי לקום,אני מנסה הכי שאפשר.זה ככ לא פשוט לי.והיא מעיזה לומר לי את זה.אני יודעת שהיא רוצה לטובתי אבל באמת שזה פוגע בי.כי אם יש משו שאני כן מצליחה בסוף עם ככ הרבה מאמץ,למה היא מורידה אותי יותר?למה היא אומרת לי שזה כלום ממה שה' רוצה ממני?יש דברים שאני מסוגלת אליהם כרגע ויש דברים שלא.וקשה לי ששופטים אותי,כי לזה אני מסוגלת.והכל בתהליכים ולאט לאט.בקצב שאני מסוגלת לעמוד בו.אז צודקת,כרגע אני לא בוגרת למה שאת אומרת.הבגרות הזאת תגיע בעיתה ובזמנה.למה את חושבת שאני לא משקיעה בזה?אני עובדת.תקלטי שזה בתהליכים.תקלטי.קשה לי איתך אוף.אני צכה שרט ממך.איזה טוב זה שקיבלת על עצמך לא לנסות להעיר אותי יותר בבוקר.אני שמחה.מצד שני זה קשה לי כי הוספת לזה אמירה שהתייאשת כבר ממני ושבאמת אין לי סיכוי להינצל,את יודעת.
משמעת הצילואני מושלמת
חייבת עזרה אני מחנכת חדשה בכיתה ג כיתה מקסימה מאוד שמעתי המון תשבחות על הכיתה לפני שנכנסתי. אבל אני לא מצליחה להעביר שיעור . אין להם הפרעות מיוחדות ילד מדבר עם חבר שיושב לידו או ילד פתאום קם ומדבר עם חבר אחר וממש מתעלמים ממני.זה לא שאני מדברת המון לפעמים רק כדי להסביר משהו אבל מרגישה שלא מתייחסים אליי. זו לא הפרעה שאפשר לשלוח למנהל או לכתוב פתק להורים. ..זה כל אחד רק לרגע. .. ואני יוצאת סוף שיעור מתוסכלת!!!!