המון. בצפיפות רבה יותר מאשר בכל איבר אחר בגוף
בשפה התחתונה יש קצת יותר, אגב
והם פשוט יושבים שם, בצד הפנימי של השפה
מחכים שמשהו ייגע, שמשהו יקרה
אחרי שנים ללא מעש, אחרי חיים שלמים שבהם הם ישבו וחיכו
אם תבואי עכשיו ותנשקי פתאום
איזה בלאגן הולך להיות
כמו חיילי מילואים עייפים שרגילים להתבדח זה עם זה על לא יותר מאשר המגע הידוע של כוס חד פעמית
הם יחטפו את שוק חייהם
אלפי קצות עצב שרגילים להישען בלאות על קיר השפתיים הפנימי יקפצו פתאום אחוזי חרדה
"זה לא יכול להיות," הם יאמרו.
"זה לא יכול להיות."
אבל כשהם יבינו שזה אמיתי הם יתחילו להתרוצץ ולצעוק
"זה קרה! זה קרה!"
וייגעו בקיר השפתיים שוב ושוב כלא מאמינים
עד שמישהו יגיד, "חייבים לספר למוח"
והם יארגנו משלחת שתעלה על הסוסים הכי מהירים ותשעט לאורך הדרכים
והם יגיעו לשערי המוח, לפתחי השכל, וידפקו על הדלת באגרופים קמוצים
ומבפנים ישאלו "מי זה?"
וכשהם יגידו "אנחנו! קצות העצב בשפתיים!"
הם ישמעו קול צחוק מבפנים
"נו באמת," יגיד השומר
"כולם יודעים שאצל בן קצות העצב של השפתיים לא עושים שום דבר"
והם יצעקו וישכנעו ויסבירו לו עד שיבין מה שקרה
ואולי בינתיים את תמשיכי לנשק אותי ולא תביני למה לוקח לי כל כך הרבה זמן להגיב
אבל אל תדאגי.
תכף זה יבוא. השערים ייפתחו והשומר יתנצל
וקצות העצב ידהרו פנימה עד שיגיעו לאולם שבו יושבת המלכה, התודעה
והם ירדו מעל סוסיהם וישתחוו
והמלכה תשאל, "מה קרה?"
ובקול סדוק מהתלהבות
בתחושה של רגע היסטורי
בהתלהבות של פעם ראשונה,
הם יגידו
"נושקנו."
(יואב בלום, המדריך לימים הקרובים)
בשפה התחתונה יש קצת יותר, אגב
והם פשוט יושבים שם, בצד הפנימי של השפה
מחכים שמשהו ייגע, שמשהו יקרה
אחרי שנים ללא מעש, אחרי חיים שלמים שבהם הם ישבו וחיכו
אם תבואי עכשיו ותנשקי פתאום
איזה בלאגן הולך להיות
כמו חיילי מילואים עייפים שרגילים להתבדח זה עם זה על לא יותר מאשר המגע הידוע של כוס חד פעמית
הם יחטפו את שוק חייהם
אלפי קצות עצב שרגילים להישען בלאות על קיר השפתיים הפנימי יקפצו פתאום אחוזי חרדה
"זה לא יכול להיות," הם יאמרו.
"זה לא יכול להיות."
אבל כשהם יבינו שזה אמיתי הם יתחילו להתרוצץ ולצעוק
"זה קרה! זה קרה!"
וייגעו בקיר השפתיים שוב ושוב כלא מאמינים
עד שמישהו יגיד, "חייבים לספר למוח"
והם יארגנו משלחת שתעלה על הסוסים הכי מהירים ותשעט לאורך הדרכים
והם יגיעו לשערי המוח, לפתחי השכל, וידפקו על הדלת באגרופים קמוצים
ומבפנים ישאלו "מי זה?"
וכשהם יגידו "אנחנו! קצות העצב בשפתיים!"
הם ישמעו קול צחוק מבפנים
"נו באמת," יגיד השומר
"כולם יודעים שאצל בן קצות העצב של השפתיים לא עושים שום דבר"
והם יצעקו וישכנעו ויסבירו לו עד שיבין מה שקרה
ואולי בינתיים את תמשיכי לנשק אותי ולא תביני למה לוקח לי כל כך הרבה זמן להגיב
אבל אל תדאגי.
תכף זה יבוא. השערים ייפתחו והשומר יתנצל
וקצות העצב ידהרו פנימה עד שיגיעו לאולם שבו יושבת המלכה, התודעה
והם ירדו מעל סוסיהם וישתחוו
והמלכה תשאל, "מה קרה?"
ובקול סדוק מהתלהבות
בתחושה של רגע היסטורי
בהתלהבות של פעם ראשונה,
הם יגידו
"נושקנו."
(יואב בלום, המדריך לימים הקרובים)
