מכמה סיבות. א:חילים שיוצאים להלחם בידיעה שאם הם יחטפו לא ישחררו אותם,פועלים בלי רצון וקצת מכפיה,וכך הלחימה שלהם נראית.
ב:יהודי חי שווה20000 ערבים חיים,וגופה שווה אפילו לא עשר (עם כל הכאב.)
ג:מתוך הבנה למשפחות שקרובם חטוף ובטוח חי ומענים אותו ופוגעים בו, זה מטריף את הדעת.
ד: מתוך אחריות אמיתית למשפחה לרוח הלחימה ולכבוד החייל.
אם רב הסיכוי הוא שהם מתים,אין טעם לסכן חיים ע"י שיחרור מחבלים,למרות צער המשפחה ולמרות כל השיקולים, השיקול היחידי הוא כבוד הגופות,צריך לדאוג שיגיעו לקבר ישראל,המחיר שצריך לשלם על כבוד הגופות לא משתווה למחיר על חייל חי.
כל מה שכתבתי למעלה כתבתי על דעת עצמי. זו לא דעת תורה וברור לחלוטין שסוף הפסיקה וההחלטה חייבת להיות ע"י רב מוסמך ומקובל על הציבור. אין טעם כל כך לכל העלאת הנושא כאן חוץ מהעניין של הזיכרון. לא לשכוח שום חטוף. (רון ארד,פולארד וכדומה.)
הדבר הכי רצוי וטוב לעשות ולנהוג במקרה של חטופים זה פעולה צבאית לשיחרורם ותפילות גדולות של כל הציבור.
פעולה צבאית תוריד את כל הערך של החטיפות מבחינת המחבלים כיוון שהם רק ידפקו מכל חטיפה.
כיוון שמדינתנו הקטנה כבר לא רוצה להשמש בכוחה הצבאי ולא רוצה לנצח,אין מצב לפעולה צבאית מצידם,מה שאומר שאנחנו רק יכולים להתפלל ואין שום דבר לעשות,אם אפשר גם לעזור למשפחות,מה טוב.
שבוע טוב. יבנה המקדש!