אני רוצה להתעורר בטעות ביום שישי. באמת. למה החיים הם רצף בצורה הזאת. שאלתי את שחר איך הוא חי בנוח עם העובדה שהוא ככל הנראה ימות כמו שהוא נולד ולא היה לו מה לענות, באמת שלא. אני לא יכול כאן
(כאן הזמן לומר, היה נוראי. איך אנשים יכולים לדובב את כל הגועל שבתוכם ולהתגושש אותו כשכולם רואים.)








