פורום נסיונות פעילים (עמוד 119)

אימא קוראת לזה "נחת רוח"
אני קוראת לזה "אין טעם לכעוס על דברים חסרי היגיון סתם"

דוגמא טרייה מהיום
נכתבה כאן בדקות האחרונות וצונזרה בשל מידע על גבול הסודי
שהתוצאה שלו היא שאני יוצאת הבייתה בשעה כזאת אחרי שחצי מהיום חשבתי שישלחו אותי לסגור שבת בבסיס רנדומלי אי שם ולפני כמה דקות עידכנו אותי שאני בכלל צריכה לצאת ומה איך אני לא מעודכנת וכולי

כמה שנים אתם פה?

בני כמה אתם? (מעל 20/מעל 18/מעל 15/מעל 12/מתחת ל12)

עשיתם הפסקה מתישהו?אם כן,לכמה זמן?

ובאיזה פורומים אתם פעילים?

ובגלל שתמיד שואלים את זהה 🙈 משהו חשוב שבאלכם להוסיף✨

יום טוב/לילה טוב😁

סידרתי את הבית... מחכה לאורחת 🥳

השנים היפות
אני רוצה לחזור הביתה

אני לא זוכר מתי לאחרונה לקח לי כל כך הרבה זמן
לקרוא ספר, מצד שני אולי זה קשור לזה שהוא
היה בספריה של השירותים🤔

כשהתחלתי לקרוא את הספר הייתי מורה
ולכן הוא כל כך שבה את ליבי, מאז הספקתי
לעשות הסבה לעבודה כגנן בגן ילדים, ואז להתפטר
מעבודתי.

את מיכאל שיינפלד אני משער שאין צורך להציג
יש לו ספרים רבים ואיכותיים ודווקא בגלל זה
כל כך התאכזבתי מהספר הזה.

העלילה הבסיסית מעולה, הספר מתחיל
ונהנה לאט ומצוין אבל בשלב מסויים נהיה משעמם ומרוח.
הדיאלוגים האינסופים מייאשים, ייסורי הנפש
של הגיבור שבהתחלה גרמו לי להשאב הפכו
למייגעים מאוד עד הסוף.

והסוף פשוט אכזב ברמות.

בקצרה הספר מדבר על איתן המורה הנערץ
ואבא לבן חמוד בשם מתן שחייו משתנים
כשתלמיד דופק לו בדלת באמצע הלילה
ומבקש ממנו לאמץ אותו כבן.

וזהו בגדול. משם העלילה סוחבת אותנו
במשנה צורות, מדברת יל יחסי אבא ובן
נקודות ההשקה בינהם ונקודות המחלוקת.

בעיני הוא ספר שמרוב רצון להעביר את המסר
העלילה ונעימות הקריאה הרציפה בואו די הלכו לאיבוד.

עבורי הוא היה מייגע ומאכזב במיוחד
דווקא כאחד שמכיר את האיכויות של שיינפלד.

אנשים שלא טורחים להעיר את חבריהם לחדר בבוקר, זה לא כיף😑

 

וחצבת אותו בנצח (נו, זה מה שרצית כל הזמן)
אני מכיר אותך מדאם לא מאתמול (זה היה מהר מאוד)

אם אני הייתי אחראית במקום הזה,
היו כועסים עליי שלא הכל מושלם
איזו חוצפה יש לאנשים 😑

כמה לא צפוי

ואני שאלתי לעצמי
על מה הוא מדבר
ומה לעזה הולך שם בחוץ
למה דם יהודים עדיין הפקר
למה עדיין קורים דברים כאלה

כי חמישים אחוז לא יספיקו לכל היום

או שכל הזמן הזה סבלו בזיכרון לקוי
וכל ההשראה למכתבי התפטרות הייתה נשארת בשבת

מאיפה אני אמורה לזכור את מה שרציתי לכתוב לאישה הזאת
את מה שרציתי לומר לה אחרי שבארבע בבוקר קמתי מסיוט אמיתי על ספירת אמר"לים שעדיין לא ביצעתי
איך אני אמורה לכתוב לה את זה

ולמה בכלל לנסות
היא במילא לא תקרא את זה
וגם אם כן
היא לא תנסה להבין

וזה לא שלא ניסיתי בעבר
שלחתי לה במשך כמעט יותר משבוע עידכונים שוטפים על כל דבר
והיא אפילו לא טרחה לקרוא את זה
ובטח שלא לענות

אז הפסקתי לעדכן אותה בכל דבר
חזרתי למצב הקודם
בו אני לא מעדכנת אותה בשום דבר והיא מרגישה מחוייבת לתת לי שיחות נזיפה ולהתעדכן בעצמה

חברה שהייתה ועזבה כבר הסבירה לי את הבעיה שלה
היא לכאורה מקשיבה
אבל איכשהו תמיד בסוף המילה האחרונה תהיה שלה
היא זאת שתגיד לך איפה את טועה ומה את צריכה לעשות

בסדר
אז ניסיתי לעשות את מה שאני כיביכול צריכה לעשות
אבל זה פשוט לא עובד
ולבקש עזרה זה לא התחום שלי
אז כל מגדל הקלפים הזה נופל
ואין לי באמת שליטה על כלום
כי כל דבר שאומר פשוט יסובב נגדי

אז בכל רגע משבר אני מספרת לאנשים סביבי מה עובר לי בראש
אבל כמה לא מתאים לי להישאר לחיות נכה
וזה הגיע אליה
מישהו העביר לה שאני לא במיטבי
שהדיבור על המוות הוא כמעט שגרה אצלי

אין לי מושג מי אמר לה את זה
ולמען האמת אכפת לי מהנתון הזה
אבל השיחה שהייתה לנו אחרי זה כנראה רק אישרה את מה שהיא חשבה לפני
שכל החיים התייחסו אליי עם כפפות משי כי לכאורה פחדו שמשהו יקרה לליידי העדינה והשברירית
שאף פעם לא הציבו לי אתגרים שהייתי אמורה לעבור
שלא עברתי כלום ושום דבר בחיים

נו נו
אז לא עברתי את הדברים שכל אדם אחר עבר
עברתי את מה שהמסלול שלי העביר אותי
אני לא היא
ואני לא הבן אדם שהיא כל כך רוצה שאהיה
אני אני
ושתאמין לי שכן ניסיתי להשתנות
אבל זה פשוט לא עבד
וזה סתם כואב ומביך ולא רק אני סובלת מזה

רציתי לכתוב לה משהו
אבל אני יודעת שהיא לא תקרא אותו
היא אדם טוב סך הכל
אני כן מחבבת אותה
אבל יש את הצד הזה בה שאני לא אוהבת בכלל
הצד הזה שגורם לי לרחם על עצמי ולהתמסכן לדבריו
הצד הזה שנוזף בי לגבי עבודה שבכלל לא בחרתי בה
הצד הזה שלא מבין שאני וההתנהלות שלי הם דבר אחד
הצד הזה שאין לי כוח אליו

היא לא מבינה שבעצם זה שהיא אומרת לי שהיא סומכת עליי זה לא חדש לי
שהרי למיטב ידיעתי אין כמעט אדם שמכיר אותי ולא סומך עליי
וגם אין סיבה שלא יסמכו
אני לא אדם עם פיצול אישיות כל כך חמור שאי אפשר להתייצב מולו ולהסביר לו שהוא טועה ובגדול

עייפתי מזה
אז נולדתי לפני יותר מתשע עשרה שנה
זה לא סותר שאני עדיין ילדה בפנים ושהדבר האחרון שאני רוצה לעשות בעולם זה ללמוד מכאבים
פחות מתאים לי
יש לגוף הזה מספיק מהם

זה מה שלפעמים השקט מוציא מבן אדם
זה גם לא הסוף

ושורף..
לא יודע חמה נזכרתי בזה עכשיו