פורום נסיונות פעילים (עמוד 3051)

הלכתי לישון ב3

קמתי ב7 וחצי

נסעתי לגאולת ציון,

איך המקום הזה פורח.

פגשנו שם איזה בת אחת עם שם הזוי

@הדובדבן שבקצפת בטח את מכירה אותה.

הלכנו לחווה ליד אש קודש.

מפגש משפחתי בקידה

הילולא באחיה, היה חיות מטורפת.

מרכז, דיברתי כמה שעות עם חברה.

חזרה הביתה, יום ראשון שלא ביזבזתי בחג הזה

משמחת בית השואבה, ולראות את עצמך רוקד שם!

הרגע גליתי שאני מכיר ניק במציאות!שנפגשתי איתו 4-5 פעמים!ו...!!שאתמול ראיתי אותו ודיברנו ממש קצת והיתי מאוד קרוב אליו!!!

הזוי!!!

כולם מוזמנים להקפות שניות - אתר ישיבת הר המור

@רוני בת ציון

בעונותי חרגתי קצת מן המנהג בשבועות האחרונים, נחזור לאט לאט בע"ה

@תכלית הכוסף

יאללה תהנו!

עברי תפסיק להתנשאות מעלינו!!!!!!

להתנשא*

לשמוח בתקופה מעצימה זה קשה!

סבבה, הבנו שהתקופה הזאת באה לקדם אותנו.

שבשביל להגיע רחוק אין ברירה אלא לעבור קשיים.                                                            להתמודד.                                                                                                                                                                    אפילו התחלנו להפנים שזה באמת ככה,

לא רק סטיגמה כמו כ"כ הרבה דברים.

אבל עדיין, יש קטע כזה,

שדווקא כשמתחילים לשמוח-

אפילו שמחה אמיתית-

דווקא אז,

העצבות מתגברת.

ולפעמים כבר מתלבטים אם כדאי לשמוח,

בגלל הידיעה ש"ממילא יש הרבה סיכוי שאחרי שניה

אני אחזור להיות עצוב".

אז מה עושים?

וואלה לא יודע. קטונתי.

אבל יש מצב שזה הולך ככה- 2 שלבים,

כ"כ כ"כ לא פשוטים:

רצון.

לרצות לשמוח, לרצות לחייך,

לרצות לרקוד, לרצות לאהוב את התהליך שעוטף אותנו.

ואז ביצוע.

במקרה הזה ביצוע זה לנצח את העצבות!

לדעתי הניצחון כאן הוא לשמוח כשאפשר.

לא להתלבט.

ואז אנחנו לא נתלבט אם לשמוח,

והכוחות המעציבים יכן יתלבטו אם להעציב.

ומתישהו הם לא יעציבו.

ואז נשמח, ונחייך, ונרקוד, ונאהב את התהליך המדהים שעוטף סביב.

ואת האנשים המתוקים שלידינו.

יש, ניצחנו!!