עיניים ירוקות וקטנות סורקות את הרחבה
שום דבר שמזכיר בית
והיא די שמחה בזה
זה מה שחיפשה
העיניים בוחנת ללא הפסקה אך הגרון התייבש
היא מכניסה יד לתיק ושולפת בקבוק עם נזול שקוף
היא לוגמת
לא זה לא מים
בראשה עוברת מחשבה אחת: "מי שאורזת שיכורה נשארת שיכורה"
סוגרת את הבקבוק בעצבים ותוחבת אותו לתיק
חושבת לחצי דקה
ושולפת אותו שוב
הפעם דואגת לגמור אותו עד הטיפה האחרונה
זה בטוח יעזור
כמה שעות של שקט
או שלפחות כמה שעות שלא תשמע את הווליום הצורם של החיים שלה
"מחר על הבוקר משלוח והיא מסיימת עם החוב הזה ועם הדוחה הזה לתמיד!" היא חושבת, דואגת להזכיר את זה לעצמה בקול: "מחר זה נגמר"
הוא מתיישב על הספסל לצידה ומשלים אותה עם האמת המרה ששתיהם יודעים;
"או עד הפעם הבאה שתמצאי את עצמך זרוקה לילה ברחוב בלי חומר ובלי אוכל ותבואי לבקש שוב"
היא יודעת שהוא צודק אבל בוחרת להתעלם
"איפה זה?" היא שואלת בקול הכי תקיף שהיא יכולה לשוות לעצמה
הוא קם ומסמן לה עם הראש לבוא אחריו היא הולכת בשקט
צעד אחד מאחוריו
בשקט
צעד אחר צעד
בראש רצות רק מחשבות
איך פעם היית גאה ללכת איתו
המבטים האלה
הם שמחו אותה
ועכשיו ?
עכשיו את כבר יודעת את מה שהם לא יודעים
שום דבר שמזכיר בית
והיא די שמחה בזה
זה מה שחיפשה
העיניים בוחנת ללא הפסקה אך הגרון התייבש
היא מכניסה יד לתיק ושולפת בקבוק עם נזול שקוף
היא לוגמת
לא זה לא מים
בראשה עוברת מחשבה אחת: "מי שאורזת שיכורה נשארת שיכורה"
סוגרת את הבקבוק בעצבים ותוחבת אותו לתיק
חושבת לחצי דקה
ושולפת אותו שוב
הפעם דואגת לגמור אותו עד הטיפה האחרונה
זה בטוח יעזור
כמה שעות של שקט
או שלפחות כמה שעות שלא תשמע את הווליום הצורם של החיים שלה
"מחר על הבוקר משלוח והיא מסיימת עם החוב הזה ועם הדוחה הזה לתמיד!" היא חושבת, דואגת להזכיר את זה לעצמה בקול: "מחר זה נגמר"
הוא מתיישב על הספסל לצידה ומשלים אותה עם האמת המרה ששתיהם יודעים;
"או עד הפעם הבאה שתמצאי את עצמך זרוקה לילה ברחוב בלי חומר ובלי אוכל ותבואי לבקש שוב"
היא יודעת שהוא צודק אבל בוחרת להתעלם
"איפה זה?" היא שואלת בקול הכי תקיף שהיא יכולה לשוות לעצמה
הוא קם ומסמן לה עם הראש לבוא אחריו היא הולכת בשקט
צעד אחד מאחוריו
בשקט
צעד אחר צעד
בראש רצות רק מחשבות
איך פעם היית גאה ללכת איתו
המבטים האלה
הם שמחו אותה
ועכשיו ?
עכשיו את כבר יודעת את מה שהם לא יודעים
