אבל, ליום הזה משמעות פנימית ועמוקה הרבה יותר. בתקופת המאסר, היו אלה ימי דין על החסידות כולה. באותו זמן ההתנגדות לתנועת החסידות הייתה רבה. גם מצד 'המתנגדים' וגם קטרוג משמיים, שלא הסכימו שאוצרות וסודות כאלה יחשפו לכל.

כאשר האדמו"ר הזקן השתחרר, זהו סימן ואישור (גם משמיים וגם מממשלת המדינה!) לכך כי הגיע הזמן שתנועת החסידות תתפשט. וכי זה דבר מותר ואפילו הכרחי.

>>>כשהבעל שם טוב עלה להיכלות של מעלה, שאל את המשיח "אימתי קאתי מר?" (מתי תתגלה?) והוא ענה "לכשיפוצו מעיינותיך חוצה".

כשתורת החסידות תתפשט לכל, זאת תהיה ההכנה והזירוז לגאולה שתבוא בקרוב ממש.

>>>היום הזה הוא גם יום ההסתלקות של רבו של האדמו"ר הזקן - המגיד ממעזריטש.

>>>אנחנו שמחים ביום הזה שניתן אישור מכל כיוון להפיץ את תורת החסידות ובייחוד חסידות חב"ד שהנהיג האדמו"ר הזקן. אנחנו מתחילים ללמוד את הספר התניא מחדש (כל שנה מסיימים). זהו יום ''ראש השנה לחסידות''.

גם מחלקים בו את הש"ס. מתחילים מחדש את ספר היום יום. לא אומרים תחנון. מתחזקים ומוסיפים בלימוד החסידות.

לכן כנהוג, נאחל ביום זה לכל עם ישראל -

לשנה טובה בלימוד החסידות ובדרכי החסידות תכתבו ותחתמו!!!

מדהים>שיח סוד

לראות איך שלל גווני האוכלוסיה מציינים את הגדול והקדוש ונחשפים לתורת החסידות, אי אפשר בלי חסידעס

וארועי צמאה, בכלל. מדהים. אנשים שונים נוהרים לשם. וביריד החסידות קונים ספרים.

סיפור המעשה>שיח סוד

ה-ניגון>שיח סוד

כשבאו להודיע לאדמו"ר הזקן על שחרורו, הוא היה באמצע הפסוק ''פדה בשלום נפשי'' מפרק נ"ה בתהילים.

ומכאן הניגון על המילים והמשך הפסוקים.

האזנה נעימה

שעת סיפור>שיח סוד

אייכה?!

כְּשֶׁאַדְמוֹ"ר הַזָּקֵן, רַבִּי שְׁנֵיאוֹר זַלְמָן מִלָּאדִי, נִתְפַּס לְמַלְכוּת בִּגְלַל מַלְשִׁינוֹת שֶׁהִלְשִׁין עָלָיו אֶחָד מִגְּדוֹלֵי הַמִּתְנַגְּדִים, הוּא יָשַׁב בְּבֵית הַסֹּהַר בְּפֶּטֶרְבּוּרְג וְהָיָה מְצַפֶּה לַחֲקִירָה.

פַּעַם אַחַת נִכְנַס לְחַדְרוֹ בְּבֵית הַסֹּהַר הַחוֹקֵר הָרָאשִׁי. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הָיָה הָרַב שָׁקוּעַ בַּמַּחְשָׁבוֹת שֶׁלּוֹ וְלֹא הִרְגִּישׁ בָּאִישׁ שֶׁנִּכְנַס. הַלָּה רָאָה אֶת הַדְרַת פָּנָיו שֶׁל אַדְמוֹ"ר הַזָּקֵן וְאֶת הַשַּׁלְוָה הַנְּסוּכָה עַל פָּנָיו וּבְלִבּוֹ הִרְגִּישׁ שֶׁהוּא עוֹמֵד לִפְנֵי אָדָם חָשׁוּב מְאֹד.

הַחוֹקֵר הִתְחִיל לְדַבֵּר עִם אַדְמוֹ"ר הַזָּקֵן, וְשָׁאַל אוֹתוֹ כַּמָּה שְׁאֵלוֹת שֶׁעָלוּ בְּמַחְשַׁבְתּוֹ בִּזְמַן שֶׁקָּרָא בְּכִתְבֵי הַקֹּדֶשׁ (=בתנ"ך).

לְבַסּוֹף שָׁאַל: הַאִם יִתָּכֵן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הַיּוֹדֵעַ הַכֹּל, שׁוֹאֵל אֶת הָאָדָם: אַיֶּכָּה?

עָנָה הָרַבִּי: מַאֲמִין אַתָּה שֶׁהַתּוֹרָה הִיא נִצְחִית, וְהִיא מְדַבֶּרֶת לְכָל אָדָם בְּכָל דּוֹר וּבְכָל עֵת.

אָמַר הַשַּׂר: מַאֲמִין אֲנִי.

אִם כֵּן, אָמַר הָרַבִּי הַצַּדִּיק. הַשֵּׁם קוֹרֵא לְכָל אָדָם בְּכָל זְמַן: אַיֶּכָּה?

אֵיפֹה אַתָּה בְּעוֹלָמְךָ? כְּבָר עָבְרוּ יָמִים וְשָׁנִים מֵחַיֶּיךָ, וּלְאָן הִגַּעְתָּ?

כָּךְ קוֹרֵא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גַּם לְךָ: אַתָּה כְּבָר בֶּן אַרְבָּעִים וְשֵׁשׁ שָׁנָה, וְאֵיפֹה אַתָּה עוֹמֵד?

הַשַּׂר שָׁמַע שֶׁהַצַּדִּיק יוֹדֵעַ בֶּן כַּמָּה הוּא, שָׂם יָדוֹ עַל כִּתְפֵי הָרַבִּי וְאָמַר: בֶּן חַיִל! אֲבָל לִבּוֹ דָּפַק בְּחָזְקָה.