פורום נסיונות פעילים (עמוד 1253)

מסמר שנתקע ביד.

אוך מי שם אותו שם

שאת אפפעם לא הולכת עם קצר,

רק עם חצאיות ארוכות, ואם זה לא לגמרי לגמרי אז גם גרביים,

אבל, כשאנחנו יושבות באמצע הרחוב לפטפט אין לך בעיה להרים תחצאית הרבה מעל הברך.

ואז את אומרת שמי שהולכת "רק" עד הברך היא לא דוסית.

זה ארבע שעות נסיעה..
ונמאס לי מנסיעות בטרוףף!
וזה אזור השבעים שקל סך הכל לנסיעה
וצריך גם מתנה או משהו
והיא לא כזה חברה שלי,
אין לי מושג למה היא הזמינה אותי בכלל....
אבל זה לשמח חתן וכלה!
וזה מצווה!
אוף... לא יודעת.

(@עד עלות השחר. מה אומרת?)

ויש אחרים שכמוני עוד משוכנעים שלכל שקורה יש סיבה ולא מתווכחים עם הנפש

@אלפאחורס. אני אוהבת אותך.  הכי הכי הכי

ואנשים כאלה שהשם משפחה (שהוא פרטי) שלהם יותר יפה מהשם הפרטי שלהם (הפרטי הפרטי)

ואני צריכה לעשות רשימה של אנשים וקודם לשים את השם משפחה ואז שם פרטי 

 

בקיצור זה מבלבל

 

 

נניח שהייתם יכולים לסדר מחדש את החודשים, איך הייתם עושים את זה?

אל המזח
אל החיים

טוב אולי חוץ מפרפר

 

זו באמת ש ע ת סיפור, כתבתי מגילה ארוכה ממש

(וכן זה אאוטינג ושוב לא אכפת לי)


טוב אז
אני ואחותי, לתומינו נסענו לים
נהנינו ממש, היה נחמד
אחכ הלכנו למסעדה,
אמנם האוכל לא הצטלם ממש כמו שרציתי,
(שזה הכי חשוב הרי- בשביל מה קונים אם לא בשביל הסטורי?)
אבל הוא היה די טעים, ועדיין היה נחמד
תכננו לחזור הביתה
השעה היתה בערך 10
חפשנו במוביט, הראה לנו מסלול מסוים
היינו צריכות לקחת אוטובוס בתוך תל אביב,
ולאחר מכן אוטובוס לעיר שלנו.
אני בודקת ואני רואה שאנחנו אמורות לרדת בתחנה המרכזית
קצת נלחצתי, כי שמעתי כל מני דברים על התחנה המרכזית בתל אביב,
אבל לא היתה ברירה אחרת.
לקחנו את האוטובוס,
היו המון אנשים שזה קצת הרגיע אותי
היה אחד רוסי קצת מלחיץ, שבגלל שהיה מפוצץ ממש אמר-
יואו איזה סיוט פה
אנחנו הרוסים יודעים להרוג את מי שאנחנו לא רוצים (!)
שזה היה טיפה קריפי, אבל בסדר.. ממשיכים הלאה

בשלב הזה השעה היתה בסביבות 11
ירדנו בתחנה המרכזית בתל אביב
שקט. דומם.
שומעים את דפיקות הלב שלי למרות שהוא כמעט הפסיק לפעום

באמת שאני לא מכירה את המקום, ולעולם לא הייתי שם,
אבל השמועות ששמעתי הספיקו לי כדי להכנס ללחץ.

מחוץ לתחנה היו כל מני אנשים הזויים, שהסתכלו עלינו ודברו לעצמם

לא ידעתי מה לעשות עם עצמי, באמת.

כל איש שעבר היה נראה לי מינימום אחד שהולך לשדוד אותי במקרה הטוב
יש לציין שאני נראית רזה וחלשה, וכך גם אחותי

נכנסתי למקום
מקום ענק, ודוחה
עם אנשים מוזרים
נראה זוועה
לא ידעתי לאן לפנות
התחלתי לצרוח על כל בן אדם שראיתי שיראה לי את הדרך
פשוט צרחנו ממש,
אפילו האנשים המפחידים פחדו ממני נראה לי
ופשוט רצנו לתחנה

מצאנו את האוטובוס, הכל טוב ויפה
אבל אז כשעלינו הנהג אמר שאין מכונה לתיקוף כרטיסים

אתם צריכים להבין שהייתי בהשפעת המאורעות הקודמים,
וכל דבר היה נראה לי חשוד
אבל זה היה נראה חשוד כפליים-
באיזה אוטובוס אין מכונה לתיקוף כרטיסים?
למה שיתנו לנו ליסוע בחינם?

אישה אחת התחילה להגיד שזה נראה לה מוזר,
ושהאוטובוס בכלל לא של חברה מוכרת
בעקבותיה עוד כמה התחילו לתמוה,

ההרגשה היתה כאילו מינימום חוטפים אותנו
גם האוטובוס יצא לא בזמן שהוא היה אמור לצאת,
ונצקע המון זמן במעבר מלחיץ
(אני חייבת לציין, שאני האחרונה שמפחדת מדברים כאלו בדרכ. זה היה באמת מקרה חריג)

בסוף עלה מבקר של אגד ותיקף,
וזה הרגיש שהכל לאט לאט נהיה שוב נורמלי.
חזרנו הביתה בשלום ב"ה
והכל חזר להיות כרגיל.

המסקנות שלי הן-
אל תסמכו לעולם על מוביט,
הם לא שווים את זה

ואל תגיעו למקומות מלחיצים, במיוחד לא בלילה.

ותמיד כשאתם מפחדים, תצרחו
זה כיף ומשחרר

אני הייתי אני, אתם הייתם אתם.
לילה טוב לכם

1. כמה טוב להיות פרח קיר
2. ההיעלמות של סידני הול
3. עידן הקרח 2
4. לכל הנערים שאהבתי
5. התחלה (אינספשן)
6. לזכור את הטיטאנים
7. באהבה, סיימון
8. פלא
9. לה לה לנד
10. כותבים: סיפור אהבה

שמים מוזיקה וסרטונים בפול ווליום
צועקים כאילו הם בשוק

מתי תחנכו כבר?

לבד כל כך, כבר הרבה זמן לא הרגשתי את הכאב הזה כל כך צועק