פורום נסיונות פעילים (עמוד 1156)

אבלאבל איך לומדים?🤔

זה באסה להפטר ולא להיות ברוך.

עוז הוא אחלה ילד בהכ,
חצי אתיופי חצי אשכנזי,
לא גבוה לא נמוך,קצת רזה, הרבה שזוף
נראה קצת ערס במבט ריאשון
אבל אחרי כמה שניות נראה ילד די רגיל
עוז חולם על הרבה חברים, חולם שיאהבו אותו החברים בישיבה, או הבנים מההתנדבות, או הבנות, הוא מאוד רוצה להיות שייך ולהרגיש מסופק, ביום יום הוא גוקא מראה שמזה לא אכפת לו , הוא משתדל לעזור למי שצריך, לזכור להתפלל שחרית מנחה ערבית, ולהיות שם כשצריך,
הוא לא עכשיו יארגן מניין של כל החבר'ה, אבל ואלה כן היחיד כמעט שילך לצד ויתפלל,
נו טוב, לעוז באמת יש לך זהב,
עוז הוא לא מהאנשים המוכרים כזה, בישיבה , או ביישוב,
עוז הוא אחד שיותר משתדל להיבלע, לא לבלוט.
אחד שאתה עובר לידו,לא דרכו, שמתישהו תשכח שיש אותו ,
אבל מידי פעם עוברים לידו אנשים שזוכרים אותו מאוד,
שהוא בולט להם בעינים,
כשהם מגיעים ישר הם מחפשים אותו בין ההמון עם העיניים, מקווים שהוא הגיע,
כי ההתנהגות שלו בולטת,
ואז מה שהוא לא מקובל,
או שהצוות קוראים לו 'הצהוב',למי אכפת,
יש קצת אנשים,שרואים מעבר, רואים בתוך הלב,
אין הרבה אנשים כאלה,
אבל מי שגילה מה זה עוז באמת,לא יכול לשכוח. ואני גיליתי.

בגלל שיום רביעי הוא יום גרוע.
אז שמו את הדברים הכי טובים ביום רביעי.
ועכשיו יום רביעי הוא היום שאנכי מחכה לו.

וכואב לי
ואין לי כח

לא אמרתי כלום

מלא זמן.

המבדיל בין קודש לחול, בין אור לחושך, בין ישראל לעמים


הלוואי שאני אצליח להבדיל בין אור לחושך.
וואו.
זו מטרה נעלה מאוד.


כי הרי העונש הכי כואב שיכול להיות הוא הסתרה בתוך הסתרה, ששם לא רואים בכלל שה' נמצא.


וואו.
הלוואי.

מישהו זוכר אותי?

ככה זה בעצם בחיים בכללי

שמחת תורה הזה היה נוראי.
מתנצלת


אבל היה לי ככ רע

אז אמנם אני לא אחת מהם
אבל אני לגמרי מבינה אותם
מדובר באנשים אומללים
שתקופת אחרי החגים מפרקת אותם מרוב דכאון

אז:
א. הם מנסים להתעודד בעזרת פחמימות
ב. מנסים להתעודד בזה שחנוכה יבוא עוד לא המון זמן.

ממ
אז אל תשפטו אותם

אבא רץ לבנק

אמא רצה למשקל

אבא נבהל מהמינוס

אמא נבהלת מפלוס

כמו אוויר לנשימה