פורום נסיונות פעילים (עמוד 2840)

ואבנים.

המתכון לשלווה

חזרתייי ימקוששיםםם

יום אחרון בעז"ה

 

 

 

-אז זה התחיל מחמישי האחרון, ככה פאן בערב הירושלמי בקצפת ובכותל. היה מדהים.

@מיכל318 @כבתחילה @ארי1 @u @לעשות רצונך! @הללי~

-מוצ"ש הגיעו הסבתות והתוועדנו עם המשפחה בבית,

יומולדת לי ולאח שלי שזכה להיוולד בתאריך שלי  

-היום בבוקר בתאריך עצמו, זכינו לתפילת שחרית מדהימה בכותל.

נסענו ככה אני ואח שלי מוקדם בבוקר... שלמות.

רציתי להשאר עוד, אבל היה צריך לעוף ללימודים והוא לישיבה. מזל שאני לפחות בירושלים...

-כל כך כיף לקבל ברכות חמות ואמיתיות מאנשים מסויימים,

נחמד לדעת שיש כאלה שבאמת מעריכים אותך, ואת זה שנולדת...

-ובעז"ה חמישי השבוע אלך עם עוד כמה חברות להחלקה על הקרח (ואולי באולינג) כדי לחגוג,

כי רק בחמישי הן יכולות... לא נורא, עדיין תקף.

-וסיימתי גם את כל ספר התהילים.

 

הוא ארוך וחייתי

היה צריך קצת יותר ארוך אבל לא נורא

ואז לצרוח את עצמך אל תוך הכלום והשומדבר שמלא ביותר מידי חלקים של רגש שמרחפים להם שם ומתחברים לאט לאט

זה מצחיק אותי לראות לפעמים, כמה עולמות מקבילים כמעט יכולים לחיות באותו יקום
זה לא שהנפש היא במקום אחר, היא אתכם והיא חיה וקיימת אבל הכל טוב ורגוע אצלה ואצל אנשים אחרים היא משתוללת ובועטת וחונקת, ולכם פשוט אין מושג
איך יש לך חברים בכל מקום, איך את נחשפת ונדקרת ונפצעת וחיה בצורה שונה
זה לא שהבעיות האלה לא קיימות, אבל הן עוברות כמו רוח שקטה לידינו, ואם לא עף לך בדיוק משהו לתוך העין אתה אפילו לא תשים לב שהיתה רוח ולא תדמע ולא תזכור
חברים מוזרים חברים מוזרים חברים מוזרים

לא סטנדרט, לא ברור, לא מובן
אני מצטערת, באמת

@גיבעוננח אתה מגיב? אני רוצה לסיים ולהעביר להסטוריה

(ככה אני עושה עם בנים, כדי שלא סתם יימשך דיון.. לא משו אישי)

שהאוויר יבש והבגדים נדבקים לגוף.
איזה באסה.

איך אפשר להגיד לילד בן 12 שהתחיל בית ספר חדש שהחבר ההוא, מהספסל השלישי שהיה נראה לו נחמד ושעזר לו בשיעורים בתורה אתמול לא יראה אותו עוד פעם? תגידו לי איך אפשר להגיד לילדה בת 11 שחברה שלה לא חוזרת? לכו תסבירו לילדה בת 9 שכל החיים שלה יציבים שהחברה הכי טובה שלה לא תתן לה חיבוק יותר. לא תדבר איתה אף פעם. איך אפשר להגיד בכמה דקות לילדה בת 7 שזאת שתמיד מכבדת אותה בקורנפלקס ומשחקת איתה חבל בהפסקות לעולם לא תעשה את זה שוב? ותגידו לי איך זה הגיוני לספר לילד בגן חובה שהחבר שלו שמשחק איתו קבוע בכדור בחצר ושמעכשיו המקום לידו במפגש יהיה ריק? והזאתי במעון שאי אפשר להסביר לה כי היא לא תבין, אבל באמת כל היום היא תסתובב בין המשחקים והחדרים ותחפש את אביגיל שאתמול שיחקה איתה וקפצה איתה על המזרון בעיניים בורקות יד ביד אפילו שהמטפלת לא מרשה.
ויריב שלא ישב בעבודה יותר מול המחשב עם כוס קפה, והילדים בחינוך המיוחד שיחכו לשושנה שתבוא כמו כל בוקר ותתן חיבוק ואת הנשמה.
ואיך בכלל זה הגיוני שמשפחה שלמה נמחקת פתאום בבום טראח?
ושהבית התוסס שתמיד היה מלא ילדים וריח של תבשילים וקולות שמחה ובכי וכלים בכיור וארונות מלאים בגדים והמון דפים של ציורים על המקרר וכמה מגנטים עם תמונות של ילדים בהפנניג ההוא, ואת ההורים בחופשה, והתיקים של הילדים שזרוקים על הרצפה ובחדר המשחק החדש שהם לא הספיקו לפתוח בכלל והדלת שקצת חורקת והפרחים בגינה שהילדים שתלו וטיפחו בעצמם, והמיטות שעליהם זרוקות פיג'מות צבעוניות, וקול של אמא שקוראת לארוחת ערב ואבא שמספר סיפור לפני השינה וטפיפות רגליים על המדרגות---
נגמר. הבית עומד בדממת מוות, עם שמונה נרות נשמה שמספרות את הטרגדיה הנוראית שארתה. ושמונה אלונקות עם גופות בגדלים שונים עטופות בטליתות עומדות בחוץ ומאות אנשים שמשתנקים מבכי מסביבם.
בשניה אחת הכל נמחק! הקולות שלהם לא ישמעו יותר וחיים שלמים של משפחה שלמה נעצרו לפתע. צרחות של ילדים ברכב שמתהפך, ואבא שמנסה לסובב את ההגה חזרה ובכי של התינוקת וחבטות וצילצולים באוזניים ואמא שלא הספיקה לחלק בכלל את ההפתעה שהיא קנתה לנסיעה, והמון דם ורכב שמחץ תחתו שמונה נפשות מאוחדות שעלו בסערה השמימה באותו יום בהיר שהפך לשחור.

נכתב בדמעות לזכר משפחת עטר.
יהי זכרם ברוך.

אחריך אני כבר אבחר במישהו שאפשר לחיות איתו עד גיל שלושים וחמש לפחות. אדם כזה שיוכל לגדל את שלושת הילדים שלנו לבד או עם אישה חדשה במשך שלושה ימים בשבוע. אחריך אני אבחר באדם עם יציבות כלכלית, כזה שבא ממשפחה טובה.
אבל רגע אחד לפניו, אני בוחרת לטעות איתך.
לשלוח הודעות בשתיים בלילה כדי להתחרט בבוקר על זה שחשפתי בפניך כמה אני מביכה כשאני שיכורה. להצטלם כמו שלא אצטלם לעולם בפני אף אחד אחר. לעקוב אחריך בכל רשת חברתית אפשרית, לראות אותך מתוייג עם עשרים בנות ולדעת שאתה שייך לכל אחת מהן.
אני בוחרת לטעות איתך חצי שנה, רק עד גיל עשרים. עוד חצי שנה אני אחסום אותך בפייסבוק ואמחק את המספר שלך. אתה לא תשמע ממני יותר, כי אני בדיוק אתחיל לצאת עם גבר שכעבור שנה וחודשיים יציע לי להתחתן איתו.
אנחנו נגור בקרית אונו או בירוחם, אני אלמד לבשל קציצות.
אבל עד אז- אני בוחרת לטעות איתך.
זה לא שיש לך כסף לבזבז עליי, זה לא שאתה יפה בצורה קיצונית, זה לא שטיילור סוויפט שמעה עליך.
אתה פשוט יודע לשלוח לי הודעת 'בוקר טוב' עם סמיילי מחייך בכל בוקר.
אתה תהיה הטעות האחרונה שלי. ואולי בגיל ארבעים נמצא את עצמנו שוב רומזים רמיזות באתרים נידחים ברחבי האינטרנט, רק כדי לגלות שבכלל לא היינו טעות.

כינוס השלוחים העולמי,

קרוב ל6,000 שלוחים בתמונה המסורתית בחזית 770, ושירת אני מאמין עוצמתית.

וואו. וואו. וואו. אין על הרעבע שלנו!!!

כמה השפעה לכל פינה, כמה אורות, כמה קדושה.
זכיתי. זכיתי להיות חסידה של הרעבע. 

זה השעמום!