(זה לא מעוצב כמו זה מעוצב בword...) (-:
בס"ד
א. כיצד אנו אמורים לנהוג כלפי מדינת ישראל?
הקמת המדינה בארץ אחרי 2000 שנות גלות, דווקא על ידי כופרים שרוצים לעקור ממנה כל זיק יהודי, היא חלק מתהליך הגאולה שהתווה לנו ה'.
הוגלינו מארץ ישראל בגלל חטאינו - "ומפני חטאינו גלינו מארצנו".
מטרת הגלות הייתה שנחזור בתשובה, נבין למה הוגלינו ונקבל על עצמנו לתקן את מעשינו. אחרי שנתקן את מעשינו נזכה לעלות לארצנו ביד רמה, לבנות בה את בית המקדש, ולחדש בה את ימינו כקדם.
"ארבעה (דברים) מצטער הקב"ה שבראם ואלו הן: גלות, כשדים וישמעאלים ויצר הרע" (מסכת סוכה דף נב.).
ברור לנו למה הקב"ה מתחרט על כך שברא אומות רשעות כמו הישמעאלים והכשדים.
ברור לנו גם למה הוא מצטער שברא את יצר הרע.
לא ברור לנו דבר אחד: למה הוא מצטער על הגלות? מה לא בסדר איתה? - היא נוצרה כדי להעניש את עם ישראל, והיא עושה זאת בצורה מצוינת - לא קשה מידי, וגם לא קלה מידי. למה ה' מצטער שהוא ברא אותה?
התשובה לכך היא, שהגלות נתנה לעם ישראל כעונש החמור ביותר שניתן להעניש בו עם:
הגליה מארצו ואבדן מדינתו.
עם ללא מדינה. ללא שלטון. ללא עצמאות. מפוזר ומפורד בין כל העמים. נדכה ונבזה עד עפר. שפל ומושפל. עם ללא ארץ, ללא כוח, ללא מנהיגות וללא אלוקים.
זו הגלות.
הבעיה בגלות נוצרה, כשעם ישראל, במקום לבכות יום יום על שהייתו בניכר, על 'צו ההרחקה' מארץ ישראל, במקום להתאבל ולהתחנן לה' שיחזיר אותנו לציון - התפלל על דברים אחרים.
הוא בכה על היהודים שנרצחו בפוגרומים ובמסעות צלב, הוא התפלל וצעק "הצילנו נא", "הושיענו נא", אבל הוא שכח להתפלל ולבכות על העיקר. הוא שכח שהגלות זה לא המקום הטבעי שלו, שהיא ניתנה לו כעונש על מעשיו הרעים, כדי שיתקן את מעשיו ויזכה לחזור לארץ ישראל ביד רמה, כדי שיזכה להקים את בית המקדש השלישי, כדי שיזכה לקבל את הגאולה. הוא שכח להתפלל בכוונה "וקבצנו לארצנו". לא שהוא לא התפלל - הוא התפלל, אבל הוא התפלל כמו שרובנו מתפללים היום על חורבן בית המקדש.
לא באמת עם מספיק רגש, לא באמת בכוונה. חסר לנו שהבית חרב - אבל לא מספיק. אנחנו מעדיפים ללכת ל"סיבוב שערים", במקום לעלות להר בית ה'. אנחנו מעדיפים ללמוד "הלכות נקמה", ולא הלכות בניין בית המקדש. אנחנו מתעצלים לטבול במקווה, וכתוצאה מכך לא עולים להר - למרות שלפני ראש השנה ויום כיפור יש "מצווה לטבול", ואנחנו טובלים גם 30 פעמים.
כך גם התפללו הדורות הקודמים על השיבה לציון:
הם קיוו שעליה תהיה משהו ניסי, שיגיע מהשמים, ולמעט בודדים שניסו - לא ניסו לעלות ולבנות אותה.
הגלות, שניתנה כעונש - הפכה למעין "פרס". גם אם לא ממש פרס - היא כבר לא עונש. היהודי חי בה, רואה בה את עתידו, את עתיד ילדיו ומשפחתו, ומאושר. הוא שר "לשנה הבאה בירושלים" - ולא באמת מתכוונן לזה. בסתר ליבו (וגם בגלוי) הוא מקווה, 'לזכות' להזדקן במקום מגוריו, ללא נדודים, מעבר לארץ אחרת, לימוד שפה חדשה וכו'.
-----------------------------------------------------------------------------------------
יש תאריך לבוא הגאולה.
כשה' ברא את העולם, הוא קבע מתי תגיע הגאולה, בין אם ישראל ירצו ויזכו - ובין אם לא.
הנביא ישעיה מתנבא ואומר: "אני ה' - בעיתה אחישנה". (ישעיה ס', כב').
רבי יהושע בן לוי שאל: כתיב 'בעיתה' וכתיב 'אחישנה'?! - כלומר, אם הגאולה תגיע "בעיתה", בזמן שריבונו של עולם קבע שהיא תגיע, איך ייתכן שה' "יחישנה"?
או שהיא תגיע בזמן שה' קבע בבריאת העולם, או שה' יחיש אותה, והיא תגיע ברגע שהוא יחליט.
והתירוץ: "זכו - אחישנה, לא זכו - בעתה". (מסכת סנהדרין דף צח.)
אם נזכה, נחזור בתשובה ונקיים את מצוות ה' - נקבל את הגאולה הרצויה והנוחה, גאולת אחישנה, שתגיע מיד, ללא ייסורים וקשיים.
אם ח"ו לא נזכה, הגאולה שנקבל תהיה גאולת בעתה, גאולה שתגיע על אף שלא זכינו לקבל אותה, וכתוצאה מכך היא תהיה מלווה בייסורים קשים (הרב כהנא אמר על ייסורים אלה: "שכמותן טעמנו טעימת מה בשואה"), גאולה זו לא תגיע רגע לפני הזמן שה' קבע, בניגוד לגאולת אחישנה שיכולה להגיע היום. כן - היום! - רק "לו בקולי תשמעו".
תהליך גאולת בעתה כבר התחיל, ואנחנו חייבים לשנות אותו לתהליך גאולת אחישנה.
הזמן רץ, השעון מתקתק, וזה לרעתנו.
הנביא יחזקאל, התנבא באחד החזיונות החשובים שלו, על תקופתנו כיום.
כהקדמה לחזיון אני אסביר כאן שני מושגים: חילול ה' כנגד קידוש ה'.
מטרת קיומנו בעולם היא קידוש ה'.
לקדש את שמו של ה' בעולם. לומר ולהפיץ שהוא האלוקים האמיתי, ואין מלבדו שום אלוקים אחרים. "עם זו יצרתי לי - תהילתי יספרו".
הרמב"ם כותב בספר המצוות, במצווה התשיעית על קידוש ה':
"הציווי שנצטווינו על קידוש השם, והוא אמרו: "ונקדשתי בתוך בני ישראל". ועניין מצווה זו: שאנו מצווים לפרסם דת אמת זו ברבים, ושלא נירא בכך מהיזק שום מזיק..."
כנגד מצווה זו, יש את חילול ה'. הדבר הנורא ביותר שיהודי יכול לעשות.
על דבר זה אומר הרמב"ם: "כל בית ישראל מצווין על קידוש השם הגדול הזה, שנאמר: 'ונקדשתי בתוך בני ישראל', ומוזהרין שלא לחללו, שנאמר: 'ולא תחללו את שם קדשי' ".
דברי הנביא יחזקאל:
"בית ישראל יושבים על אדמתם ויטמאו אותה בדרכם ובעלילותם, כטומאת הנידה היתה דרכם לפני. ואשפוך חמתי עליהם, על הדם אשר שפכו על הארץ, ובגלוליהם טמאוה. ואפיץ אותם בגוים, ויזרו בארצות, כדרכם וכעלילותם שפטים.
ויבוא אל הגוים אשר באו שם, ויחללו את שם קדשי באמר להם: עם ה' אלה ומארצו יצאו. ואחמול על שם קדשי אשר חללהו בית ישראל בגוים אשר באו שמה. לכן אמור לבית ישראל: כה אמר ה' אלוקים: לא למענכם אני עושה בית ישראל כי אם לשם קדשי אשר חללתם בגויים אשר באתם שם. וקדשתי את שמי הגדול והמחולל בגויים אשר חללתם בתוכם, וידעו הגויים כי אני ה' נאום ה' אלוקים בהקדשי בכם לעיניהם. ולקחתי אתכם מן הגויים, וקבצתי אתכם מכל הארצות והבאתי אתכם אל אדמתכם". (יחזקאל לו').
"בית ישראל יושבים על אדמתם ויטמאו אותה בדרכם ובעלילותם, כטומאת הנידה היתה דרכם לפני. ואשפוך חמתי עליהם, על הדם אשר שפכו על הארץ, ובגלוליהם טמאוה. ואפיץ אותם בגוים ויזרו בארצות, כדרכם וכעלילותם שפטים."
זו הסיבה להגלייתנו:
ישבנו בארץ, טמאנו אותה 'כטומאת הנידה', מלאנו אותה גללים. עבודה זרה.
בהמשך לכך ה' הפיץ אותנו בגויים, כעונש על מעשינו, כדי שנתקן אותם ונוכל לחזור לארץ ישראל בעוז ובהדר, תוך כדי שגאולת אחישנה מגיעה.
"ויבוא אל הגוים אשר באו שם ויחללו את שם קדשי באמר להם: עם ה' אלה ומארצו יצאו. ואחמול על שם קדשי אשר חללהו בית ישראל בגוים אשר באו שמה."
הגענו לגולה. חיללנו את שם השם יום יום. ה' היה מוכן לסבול את זה, כדי שמתוך חילול השם הזה יגיע קידוש ה' הגדול, שעם ישראל ישב לארצו ויבנה את ביתו של האלוקים.
אבל, הגלות התארכה. יום ועוד יום עובר, שנה ועוד שנה, ועם ישראל שוכח את ה'!
לעם ישראל לא באמת אכפת מארץ ישראל, לא באמת אכפת לו מבית המקדש!
הוא ממשיך ומחלל את שם ה', כשאומרים לו ועליו: "עם ה' אלה ומארצו יצאו".
זה חילול ה' גדול מאין כמוהו - עם ישראל, העם שטוען שיש לו אלוקים, מסתובב בין האומות ללא מושיע, כשכל "שייגעץ" מצוי מכה בו, ואין להם עוזר.
דמם של היהודים הפקר!
חילול השם הגדול היה שהיהודים בכלל לא רצו לארץ ישראל, בכלל לא רצו לחזור בתשובה, כי היה נח להם איפה שהם היו.
מדי פעם היתה מתקפת אנטישמיות, ואז הם נזכרו להתפלל ולצעוק "הצילנו נא", אבל הם שכחו להתפלל בכוונה את "וקבצנו מהרה לארבע כנפות הארץ".
ה' רצה לתת לנו את גאולת "אחישנה", אך עם ישראל לא עשה שום דבר שיקרב את גאולה זו. לא עשה דבר שייתן לו את הזכות לקבל אותה.
המצב שהיה הוא ששעון החול תקתק ותקתק, חילול ה' המשיך והחריף, עד שהושלם חזיונו של יחזקאל:
"לכן אמור לבית ישראל: כה אמר ה' אלוקים לא למענכם אני עושה בית ישראל כי אם לשם קדשי אשר חללתם בגויים אשר באתם שם. וקדשתי את שמי הגדול והמחולל בגויים אשר חללתם בתוכם וידעו הגויים כי אני ה' נאום ה' אלוקים בהקדשי בכם לעיניהם. ולקחתי אתכם מן הגויים וקבצתי אתכם מכל הארצות והבאתי אתכם אל אדמתכם."
ה' כבר לא יכל לסבול את חילול שמו, את דיבורי הגויים "איה נא אלוהיהם"?! , וגאולת 'בעתה' מתחילה להגיע. היא מתחילה לאט לאט, בייסורים "מועטים", כדי לתת לנו את האפשרות לשנות אותה לגאולת 'אחישנה'.
זה הסיפור שבגללו זכינו לחזור לארץ:
לא בגלל מעשינו הטובים - אלא בגלל שחיללנו את שם ה' כל כך - עד שהוא כבר לא יכל לסבול את זה יותר.
הסיבה שחללנו את שם ה' היא לא בגלל שלא קיימנו תורה ומצוות - את זה כן עשינו, הסיבה היא שהגויים אמרו עלינו "עם ה' אלה ומארצו יצאו".
אם הגלות וכל הכרוך בה מהווה חילול השם, ההיפך הגמור מכך היא מדינת ישראל!
מדינת ישראל היא קידוש ה', שכן הגויים אומרים (באופן תיאורטי): הן עם ה' אלה, והוא החזירם לארצו!
כך ה' רואה את קידוש שמו: " וקדשתי את שמי הגדול והמחולל בגויים אשר חללתם בתוכם וידעו הגויים כי אני ה' נאום ה' אלוקים בהקדשי בכם לעיניהם. ולקחתי אתכם מן הגויים וקבצתי אתכם מכל הארצות והבאתי אתכם אל אדמתכם".
"וקדשתי את שמי הגדול והמחולל", קורה באמצעות "ולקחתי אתכם מן הגויים... והבאתי אתכם על אדמתכם". העם היהודי שב אחרי 2000 שנה לארצו.
המדינה שהוקמה כאן, היא לא המדינה שלה ייחלנו 2000 שנה (מי שייחל).
היא מדינה שמחללת את שם ה' בהתנהגותה ומעשיה הלא יהודיים, ומנסה למחוק ולהרוס כל זיק יהודי.
אנחנו האשמים היחידים בכך:
"אני ה' אלוקים, בעתה אחישנה" זכו - אחישנה, לא זכו - בעיתה.
לצערנו כרגע עוד לא זכינו, ותהליך הגאולה שהתחיל הוא תהליך גאולת בעתה.
זו הגאולה הקשה, שתגיע רק אחרי "נוראות אשר בשכמותן טרם נתנסינו, מלבד טעימת מה אשר טעמנו בתקופת השואה (מו"ר הרב כהנא הי"ד)".
הגאולה הזו התחילה בשואה, והיום היא נמשכת כאשר אנחנו חיים במדינה של יהודים כופרים, והיא מתקרבת בצעדי ענק לשלב האחרון - שלב הייסורים. נוראות אשר בשכמותן טרם נתנסינו מלבד טעימת מה בשואה.
יש לנו עוד אפשרות לשנות את הגאולה ולהפוך אותה לגאולת "אחישנה", אבל השעון מתקתק ואוזל.
המדינה הוקמה על ידי מי שהוקמה, מכיוון שלא זכינו לגאולת "אחישנה", גאולה שלו היתה מתקיימת - היינו עולים לארץ שהרב קוק היה בה ראש הממשלה, שבמקום בגרויות היו צריכות להיות בה 12 שנות לימוד בישיבה חובה, ושהצבא היה מתנהל על פי חוקי התורה.
מדינה שהיה בה בית דין, סנהדרין, שהיו בונים בה את בית המקדש ומחדשים בה ימינו כקדם. מדינה כדוגמת זמן שלטון חזקיהו בארץ.
מכיוון שהגאולה היא גאולת "בעתה", לא זכינו לכך, והשלטון כאן במדינה הוא שלטון אנטי דתי.
מכיוון שכך, כיהודים יראי שמים אנו מחויבים (בין כל שאר המצוות), להחזיר את העם בתשובה, לתפוס כאן את השלטון, ולהנהיג את העם (והמדינה) לגאולת אחישנה, למצב של מדינה דתית, שתלך על פי חוקי התורה, שיקוים בנו "הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב".
בינתיים אנחנו מנסים לעשות את זה, וכרגע עוד ללא הצלחה.
בזמן הזה, כל חוק שהמדינה מחוקקת ולא נוגד את חוקי התורה - אנחנו נקיים אותו, כי המדינה הזו היא שלנו רק שכרגע היא בשלטון כופרים, עד שאנחנו ניקח או נקבל את השלטון פה, אבל ברגע שהיא תחוקק חוק הנוגד לחוקי התורה, חוק שמנוגד למצוות ה', אנחנו לא מחויבים לשמוע אליו, ואדרבה: "אין שום סמכות לשום חוק והחלטה וגזירה של ממשלת רשעים שנוגדת את התורה, ומצווה לסרב להם, ואיסור גמור הוא לקבל את החלטת הרוב הרע": אותו חוק, מבחינת היהודים הדבקים באמונתם, לא שווה את הנייר עליו הוא נכתב. הוא בטל ומבוטל.
אסור לנו לשמוע ולציית לחוק כזה, וחובה עלינו להילחם בו, בכל מחיר שנשלם.
אנחנו נמשיך לחיות כאן במדינה, שכן היא המדינה שלנו, ומי שיעזוב אותה זה השמאלנים הכופרים שיחליטו לא לחזור בתשובה.
אנחנו נהיה כאן, עד שהמצב ישתנה, בין אם בזכותנו, ובין אם בגלל גאולת בעתה, שזמנה גזור.
כדי שגאולת אחישנה תגיע, אנחנו צריכים לחזור בתשובה, יחד איתנו להחזיר את העם בתשובה, לקיים את הכתוב בתורה כולל הכל - נקמה, בניין בית המקדש, אהבת ישראל, וגמילות חסדים.
ב. הכיצד אפשר לומר את 'התפילה לשלום המדינה' בעודה מחללת שם שמיים בצורה הכי מכוערת שאפשר?
אנחנו אומרים את התפילה המקורית עם מספר שינויים קלים ששינה ראש ישיבת הרעיון היהודי הרב יהודה קרויזר שליט"א, כך שאין שום בעיה לומר אותה:
השינויים הם:
א. במקום לומר את המשפט "ושלח אורך ואמתך לראשיה שריה ויועציה", אנחנו אומרים: "והעמד בראשה מנהיגים ושופטים העושים רצונך, ומקיימים את כל דברי תורתיך".
ב. בהמשך ל"חזק את ידי מגיני ארץ קודשינו" אנחנו מוסיפים "במלחמתם נגד אויבנו".
ג. בהמשך ל"ונתת שלום בארץ" אנחנו מוסיפים "ללא אויביה עליה".
ד. בהמשך ל"ושמחת עולם ליושביה" אנחנו מוסיפים "שישבו בה לבטח ולא יגורשו מעל אדמתם, כמו שהבטחת עלינו ע"י עמוס נביאך: ונטעתים על אדמתם, ולא ינתשו עוד מעל אדמתם אשר נתתי להם אמר ה' אלוקיך".
ה. אחרי המשפט "...והיטבך והרבך מאבתיך" אנחנו מוסיפים: "ויחד לבבנו לאהבה וליראה את שמך, ולשמר את כל דברי תורתך, ושלח לנו מהרה בן דוד משיח צדקך, לפדות מחכי קץ ישועתך. וזכנו לבנות במהרה את בית מקדשך ושם נעבדך ביראה כימי עולם וכשנים קדמוניות".
אלו התיקונים, וכך יוצאת תפילה מתוקנת וטובה, שכל יהודי ירא שמים, שמבין את המציאות שאנחנו חיים בה, ואת הרעיון שעומד מאחורי היהדות צריך לומר אותה.
אנחנו מתפללים שיהיה שלטון יהודי (ולא ישראלי) בא"י, על בניית בית המקדש, על כך שחיילי צה"ל יצליחו במעשה ידיהם (כשהם רק) נגד אויבנו, וכו'.
אין כאן שום נוסח בעייתי, זה הניסוח של מה שאנחנו מתפללים ומקווים שיקרה פה.
ג. איך ייתכן שניתן יד במדינה שרומסת עם סוסיה כל דבר שנודף ממנו ריח תורה?
אנחנו נותנים יד במדינה רק בדברים שהיא לא רומסת את תורתינו.
אנחנו נאבקים בה בכל האמצעים (ואני מתכוון לכך) כשהיא עוברת על חוקי התורה, לפי עוצמת הכוחות שיש לנו. בין מאבק למאבק אנחנו צריכים גם ללמוד ולפרנס, כך שהמצב לא פשוט, אבל אנחנו עושים את ההשתדלות המקסימאלית שביכולתנו לעשות.
מצד שני, איפה שהיא לא "רומסת עם סוסיה" את הדברים הקשורים לתורה, אנחנו ממשיכים להיות שותפים בה, כדי לתפוס ולהשתלט פה על ההנהגה.
היא המדינה שלנו! מדינת עם ישראל השב לארצו לאחר 2000 שנות גלות! היא נראית כיום איך שהיא נראית, בגלל שהיא לא הוקמה ב'זכות', אלא ב'חובה'.
עלינו לדאוג שלא ישוב ויהיה פה 'חובה', ולדאוג לשינוי המדינה למדינה יהודית, ההולכת בדרכי ה' ושומרת את מצוותיו.
ד. איך אפשר להמשיך ולשאוף לתיקון הדבר הטהור הזה שנרקב במשך השנים?
הדבר הזה היה רקוב מהתחלה.
לא ה"התנתקות" היא מה שהפך אותו לרקוב, ולא פרשיות השוחד האחרונות.
מהיום שהיא הוקמה היא מנסה להיות "מדינת כל אזרחיה".
פרשת ילדי תימן, ניסיונות להפוך את המדינה לחילונית, להפוך את כל עניין הציונות ל"ציונות חילונית" וכו'.
אנחנו שמאמינים בה' ובתורתו, שיודעים מה הייעוד שלנו פה, למה המדינה הוקמה, ולמה היא נמצאת במצב שהיא נמצאת בו היום, צריכים לתקן "אותה".
זה לא באמת אותה - זה את העם שנמצא בה, כי כשהעם יחזור בתשובה, המדינה כאן תשתנה.
השלטון יהיה שלטון יהודי; בהצבעות דמוקראטיות אנחנו נשנה את צורת השלטון, נמנה כאן מלך, נגרש את הגויים ונבנה את בית הבחירה.
את הדברים האלה לא נוכל לעשות אם נקים מדינה אחרת - מדינת יהודה, הם יוכלו להתקיים רק אחרי שנחזיר את העם בתשובה, או שנתרבה עד שנגיע למצב שנהיה בו הרוב.
אנחנו צריכים לזכות לכך שנוכל לומר לה' "עשינו מה שגזרת עלינו!", אם נזכה לומר לה' באמת ובכנות כך, אזי חובה על הקב"ה שישמע לחלק האחרון של קריאתנו "אף אתה עשה מה שהבטחתנו!" (דברים כו', טו'. - ברש"י).
זה היעד שלנו פה, ונקווה שנצליח לעמוד בו, ולומר זאת.
ה. למה לא עדיף לעזוב את המדינה השמאלנית והכופרת הנוכחית ולהקים פה מדינה תורנית שמושתת על תורת השם?
אין לנו שום סיבה לעזוב את המדינה ולהקים מדינה חדשה.
הרצון שלנו הוא להחליף כאן את השלטון במדינה, ולשנות את חוקיה, המדינה כאן היא שלנו, ואם משהו צריך לעזוב אותה - שיהיו אלה השמאלנים שלא יחזרו בתשובה.
לא משנה מה השם שייקראו לה, ישראל או יהודה - השם הוא דבר סמלי, ורצוי שיקרא ישראל. בסופו של דבר ממלכת יהודה את המחלוקת והפירוד בעם ישראל, את התקופה שהיו שתי ממלכות לעם אחד - ממלכת ישראל וממלכת יהודה.
כמובן שאם חלק מחוקיה הם נגד התורה, אנחנו לא מחויבים לשמוע בקולם, ואנחנו נמשיך ללכת על פי חוקי התורה. אם מדינת ישראל מחליטה לעזוב שטח מסוים מארץ ישראל, אנחנו נשאר שם, ואם נצטרך נקים שם מדינה, 'מדינת יהודה' - שהיא כמובן תנוהל על פי חוקי התורה. כל מקום שמדינת ישראל לא תרצה לשלוט בו - תשלוט בו מדינת יהודה, אבל אנחנו לא נתנתק מהעם - כי בסופו של דבר, השאלה איזו גאולה תגיע לא תלויה רק בנו - היא תלויה בכל העם. ואם נקים כאן מדינה אחרת, נוכל לשכוח מלהשפיע על העם.
כמובן שיותר חשוב מלהשפיע, חשוב להיות לא מושפע.
"הרחק משכן רע ואל תתקרב לרשע" - גם בדברי תורה; לכן, ילד שלא למד תורה לא צריך ללכת להתווכח עם כופרים, שייגרמו לו גם לכפור.
לכן גם צריך לשקול אם כדאי לגור במקום מעורב (חילונים ודתיים), או שהילדים יושפעו מכך, ולא כדאי.
אבל לא לשכוח, שמוטלת עלינו החובה להחזיר את העם בתשובה.
מצד אחד לא להגזים עם זה, ולשלם את המחיר על ילדינו, ומצד שני לא לשכוח מעם ישראל שנמצא בירושלים, באר שבע, תל אביב ואשקלון.
וכמו שהרב כהנא הי"ד אמר: "אני רוצה להחזיר בתשובה את מי שמחלל שבת, בדיוק כמו שאני רוצה להחזיר בתשובה את מי שלא רוצה לגרש מהארץ את הערבים".
גם כיום אנחנו הולכים על פי חוקי ה'.
אומנם לא מקיימים את כל מצוותיו, כמו "והורשתם" או בנין הבית, אבל מה שתלוי באופן אישי אנחנו מקיימים.
כשהעם יחזור בתשובה, כשתקום כאן מדינת יהודה, נקיים את כל המצוות, באופן אישי וציבורי.
בשביל להגיע לימים האלו - אנחנו צריכים לעבוד: "לתקן עולם במלכות ש-די".
"חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי אלוקינו, וה' יעשה הטוב בעיניו"!
..
