פורום נסיונות פעילים (עמוד 199)

@ניצוץ. נראלי הכי קלל זהה לתקשר איתך מפה, עדיף על פני הסינונים במקומות אחרים 

באיזה יער

לה לה לה 

אההההה אההה אפצ'י

לבריאות תודה רבה

 

 

 

 

 

כל האלה שמרגישים נחיתים שאף אחד לא אותם- לפעמים זה טוב-

 

אותי אוהבים הזבובים

אין חיים בשום דבר פה

הכל… מת.

 

גם היפה פה, נטול…

 

התחיינה העצמות האלה?

 

אני לא יוצר כאן.

אין רעיונות, אין בניינים.

מצב סטטי של אדישות.

 

קשה לי, אבא. קשה לי.

 

 

טאטעעעעעעעעעעעעעעעע

 

אמ,

חיזוקים.

 

תורה

חיים

תורת חיים

 

מי שלוקח רק אחד מהצדדים

הצד השני יחסר לו כ״כ

שאולי הוא לא ירגיש את החוסר

אבל הוא לא ירגיש את היש בצד שכן יש לו

 

ומי שלא מרגיש יש

אין לו כלום

 

ומה שיש לו

הרי הוא כאבק נעלם ברוח

 

אלול בא

זמני תשובה ממשמשים ובאים

המלאכה רבה

אנחנו, הפועלים, עצלים

 

וחבל שנגלה עוד חודשיים

שלא התקדמנו כלום

כדאי להסתכל רגע לשמיים

ולגלות בך אוצר גלום

 

ולזכור, שצדיק לא מתייאש

כי הוא תמיד בהתקדמות

ואם נרצה להדליק איזו אש

צריך לזכור שאולי עשינו טעות

 

ואם נקבל את עצמנו באמת

וגם נבין שאנחנו קטנים, רחוקים

נקבל את העדינות שבתפארת

אז נדע שבאמת אנחנו גדולים

 

ואז להבה ענקית תתעופף

ותפרח לה מעלה מעלה

ונצליח לעוף לרחף

ואולי קצת נבכה בתפילה

 

ונצליח סוף סוף

לחבר שמים וארץ

 

ולצמוח

ולבנות

מה שהרסנו כדי לתקן

 

וגם התוהו ובוהו 

יסבו על שולחננו

 

וזו תהי׳ה שמחה אמיתית.

 

 

בע״ה

כתבתי עכשיו, לא קראתי פעמיים, לא כל-כך חשבתי…

 

אבל הם דיברו איתי לפני שהתעוררתי ולא עשו שום הכנה מראש אז למה הם ציפו

ואין לי כח ליזום אם היא רוצה אז שהיא תיזום. בכלל לא כזה כיף לנו ביחד אז זה נראה לי קצת מאולץ. אני אוהבת ללכת לבד
יש פה עוד אנשים לפרויקט חסד אז למה זה נופל עלי

איזה נטוששש

היום הלכתי לי לתומי במרכזית

ואז ראיתי מישהו שאני לכאורה מזהה, אבל הייתה לו מסכה שכיסתה איזה 90% מהפרצוף שלו. (ללא מע"מ)

אז לא ידעתי מי זה

אז המשכתי

 

ואז הוא אמר לי שלום

אז אימצתי את השכל שלי לחשוב מי זה

אז אמרתי שלום ובאותה שניה אני קולט מי זה

אה. @דוס בדם

מפלח לו איזה מזל טוב

 

ובום. אנחנו קולטים אחד את השני, הוא מייד עולה עליי והתחלנו לדבר עד האוטובוס

ועל הדרך הבחור למד כבר הלכה אחת מהלכות חופה

ואני באמת חושב שאתה לא צריך להגזים בהקפדה כבר מעכשיו

אבל גם אם כן, תחשוב שבידוד זה שבוע - אז יש לך עוד יומיים שלושה לזלזל בקורונה

וגם בתחילת בין הזמנים הבא כמובן - לזלזל חופשי

 

אבל הגיברת חיכתה לו

אז כמובן שהיא יותר חשובה ממני |לא נעלב|

והוא הלך

כבד לי
אני רוצה להקיא
אני רוצה לשתף ואי אפשר
זה מטומטם והגיוני
לא חשבתי על זה בחלומות הכי פרועים
זה הזוי
קשה לי לנשום

סתם לנשום עמוק, לתת ללב להירגע למה הוא לא נרגע. ואיך זה שכל פעם הוא חוזר לכיווץ הזה ואוף. בא לי לחיות במקום כזה כיף, שאני ירגיש טוב עם עצמי, ויהיה נחת ורוגע ואהבה
בייסממהדחתמעס6ענגחה

כד - מִצְוָה גְּדוֹלָה לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד

מִצְוָה גְּדוֹלָה לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד, וּלְהִתְגַּבֵּר לְהַרְחִיק הָעַצְבוּת וְהַמָּרָה שְׁחֹרָה בְּכָל כֹּחוֹ.

וְכָל הַחוֹלַאֹת הַבָּאִין עַל הָאָדָם – כֻּלָּם בָּאִין רַק מִקִּלְקוּל הַשִּׂמְחָה. כִּי יֵשׁ עֲשָׂרָה מִינֵי נְגִינָה שֶׁהֵם בְּחִינַת שִׂמְחָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: עֲלֵי עָשׂוֹר וְכוּ' כִּי שִׂמַּחְתַּנִי יי בְּפָעֳלֶךָ" (תהלים צב). וְאֵלּוּ י' מִינֵי נְגִינָה בָּאִין בְּתוֹך עֲשָׂרָה מִינֵי דְּפָקִין וְהֵם מְחַיִּין אוֹתָן, (עיין תיקון סט דף קה) וְעַל כֵּן כְּשֶׁיֵּשׁ קִלְקוּל וּפְגָם בְּהַשִּׂמְחָה – שֶׁהִיא בְּחִינַת י' מִינֵי נְגִינָה – עַל־יְדֵי זֶה בָּאִין חוֹלַאֹת מִן הַי' מִינֵי דְּפָקִין, שֶׁנִּתְקַלְקְלִין עַל־יְדֵי קִלְקוּל הַי' מִינֵי נְגִינָה שֶׁהֵם הַשִּׂמְחָה כַּנַּ"ל. כִּי כָּל מִינֵי חוֹלַאֹת כְּלוּלִים בְּי' מִינֵי דְּפָקִין, וְכֵן כָּל מִינֵי נִגּוּנִים כְּלוּלִים בְּי' מִינֵי נְגִינָה, וּכְּפִי קִלְקוּל הַשִּׂמְחָה וְהַנִּגּוּן כֵּן בָּא חוֹלַאֹת כַּנַּ"ל. וְגַם חַכְמֵי הָרוֹפְאִים הֶאֱרִיכוּ בָּזֶה שֶׁכָּל הַחוֹלַאֹת עַל־יְדֵי מָרָה שְׁחֹרָה וְעַצְבוּת וְהַשִּׂמְחָה הִיא רְפוּאָה גְּדוֹלָה.

וּלְעָתִיד תִּתְגַּדֵּל הַשִּׂמְחָה מְאֹד וְעַל כֵּן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יְרוּשַׁלְמִי סֻכָּה פֶּרֶק לוּלָב וַעֲרָבָה וּבְמִדְרָשׁ רַבָּה שְׁמִינִי פָּרָשָׁה יא). עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא לִהְיוֹת ראשׁ חוּלָה לַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבוֹא דְּהַיְנוּ שֶׁיַּעֲשֶׂה מָחוֹל לַצַּדִּיקִים, וְהוּא יִתְבָּרַך יִהְיֶה ראשׁ חוּלָה כִּי שְׁכִינָה לְמַעְלָה מְרַאֲשׁוֹתָיו שֶׁל חוֹלֶה כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (נְדָרִים מ), שֶׁנֶּאֱמַר: "ה יִסְעָדֶנוּ עַל עֶרֶשׂ דְּוָי" כִּי אֵין לְהַחוֹלֶה שׁוּם חִיּוּת, רַק הַשְּׁכִינָה מְחַיָּה אוֹתוֹ וּלְעָתִיד עַל־יְדֵי הַשִּׂמְחָה יִתְתַּקֵּן כָּל הַחוֹלַאֹת כַּנַּ"ל וְאָז יִהְיֶה הַשֵּׁם יִתְבָּרַך ראשׁ חוּלָה, דְּהַיְנוּ ראשׁ הַמָּחוֹל כַּנַּ"ל כִּי הַשִּׂמְחָה הִיא בְּחִינַת תִּקּוּן הַחוֹלֶה כַּנַּ"ל וּבִשְׁבִיל זֶה נִקְרָאִין הַשִּׂמְחָה וְהָרִקּוּדִין חוּלָה כַּנַּ"ל כִּי הֵם תִּקּוּן הַחוֹלַאֹת כַּנַּ"ל. וְהַכְּלָל, שֶׁצָּרִיך לְהַתְגַּבֵּר מְאֹד בְּכָל הַכּחוֹת לִהְיוֹת אַך שָׂמֵחַ תָּמִיד כִּי טֶבַע הָאָדָם לִמְשׁך עַצְמוֹ לְמָרָה שְׁחֹרָה וְעַצְבוּת מֵחֲמַת פִּגְעֵי וּמִקְרֵי הַזְּמַן וְכָל אָדָם מָלֵא יִסּוּרִים עַל כֵּן צָרִיך לְהַכְרִיחַ אֶת עַצְמוֹ בְּכחַ גָּדוֹל לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד וּלְשַׂמֵּחַ אֶת עַצְמוֹ בְּכָל אֲשֶׁר יוּכַל וַאֲפִלּוּ בְּמִלֵּי דִּשְׁטוּתָא אַף שֶׁגַּם לֵב נִשְׁבָּר הוּא טוֹב מְאֹד עִם כָּל זֶה הוּא רַק בְּאֵיזוֹ שָׁעָה וְרָאוּי לִקְבּעַ לוֹ אֵיזֶה שָׁעָה בַּיּוֹם לְשַׁבֵּר לִבּוֹ וּלְפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ לְפָנָיו יִתְבָּרַך, כַּמּוּבָא אֶצְלֵנוּ אֲבָל כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ צָרִיך לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה כִּי מִלֵּב נִשְׁבָּר בְּקַל יְכוֹלִין לָבוֹא לְמָרָה שְׁחֹרָה יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר יְכוֹלִין לִכָּשֵׁל עַל־יְדֵי שִׂמְחָה, חַס וְשָׁלוֹם לָבוֹא לְאֵיזֶה הוֹלֵלוּת, חַס וְשָׁלוֹם כִּי זֶה קָרוֹב יוֹתֵר לָבוֹא מִלֵּב נִשְׁבָּר לְמָרָה שְׁחֹרָה עַל כֵּן צָרִיך שֶׁיִּהְיֶה בְּשִׂמְחָה תָּמִיד רַק בְּשָׁעָה מְיֻחֶדֶת יִהְיֶה לוֹ לֵב נִשְׁבָּר