פורום נסיונות פעילים (עמוד 2088)

#מיואשמהמצב

אז ראו הוזהרתם, בן-הזמנים מתקרב

תינוק בעריסה יושב ובוהה בציורים בצבעי אדום שחור לבן. בספירלות, בגלילים, בריבועים ועיגולים ומעוינים ומחומשים ומתומנים ושעוני חול ומשולשים

פעוט יושב על השטיח ומנסה להכניס טבעות למקל פלסטיק, האדומה לא נכנסת כי המקל שמן מידי אמא אומרת לו צוחקת, בו קח תנסה את הירוק והפעוט מחייך

ילד בגן לומד לומר שכדור הוא עגול שאין לו פינות ומה זה מלבן ושבית הוא משולש על ריבוע עם שני חלונות וחצי אליפסה שהיא דלת והדף מתמלא בצורות בכל הצבעים והגדלים

ילד גדול בבית ספר לומד על סכום זוויות במשולש ועל תכונות של מצולעים וישרים מקבילים שלא יפגשו, הצורות ממלאות לו את הראש והוא מסרטט אותם בזהירות, עם סרגל על דף מלא משבצות ומוסיף כותרת בעט זוהר ומביט בדיו מלא סיפוק

נער לומד על השוואות ועל פרופורציה וטרפזים והוכחות ונפח ושטח פנים
נער נאבק עם שטח הפנים, נער נאבק עם הצורה ועם הנפח והגודל ועם הפרופורציה שנעלמה לה
נער רוצה להוכיח לעצמו להוכיח לשאר שהוא מסוגל שהוא רגיל שהוא לא חריג שהוא יכול, נער מתמודד עם השוואות עצמיות וחיצוניות שלא פוסקות מלהטריד אותו אפילו לא לרגע

נער רוכן מעל מחברת משבצות, ובוכה.

נער תוהה לאן נעלמו הקווים המקבילים בינו לבין שאר האנשים שאצלם כל כך פשוט הרי, למה סכום הזוויות שבהן הוא בוחן את חייו נראים לו כל כך גרועים לפעמים, לאן נעלמו הצורות היפות והמנחמות שבהן אהב לשחק פעם ולמה, לעזאזל למה היום יש רק צורה אחת שהיא טובה


(נער מסתכל על תינוק קטן בעריסה, על פעוט בשטיח, על ילד קטן בגן ועל ילד גדול בבית הספר
ובלחישה שקטה הוא מאחל להם, תלמדו לאהוב את כל הצורות
הלוואי ותבינו שבמגוון טמון היופי)

הם לא אוהבים את הדם שלי תודה לאל, אני בקושי נעקצת. אבל הזמזומים שלהם יכולים להוציא מטבח מכליו וזה משגע אותי

גוט נאכט.

זיכרון אחרון: בגרות בספרות

אין לכם מושג כמה אני מתגעגעת

אני מתלבטת אם זה מכמות המתוק שאכלתי היום או כי לקחתי כדור יותר ממה שהייתי צריכה היום

פעם היתה שבת שינקין מהישיבה,

חבר'ה שובתים את שבתם ברחוב שינקים באיזה ביכ"נ ומזמינים חילונים לסעודות שבת.

 

והם לימדו אותם את ניגון העגלה (

)

ואחד הבחורים הסביר על זה שזה ניגון בדרך אל הרב'ה עם שלבים וככל שמתקרבים לרב'ה הלב יותר ויותר בוער עד שממש ממש תיכף מגיעים ושיא השמחה וכו'

ואז פתח את פיו אחד האורחים ושאל- "ומה מנגנים כשמגיעים כבר לרב'ה?"

 

או אז קם אותו הבחור נשא עיניו למרום, פשט ידיו ואמר "רבונו של עולם! מתי כבר נגיע לרב'ה?!"

 

 

 

עד כאן המעשה.

 

@יחידי

 

@על חוף מבטחים

אני אף פעם לא משקרת, אתם יודעים. אלו פשוט היו שנים של תקופות קיצוניות, ועכשיו מצאתי איזון.

האנשים מדחיקים את השאריות וכך אני חוזרת לעצמי
האומנם

אנחנו בוכים דמעות מסקרה בשירותים

כולנו משועממים, כולנו כל כך עייפים מהכול

 

לב שבור הוא ההמנון הלאומי, אנחנו שרים אותו בגאווה

אנחנו יותר מדי עסוקים בלרקוד מכדי שיפילו אותנו מהרגליים

 

השמועות הן נוראות ואכזריות, אבל רובן נכונות

 

כל יום הוא כמו קרב

וכל לילה איתנו הוא פשוט חלום

 

(ט. סוויפט)

כאילו. פסח זה נהדר. השבוע שלפני קשה נורא, אבל פסח זה נהדר. השאלה היא רק מה יהיה בליל הסדר. מן הסתם נהיה רק אנחנו. טוב. אולי נחשוב על קונספט כבר מעכשיו.