פורום נסיונות פעילים (עמוד 1296)

כשהן מייללות זה ממש מפחיד. זה נשמע כמו תינוק בוכה.

בעיקר לא לחשוב.

אני רוצה אמת, אני רוצה דרך נכונה ואמיתית בחיים שלי, אני רוצה לעשות הכי טוב שאפשר.

אבל לשתייה לא הייתי קוראת "תאווה".

זה מוזר, כי מים זה הרבה יותר חשוב מאוכל.

מה זה ולמה קוראים לזה ככה?!

היא הולכת מחר לגן פעם ראשונה..

אוי אוי.. הלוואי שיהיה לה טוב..

ושהיא לא תחזור הביתה מרביצה😒

אוי איזה קוצ'קוצ' היא.

אבל בפועל זה מפחיד..

בבית חולים. לא באיזה קופח או משהו כזה

יותר ממה שאני חושבת ומדמיינת. זה באמת מפחיד.

ומה שזה יכול לעשות..

אז מה שהנשמה שלי צריכה תיקון?

ואם לא בא לי לתקן אותה?

אני יהיה חייבת לישון מחר צהריים, פסיכולוגית.

אוף למה זה עובד אצלי ככה?😣

ודווקא עכשיו אני ממש עירנית.

איכס גיאומטריה, גועל נפש מרוכז

כי עוד מעט הכל יתבלגן..

אז נחזור לשרשורים רגילים.

אוי היה לי משהו לכתוב ועכשיו שכחתי.

אני פה בדד

מה נשמע? למה ערה?

איך מרגישה?

גם לי זה לא אופציה. דחיתי יותר מידי דברים.. +פעולת פרידה מהמדריכה שלי..

שכחתי שהורדתי תגיל מהכ"א..

15.

רק עכשיו הווינדוס10 סיים עם העדכונים. אשכרה הרדים אותי

מחר הילדה מתחילה במעון.
והגדול היה היום במן מפגש הכנה לגן. ריגושים.
לא מעכל שנגמר החופש

מפחיד אותי השנה החדשה.
כמו תמיד.

ממה בדיוק?

זורמים אחי

מצחיק איך כשמסתיימת התיכונית מרגישים פתאום זקנים

אבל אל טעם ועל ריח...

לכל תקופה יש את היופי שלה.
(מצחיק אותי לדבר איתך על זה, כי אני שיא המתמרמר על כל מיני דברים כאלו,
אבל עכשיו תורי להיות הבוגר והמחושב...)
 

ריח של גשם... נפלא. להתכרבל בשמיכה עם כוס תה נענע ולימונית.

ויש שפע של גשם, ואין יתושים, ויש אווירה ביתית.

(רק המפזר חום, קצת מסריח באמת)

חוץ מזה, אם היית גר במישור החוף היית יודע ששם אף פעם לא קר...