אני שונאת לעשות את זה- שפתאום לפני ר"ה מווקשים סליחה, איזו צביעות....
אבל גמאני רוצה שנה טובה....
אז העם אני יאמר ומעכשיו ב"ה ישתדל לא לפגוע באפחד....
אז אם פגעתי במישו אני ממש ממש מווקשת שתשלחו לי מסרש"י...
ומי שהרהרתי עליו דברים רעים, או שירדתי עליו בצחוק וזה פגע, או שלא משנה מה, וזסה פגע, ממש ממש סליחה, מכל הלב.
ואני בלב שלם אומרת- אפחד לא פגע בי ב"ה, ואני ממש ממש אוהבתכם.....
אז שתהא לכולנו שנה ממש ממש שמחה!!
בס"ד.
ואני סולחת לכם אם בטעות פגעתם בי (למרות שאין מצב אבל תמיד טוב להגיד.)
שתהיה לכם שנה טובה ומתוקה וכל מה שתרצו!!!
נ.ב
תמיד אפשר לחזור בתשובה, לא רק בחודש אלול,
אז לא להצטער אם פספסתם....
המלצה שלי: כל יום לפני השינה תחשבו מה אמרתם/עשיתם היום ואם פגעתם במישהו תמהרו אליו בבקשת סליחה. אל תחכו לאלול הבא!!!
וגם מכל השאר אבל אצלם זה יותר דחוף..
סלחתם???
ובהזדמנות זו גםני מבקש סליחה מכם.
כמו מיצחק אחרי הסיפור האחרון...
ומעוד כלמיני אנשים שפגעתי בהם - חלק מהם עשיתי זאת בכוונה ובמוצדק - אבל סליחה צריך לבקש. ולסלוח...
גמני אמרתי את זה בצחוק..
כמה עולה לשקר!! כמה.. 
קחו את זה כעצה, כהמלצה, כמצווה, כדין
אל תשקרו
*לקראת יום הדין
אסור גם אם זה לא יום הדין
משקרת לכולם.... אנ מנסה לעבוד על עצמי אבל לא הולך לי...
אנשים
אמנם לא חינכו, אבל קשה לי מאד לשקר..
אבל היום נפלתי..
בס"ד.
זה מחליא אותי.
אפילו לא קשור למצוות, קצתצ אמון בין בני-אדם...
אני רק עובדת על אנשים אבל זה לא הולך לי כי אף אחד לא מאמין לי!!
אז זה לא כל כך הולך טוב!!!
יש זמן סוףסוף...
מה דעתכם על מצעד הגאווה?? מה צריכים אנחנו\אני האחרון שבעם לעשות??
זה החיים קשיים
האמת שכנגד מצעד הגאווה יש את מצעד הענווה כאות מחאה...
שמעתי שמצעד הענווה יתקיים השנה יומיים לפני מצעד הגאווה...
לדעתי זה דבר מזעזע...אבל כשהממשל לא דתי אין הרבה מה לעשות בעיניין...
אגב, הם רצו לדחות את מצעד הגאווה מר"ה מהסיבה הפשוטה שזה ערב חג ויהיו פקקים ולא בגלל שזה ראש השנה..
עצוב אני אומרת..
העיקר שכולם פה לא מצחיקים...
אבל עכשיו ברצינות... אנימזה נקרעת ממכם!!
תחליט או שאתה אני
או שאתה אתה
או שאתה הוא..
יפה שאתה יכול להיות בשלושה גופים בעת ובעונה אחת..
בס"ד.
היה לי בעצמונה ואז נפל פצמ"ר מול החדר מחשבים, אז הפסיקו לנו את השיעורים כי זה היה בקראוון.
וכמובן- המחשבים לא שרדו את הגירוש.
טוב תמצאי לי אביחי.. חח..
(פעם שניה שיוצא לי אביחי?! או שלא.. או שכן, אולי יש משו בשם הזה)
לא יודעת אם הן טמאות.. אבל תמיד יש שחיטות..
המחשב שלנו, ימח שמו, התקלקל!! עד שהוא חזר כולם חגגו עליו ולקח לי 3-4 ימים להשיג אותו... אז.. הנה אני כאן!
ואזהרה- אני הולכת להציף את ללא"ת כי הצטברו אצלי מיליון עבודות...
איך באולפנה
??
בעזרתו.
אווווף!!!! די כבר!!!! אינני מסוגלת יותר!!!!!!!!!! נמאס לי פשוט!!!!!!!!
כן, אני עכשיו פה בשרות.
מחוברת דרך המחשב במדרשה, אך יש לי צרה ואני צריכה עזרה.
מיום ראשון כשחזרתי לכאן שחכתי בירושלים חצי מהבית, ולהלן הרשימה: *בגדים- עם מה שיש ומחברות אכשהו שורדים.
*מטען- לולי חסדי שמים הפלאפון שלי הייה מתאבן! כול לילה אני משאילה ממשהי מפה את שלה אך היום היא לקחלה לעצמה חופשה ואני נשארתי בלי תקשורת עם האומה=( =(
ואם זהו לא מספיק, אז גם השעון שלי החליט לצאת לפנסיה מוקדמת. וזהו שעון שני בשבוע אחד!!! אני מתחרפנת מזה! אני מרגישה מנותקת מהזמן ומהעולם. ובמיוחד כשהפלא' לא נדלק...
אכם לא מתארים לכם איזה שיגעון, כולם יודעים. ענת=שעון. ובלי החפץ שמחיה לי את הזמן, דרכי האחרונה לא רחוקה מכאן. מפה לסגולה זה ממש קרוב. חבר'ה אם אתם לא רוצים לקבל הודעה על פטירתי המצערת בקרוב. תעודדו אותי, אני ממש לא רואה אך "אהייה טוב".
אני חוזרת מחר, אך ממש מפחלץ!!! 24 שעות אני בלי שעון!!!!!!!!!!!
ואפילו עכשיו אן לי מושג מה השעה, אך לפי מצבי נראה לי שעה ללכת לישון, מחר יש לי גם לקום לבי"ס ואן לי שעון מעורר, אה בעצם יש לי ת'שעון שחברה שלי קנתה לי ליומולדת, שוב ניצלתי בנס!
מה שהכי הורס אותי, זה שפוווווווול אנשים מחפשים אותי עכשיו ובמשך כול היום ואן לי דרך לתקשר איתם! די! אן לי כוחות יותר לחפס פה מטען. אוףףףף!!!!
להכניס ראש בריא למיתה חולה?!?!
מי כבר יבקש ממך דבר כזה??? אני לא אהיה אז במצב שאוכל לומר משהו. וצוואה אני לא יודעת אם יצא לי להכין אחת כזאת.
להכין הספד.. אז באמת לא כדאי..
יאללה ענת - קחי בקלות...!!
סבבה !!!! מחר את בבית..!!!
התרגשות.............................................
(גם אחותי.. סופסוף תחזור מהאיבוד שלה..)
סה"כ 24 שע' בלי פלאפון.. שיחפשו אותך.. מגיע לך קצת שקט..
אני כבר שנה ו..מאז שאבד לי הפלאפון ואני מרגישה שקט נפשי..
ענת זה עוד מעט יעבור..
שזה אכן יעבור!!!
נראה לי שמה שהכי יעשה לי טוב עכשיו זה טישו ולישון!
בברכת לילה טוב, ענת שחטפה התקף צינון נוראי מהחום/קור שפה ושעוד שניה הופכת להיות במצב של 1/6 ממתיה על המיטה.
לת' וסופשבוע רגוע ונפלא! לא כמו זה שנפל עלי...
בס"ד.
שונאת שקורים לי דברים כאלה. (לא שזה קורה לי הרבה.כמעט ולא קורה.)
סתם...
אבל יש לי שאלה- איך אפשר עם שעון?!?!? זה משהו שאפעם לא הסתדרתי איתו... ויש לי היסטוריה שלמה עם שעונים, תמיד הייתי מורידה אותם כי הם לא היו נוחים לי על היד, ואז הם היו נאבדים.. אז הבנתי ששירה ושעון זה שני הפכים.. ומאז אני חיה בלעדיו מעולה, ובזכות אנשים טובים באמצע הדרך אני יודעת באיזה שעה היקום נמצא.. תודה לכם אנשים...
ילדה שהולכת לאיבוד, בלי שעון על היד - תדעו שזאת שירה.
סימן היכר מרשים. תודו.
אבל זה רק במידה והסתובבת היום ברחובות ירושלים...
אם ראיתם היום ילדה (? אני בספק אם זו הגדרה הולמת עבורי.. ככלות הכל אני בת שרות.. אוטוטו 18 וחצי..) שקרסה באמצע הרחוב, (ולא מפאת כובד התיק שהיא סחבה מהדירה, כי אותו אביה שהיה לידה סחב..), ואח"כ הקיאה ת'נשמה- אז ראיתם אותי.. וחבל שראיתם אותי במצב כזה....... אבל פעם הבאה אל תתגודדו סביבי!
איזה פדיחה!!!
אבל מה עשית ברחובות ירושלים כשאת חולה??
את לא אמורה להגיע עם האוטובוס עד תחנה מרכזית ומשם באוטובוס אחר הביתה??
ס"ה נפגשתי עם אבא שלי בי-ם כי היה לי תור לרופא עיניים והייתי צריכה את הכרטיס מגנטי שלי של הקופ"ח, אז אבא שלי בא במיוחד להביא לי וכבר תיכננתי לחזור איתו הביתה במקום באוטובוס, והרגשתי ממש מעולה היום, שום דבר לא היה חריג, אבל שניה אחרי שיצאתי מהמרפאה שם התחלתי להרגיש לא טוב, ופשוט התעפלתי.....פאדיחהה! מזל שאבא שלי היה לידי ולא נאלצתי שאדם זר יטפל בי..
אין לך מה להיבהל, זה קורה לי הרבה שאני מתעלפת, ואל תשאלי אותי למה כי אפחד לא יודע, אבל תמיד זה קורה לי בתחומי הבית..
המסקנה שלי מהיום הזה היא שאני חייבת כבר לקחת ת'צמי בידיים ולאכול נורמלי.. כל הרכיבים בגוף שלי שואפים לאפס כי אני לא טורחת להכניס אותם לגוף שלי.. וגם כמובן להוריד את כל בזבל שאני אוכלת (ובשרות אוהו כמה זבל אני אוכלת), אז תאחלו לי בהצלחה... כי מניסיון, זה שיא הקשה...
מזל שאני לא במקומך..
אחרת לא הייתי רק מתעלפת - אלא גם מתה מבושה..
אז משם היתה ישר הלוויה..
ויאללה באמת קחי את עצמך בידיים..!! יש לך מזל שאני לא אמא שלך.. היית מקבלת ממני ערמות של אוכל נורמלי כצידה לזמני עצלות כרונית בשירות. אין אוכל - לא נורא.. נכניס משהו אחר במקום..
מוכר? אבל מתנקם אח"כ..
והבעיה שלי היא נראלי אחרת, מעבר לזה שאני בקושי אוכלת אוכל נורמלי שבאמת הגוף חייב, אני אוכלת מעבר למה שהקיבה האומללה שלי מסוגלת להכיל! אני בולסת ובולסת, בלי הפסקה, ותמיד זה מתוך שיעמום, ויש מצבים השנה שמשמעם לי באופן מטורף.. ולכן אח"כ אני מתפוצצת ומקיאה..
טוב חלאס לברבר על כל הבעיות שלי, זה פאדיחה בפני עצמה, למרות שאת לא מכירה אותי בקושי..
בקיצור, כדאי שתלחצו עלי מדי פעם בקטע הזה, כי אם באמת אני רוצה לשעות משהו אני צריכה שילחצו עלי ויזכירו לי מכל כיוון אפשרי יומם וליל..
אופסט שכחתי....! פלפלתי הפאנטית לא תתגייס.. אז אני חוזרת בי משאלתי...
אה, ואולי במקרה אמא שלך מעוניינת בבת שרות נוספת לתקן בוקר? למה שיא המשעמם לי בתקן בוקר שלי...
בבית..
היא ממש תשמח.. תאמיני לי.
שירות לאומי בגבולות האש הנוראיים, ביש"ע המתפרקת..
בואי להגשים את חזון הדורות!! בואי להחזיק את עם ישראל על כפייך..!! בואי לבית אל עיר העתיד..!!
נשאר תקן אחד! מביוחד בשבילך..!
נו, תודי שככה הם עושים את הרוח שלהם..
זה גם חלק מהחזון....
ומבחינה טכנית אני לא בטוחה שאני אוכל לעשות ש"ל גם באפרת וגם בבית אל והסיבה המטופשת היא שאני בת שרות של אפרת נטו, אני אפילו לא יכולה לעשות השלמת שעות ביישוב אחר בגוש.. ודווקא ממש רציתי להשלים שעות בשלווה גוש.. וזה בלתי אפשרי.. אז נאלץ גם לרדת מהרעיון של שרות בביתך.
בעצם יש לי רעיון יותר טוב..!!!
נבנה עוד בית בארץ ישראל!!!!
ובא לציון גואל..
רק שאני בטוחה שהאופי של אנשי אפרת לא ימצא חן בעינייך, אם אפילו בעיני הוא לא מצא חן....
בכל אופן את מוזמנת בכיף.. ואז אני אתן לך סימני היכר אחרים שלי ע"מ שתזהי אותי שם... (אה נזכרתי בעוד סימן היכר, אני לא יודעת עד כמה הוא מדוייק- חברות שלי טוענות שהתחלתי להתלבש כמו גושניקית.. כשחזרתי בסופי שבוע הם ירדו עלי.. אבל אני לא חושבת שזה נכון כי שום בגד לא התחדש במלתחה שלי..)
להיות טיפוס של אפרת - אני לא אהיה בחיים. זה פשוט לא זה..
אבל יש לי רעיון אחר.
נפתחה שלוחת בית אל בתקוע, והם הרימו את השלוחה הזאת די יפה.
אני אפתח את שלוחת בית אל באפרת..
עד שיזרקו אותי עם הרעיונות של הרב מלמד ביחד או שנגיע למצב של עם פנאט תתפנאט.. (וקשה להניח שזה מה שיקרה אצלם..)
אבל להיבהל מזה? לא אני.
אז נפתח שלוחה?
אני בקרוב מאוד רוצה לקפוץ לשם, אמרו לי שזה ישוב נחמד מאוד... בנתיים הספקתי מתחילת השנה לבקר רק בבת עין ובאלו"ש, ובבת עין היתה לנו דרמה מרתקת... סחבתי את חברה שלי לשם בשעה קרובה לחצות ונתקענו בלי טרמפים... אז הלכנו ברגל עד צומת הגוש ובסוף כן עצר טרמפ אבל את הקטע המפחיד באמת עשינו ברגל, ואח"כ אבא שלי כעס עלי ואמר שבת עין זה ישוב מסוכן כי אין להם גדר... ובאמת זה היה מפחידד..
ולגבי עצעתך להקים שלוחה של בית אל באפרת- תרדי מהרעיון, גם בגלל שלא יהיו שותפים, וגם בגלל שאני לא מתכוונת לסייע בידייך.. אני לא באופי של ביתאלניקים פאנטים כמוך...
לגבי גדר- דווקא כשאין גדר יותר בטוח. הלוואי ולנו לא היה גדר...
ולגבי עזרה - אין צורך. אם אין אני לי מי לי..
כלל ידוע מימים ימימה..
גם אני..
אז אולי שכל אחד יגיד מה יש אצלם?
עבדתי עליכם אין פה כלום!!!
חוץ מזה שמשעמם לי וכלום פה לא זז כמעט.
מוריה, אני מודד כמה זמן יקח לך לחסום את השורשור הזה (אם בא לך)
סתאאאאאאאם
בין אדם שמשקר לחבר שלו
לבין אדם שעובד על החבר שלו?
יש בכלל הבדל??
אתמול ראיתי משו שמדבר עלזה!
יש הבדל. לא יותר מידי גדול - אבל יש הבדל, ובל נטשטש אותו.
אדם שעובד על חבר שלו, מהר מאוד יתחיל גם לשקר לו, בעיקר בגלל שהוא מתחיל להסתבך בתוך המתיחה שהוא עושה, והוא רוצה להציל בהתחלה את כבוד המתיחה ואח"כ את כבודו שלו, אז אין לו בררה אלא לשקר.
יש לי תיאוריה יותר ארוכה בעניין, אבל אין לי זמן.. אם השירשור הזה עדיין יהיה על הפרק כשאני אחזור בסופשבוע, אני אכתוב אותה..
דווקא אני אשמח שתשלחי לי אפילו למסר האישי אם השרשור הזה לא יימשך..
זה חשוב לדעת..
בס"ד.
כשעובדים על מישהו אמורים לגלות לו את זה אחרי כמה דקות.
לשקר- זה לתמיד...
לשקר ולעבוד על אנשים
זה מזעזע אותי. זה מגעיל אותי. זה עושה לי בחילה.
אני הכי שונאת את 'פיספוסים'
ובכלל, אני שונאת טמבלויזיה..
(נהיתי הדרדס הזה, ששונא הכל..)
ואני איה (איור,באנגלית)
אממ.. לא יודעת מי
לא מהטמבלוויזיה
תנו לי לחשוב
טוב יאללה יש לנו תרד שיעמום משהו מטורף!!
מוקדש לכל כיתה ח'-ולמוריה עדיב שאני מתה עליה!!
כן אני יודעת..
אפשר לשנות את זה לתרד של מוריה ומרגלית צמד משובח אהבת עולם.... מהסלון עד המטבח..
סורי הייתי חייבת..
תקשיבי שניה פתחנו תרד לכולם אבל אפחד לא מגיב אז הפכנו את זה לשלנו..
וזה היה רק בצחוק...
אז כולם מוזמנים בהמונם אבל רק שיבואו....חחחח....
וואי איזה חמודה את..
חחחחחחחחחחח...
נכון כשאת רושמת תגובה זה בתוך מלבן לבן??
אז מעל יש כזה הרבה בימנים אז יש שם גם כזה סימן של סמיילי מחייך את לוחצת עיו
ואז זה מראה עוד סמיילים..
חח. עיזבי לא נראה לי הבנת... ואפשר גם לעשות ככה: : ) ...
תעשי ככה : ) ואז אחרי זה יצא לך סמילי..
כאילו תנסי...ולא אמרתי לך שאת בלונדינית חח..
חחחתרד שיעמום לאנשים המשועמים!!
ואף אחד לא מגיב... 
אז תגיבי ותשעשעי אותנו בחזרה!
דרך אגב איך קוראים לך?
טוב... אני יקרא לך דוריה זה נראה לי הכי טוב!!
האמת שגם לי יש המון כינויים....
חח.. אבל לומשנה!! 
איזה סמיילי חמוד!!!
תהנו...
אני ברחתי!אין לי כח!!מערכת מזה משעממת היסטוריה מתמטיקה תנך כל אחד שעתיים!!!אז הלכתי אחרי תנך
גם אתם בורחים או שאתם לא מחוברים..
למען האמת היום בכלל אין לי עבודת בוקר, אמורה להיות לי השתלמות (אל תשאלו, אני עוברת קורסים במשרד החינוך על הפסיכולוגיה של הילד ועוד כלמיני דברים), אבל בסוף היא רק פעם בחודש, כך שיום שני פנוי לי בבוקר..
וחוצמיזה לרגל זה שאחותי התארסה מותר לי לאחר קצת (אני אמורה ב12:00 להיות באפרת אבל זה לא יקרה..)
כאילו אתם פה אבל לא פה כאילו אתם שם אבל לא פה אבל כאילו אתם אבל בעיקרון הלכתם לשם כי כאילו אתם כנראה שם אבל פה אפילו שזה נראה כאילו שאתם פה אבל בעצם הלכתם לשם!!
חעחחעחעחעחחע
עם אישור של כל העולם ואישתו..
כדי להשיג שיחרור הביתה.. התרוצצתי בכל רחבי האולפנא..
קודם למנהל תיכון, אח"כ למחנכת, ואח"כ לאחות- מכולם היה צריך אישור...
סיוט!
נפשית אנחנו יודעים
ובמה את חולה פיזית??
בס"ד
"ונגה כאור תהיה"
בתחילת שנת תשס"ב התלוננה נגה על כאבים חזקים ברגלה. לאחר עשרה חודשים של כאבים, קרה משהו ששינה את פני הסיפור כולו. נגה החליקה בחצר ביתה ושברה את עצם הירך. העסק היה נראה קצת מוזר והיה חשש שזה לא סתם שבר תמים כמו שהוא נראה. לאחר מספר בדיקות אובחן אצל נגה גידול סרטני מסוג "יואינג סרקומה"
נגה קיבלה טיפולים כימותרפים מאוד אינטנסיביים ובהמשך עברה סדרת הקרנות, לאחר הטיפולים היא נותחה ועצם הירך שלה יחד עם המפרק הוחלפו בטיטניום.
משך הזמן הרשמי שלוקח לטפל ב'יואינג סרקומה' עד להחלמה הוא 18 חודשים, בגלל המצב הרפואי בתחילת המחלה הוחלט להוסיף בסוף, טיפול מורכב ומסובך - 'השתלת מֵח עצם'. בטיפול הזה היה מצבה של נגה קשה מאד וסיכוייה לעבור את ההשתלה בחיים (שלא לדבר על המחלה) שאפו לאפס. אך נגה נאבקה והצליחה היא עברה את ההשתלה... ובהצלחה.
לאורך כל הטיפולים, נגה שומרת על אמונה איתנה ושמחת חיים פורצת וזאת על אף הסבל הרב שהיא עוברת.
"ברור שקשה בהתחלה, אבל אחר כך מתרגלים ויש המון צחוקים, וקטעים, והווי מאד מעניין ומיוחד אפילו בהשתלה היה נחמד" - אמרה נגה בחיוך.
נגה סירבה להיכנע, והחליטה להמשיך בחיים כילדה רגילה - עד כמה שהדבר התאפשר.
הטיפולים ממשיכים ובין טיפול נמרץ אחד לטיפול נמרץ אחר נגה ממשיכה ללמוד, וניגשת לבגרויות ועוברת אותן בהצלחה - אפילו בחודשים האחרונים, גם כשהכל היה נראה אבוד - ישבה נגה ולמדה למבחנים.
כשלושה חודשים לאחר שהחיים חוזרים למסלולם, חוזרים גם הכאבים בעצמה רבה. נגה מקבלת תרופות להשקטת הכאבים, אך ההדמיות מראות שהיא נקייה.
8 חודשים של סבל וכאב שהולכים ומתגברים, נגה נוטלת כמויות עצומות של משכחי כאבים, אך הכאבים מתגברים ומגיעים עד כדי מתן מורפיום בכמויות גדולות כנגד הכאבים. ועדיין ישנם כאבי תופת בלתי נסבלים... ואז מגלים, שהמחלה חזרה ...ובגדול...בענק.
כשנה לאחר שהמחלה חזרה מגיעות תוצאות בדיקות קשות- ריאותיה של נגה חולות בצורה בלתי הפיכה .
חודשיים לאחר מכן המצב מדרדר, אחד הגידולים החל לדמם ונגה מתאשפזת. המשפחה הקרובה כבר באה להיפרד. אך נגה מפתיעה, כרגיל, מתאוששת קצת וסוחבת שבוע וחצי נוספים ואף מצליחה לקום מהמיטה ולטייל בכסא גלגלים, לצחוק ולהיפרד מהקרובים לה. אך השמחה לא ארכה זמן רב.
בליל שבת, לאחר שבוע וחצי של מאבק, במוצאי יום הולדתה השבעה עשר של נגה, כא' בטבת תשס"ו, החזירה נגה את נשמתה לבוראה ובכך הסתיימה תקופה רצופת ייסורים.
ללוויה של נגה הגיעו אלפים , נגה הייתה לסמל של התמודדות ומאבק ,סמל של שמחה ותקווה וסמל של
אמונה בטוב.
בין המספידים היה אביה של נגה , ר' יצחק יהודה, שההספד שלו נגע ללב במיוחד ומתאים מאוד לקראת
הימים הנוראים:
"... בשנים האחרונות, עת הגעתי בימים הנוראים לתפילת "ונתנה תוקף",
כשהגעתי ל"מי יחיה, ומי ימות, מי בקיצו, ומי לא בקיצו", חשבתי עלייך, נגה'לה.
כשאמרתי "ומי באש", עלייך חשבתי, נגה'לה, איך את נשרפת באש הנוראה ההיא.
כשאמרתי "מי בחרב", עלייך חשבתי, נגה'לה, איך את נחתכת פעם אחר פעם.
"ומי במגיפה", עלייך חשבתי, נגה'לה.
ובשנה האחרונה, כאשר הגעתי ל"ומי בסקילה", נגה'לה החמודה, שוב חשבתי עלייך.
ועכשיו, עכשיו התברר לנו, שדווקא הנורא שעליו לא חשבתי, "מי בחניקה", דווקא הנורא הזה, הוא
שהתענית בו, הוא שראו עינינו, לבסוף, וכלו, כלו מלהושיע.
ולפחות, לפחות עתה נחה את, עתה שקטת....
בליל שבת האחרון, כבר הורדמת. עמדתי ליד מיטתך, וקיבלתי שבת, וב"לכה דודי",
התגלגלה על שפתי במנגינת "אלי ציון", וכשהגעתי ל"בואי בשלום", לא יכולתי להמשיך.
עמדתי שם דקות ארוכות, החזקתי בידיך, ולא יכולתי להמשיך, ונאלצתי לדלג.
עתה, עתה אשלים, ילדתינו האהובה, עתה אשלים.
"בואי בשלום, למקום מנוחתך, עטרת בעלה, שבשמיים.
גם בשמחה ובצהלה, אחר שמן הייסורים הנוראים נגאלה.
תוך אמוני עם סגולה, כל אותם המוני אוהבייך.
לכי נא כלה, למנוחתך, לכי נא כלה, כי באה השלווה" והתפללי נא עלינו, ואנו נמשיך....
היות שנגה הייתה רווקה, ואביה היחיד האומר קדיש עליה, יעצו למשפחה רבים לכתוב ספר תורה על שמה, למען יקראו בו מידי שבת בשבתו, לעילוי נשמתה. לפיכך החליטה המשפחה לקחת על כתפיה משא כבד זה, בכדי שיוכלו להכניס את ספר התורה ע"ש של נגה.
לכן כל המעוניין לרכוש אות, עמודה או פרשה בספר התורה מוזמן לפנות לוועד לכתיבת ספר התורה:
דואר :
אות: 5 ₪
עמודה: 700 ₪
פרשה: 3,300 ₪
* כל המעוניין, ישנה המלצה אישית מהרב יעקב אריאל שליט"א, רבהּ של רמת גן, להשתתפות בכתיבת ספר התורה.
היא למדה בכיתה עם אחותי...
אבל איך אתם מכירים אותה??
קיצר, אני לא יודעת איך אומרים את זה ב'מחשבית',
אני רוצה ביצוע של הפיוט..
סתם, בגלל זה שאלתי..
בדיוק קניתי את 'קרוב' ושמעתי, ורציתי לשמוע הכל.. ביצוע מדהים!
פשוט אני לא מבית דתי.. ורציתי לשמוע הכל
בזכות אהוד בנאי!!
איזה צדיק.. אה?
וגם הוא ענק!
עוד אחד לאוסף - ענה לי - מדהיןם!
בס"ד
זה נכון שמ-2007 (אני שונאת להתשמש בחישובים שלהם!) מחיר התיאוריה עולה ל-אלף ומשהו? (מ-100 ומשהו..)???
תודה!
אלה זיבולי מוח. כי אמרו את זה גם על 2006.
אבל שווה לצלצל למשרד הרישוי.
והוא אמר שמ2007, יהיה צריך לעשות קורס חובה שהוא עולה בסביבות ה00 שקל..
אז גם אם יש כאלה שלא מתכוונים להתחיל ללמוד עכשיו- עדיף לכם לפחות לעשות תאוריה...
יום, שעה..
תודה רבה!
ותגיעו!
זה יפה וחשוב!!
בס"ד
יצאתי מהאולפנא ב 4 ורבע. ואז תכננתי לעלות על האוטובוס של 4 וחצי. והוא לא הגיע... "רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום..."
אז לקחתי טרמפ עם "החברה לפיתוח..." עד שילה. שם חיכיתי איזה שעה לטרמפ לעפרה, ושם עוד שעה וחצי בערך, שבסוף עליתי על אוטובס...
והגעתי הביתה ב7 וכמעט וחצי....
אויש, היה מעייף..
(אחחח.. ההודעה יצאה פלצנית בטירופ... הצילו.)
היה חזק
האמת התיכונים ה"דתיים" באמת העלו את הרמה אשריהם
