אבא.
באמת
אתה יודע
שלא מעניין אותי המסביב

נטו לא מעניין אותי
נכון, יכול להוות תמריץ

אבל אני מעדיפה שמה ששלי ישאר מוסתר
אין הברכה שורה וכו

ואבא
תעזור לי לגמור
בבקשה
אפשר להסתתר מאחורי כג תירוצים
אבל יש עוד לו סיבות
וקשה לי, קשה לי עם זה

אני יכולה להמשיך ולהעמיד פנים
ולומר שאני רק שם
אבל זה שקר, זה שקר

הדבר הנכון הוא להודות באמת
אבל מי אמר בכלל שזאת אמת
וברור שזאת אמת, למה אני מכחישה בכלל
אבל אולי היא לא ואני יכולה להיות פטורה מהחובה להכיר בזה

אני לא באמת יודעת. כלומר, אני כן. לא רוצה להכיר בזה.

על חלק אחד אנשים נורמליים, עושים משהו. קו על השלם. בדר'כ משהו גדול יחסית.

אני?
כלום.

וכן, טוב לי. אבל אני יודעת שזה לא נכון.

אוף. אבא. למה זה כ"כ מסובך? למה?!

הלוואי שהיה ברור לי מאליו מה לעשות. הלוואי שמשהו בחיים האלו היה ברור לי מאליו.

..רוקדת בגשם

עזרתי לו.
כן, עזרתי לו.
לא חשבתי שאני באמת אצליח למצוא, אבל עזרתי לו. בלי לנסות להתנגד אפילו.

סתם כי אני אנוכית. ויותר חשוב לי מאשר זה.

פשוט ככה. בלי תירוצים. בלי התחמקויות.

רוקדת, בואי תעזרי לי שניה - - - ובאתי.
אם לא הייתי מחפשת הגיוני שהוא לא היה מוצא והיה נשאר בארץ.

בשבת. בערב. בדרך לתפילה. ראיתי את השלט. ופשוט נשארתי לידו כמה דקות וקראתי שוב ושוב. בהלם. לא באמת הבנתי. מתישהו קלטתי שאני מאחרת לתפילה. אבל עד אז...

ובום.סעודה.לא רציתי להגיע ואחרי שנגמר הבנתי עד כמה. אז הלכתי בשקט ללמוד, אבל אז התחילו לסדר אז חזרתי.

היא בנאדם מקסים. באמת. כלומר, איכשהו כל דיון בינינו נגמר בזה ש'את בטוח טועה אבל אני לא יודעת מה לענות ואני יכולה להביא לך מספר של רב', אבל מילא.

פתאום קלטתי עד כמה אני רחוקה. רחוקה מהבית, מהסניף, מהאולפנה, מכל מקום.
אפילו במקום היחיד שאי פעם הרגשתי בו שייכת, חצי מהאנשים לא רוצים לדבר איתי.
כלומר, בסופו של דבר הם צודקים. אני לא מסכימה איתם ולא חסרים להם מתנגדים. אבל אם בא להם - שילכו בדרך שלהם. בעבר הוכח שזה לא עובד, אבל הי, בכבוד. הכישלון עליכם.

אני גם כ"כ רחוקה מהמטרה שלי. ככל שאני מתקדמת אני נסוגה אחורה. ושוב. ושוב. מניחה את העובדות מולי - נשאר לי תשיעית. אפילו פחות. אבל לא מגיעה לשם. סטטיות.
ואם אני אגיע? במה זה יעזור לי? אין לי אפילו איך לציין את זה. אולי אני אלך לכותל הקטן או משהו. ואעשה את זה שם. אבל מעבר לזה? אין שום ערך לזה.

אף אחד לא יבין לילות ארוכים של תיסכול ויאוש ואיך זה להמשיך להאבק למרות שכולם דוחפים אותך נגד. ואף אחד לא יבין איך זה להיות כ"כ קרוב ולא לרצות לגמור לבד. אז אולי כבר עדיף לא לגמור בכלל. השאר במצב הנוכחי. הגיע ככה רחוק? לא. אבל מה זה משנה?
ב מילא אין מי שיסתכל ויבין.

אוף. אבא. בבקשה. אני מנסה. מנסה לנסוך לפחות.

..רוקדת בגשם

אבא.
בבקשה.
למה אני צריכה להתמודד גם עם זה עכשיו?
אין לי כח.

..רוקדת בגשם

עד מתי דמעות ומחשבות של לילה.
עד מתי נמשיך להכות על חטא-לא-יכופר.
עד מתי נחלום על עתיד שונה, וברור.

..רוקדת בגשםאחרונה

הלוואי שהיה מישהו שיכול להבין
לדעת
לגלות

הלוואי שאני יכולתי להבין

אבא
בבקשה
לא בחרתי בזה
אבל אי אפשר להסתיר את זה.
שהובלתי לזה איכשהו
והייתי צריכה להימנע
ולא עשיתי את זה
כך שזו אשמתי בסופו של דבר

ואיך בכלל אפשר לחזור בתשובה על חטא
כשכולם מסביב מצדיקים אותו
ולא רואים בו בעיה
ואיך אפשר בכלל לחזור אליך
מלך מלכי המלכים
כשאני לא יודעת איפה אני?

ולשבת וללמוד ולא להבין בגלל ולא לזכור באיזו מסכת אני בכלל ולמה מדברים כאן על בית דין שטועה, כי הרי בית דין הוא בית דין והוא בית דין
ובית דין של מעלה לא טועה ושל מטה - מי אנחנו שנתעסק בעניינו

ולמה גם להתפלל אי אפשר וסתם לשבת ולומר מילים בלי לחשוב ובסוף להסתכל על השעון ולראות שעברה בקושי שעה ורבע מאז שהתחלנו וכבר סיימנו

ולמה יש לי שאלות. בכלל.

מי ער?שחר.

מוצאי שבת שבעצם מחר יום שישי
אהה קטע
מה אתם הכי אוהבים בסוכות?
ומה הכי לא?

אניגלידת לימון

אני ערעברי אנכי

אני יודע שזה נשמע מוזר

אבל

פעם היה לנו מניין ב7 בסוכות

שהוא לא המניין פועלים

והוא לא הרגיל

הוא באמצע

והוא קטן

ולא מהיר