מאז שאורי ואביאל נהרגו נהייתי חבר הרבה יותר טוב של *****
ומאז שכלנית נפטרה נהייתי חבר הרבה יותר טוב של ** ****
וזה לא בקטע צבוע.
ממש לא.
הם גם לא רואים את זה.
אני לא בחבר'ה שלהם. ותמיד כשהחבר'ה שלהם איתם אני לא נדחף.
אנחנו סגנון שונה
אבל כשהחבר'ה שלהם לא איתם, אני שם.
המ. זה בעיקר בבית כנסת..
וזה נחמד. הם נחמדים.
וזה ממש מספק אותי.
כי זה לא צבוע רק כי ההורים שלהם נפטרו. תמיד הייתי נחמד אליהם אבל עכשיו..
פתאום יש יותר קשר.
אין מה לעשות.
תדעו כלל - כשאתה מתפלל עם מישהו אתה חבר שלו 
הייתה תקופה שהתפללתי ב5:45 לאיזה כמה שבועות, ומאז אני חבר של כל הזקנים
אז, כשאני פוגש אותם בתפילה, גם כשבבית כנסת לא מדברים, ואם מדברים (לצערי) זה טיפה.
ומתחברים
ו.. כשיש לו שאלה על דיני קדיש - הוא בא לשאול אותי, לא את הרב. כי הוא מרגיש בנוח.
וזה טוב לי.
וזה ממלא מבפנים. באמת.
ברוך ה.
ואת מרגישה טוב?
