פורום נסיונות פעילים (עמוד 4144)

בלער

לך מפה

כואב לי וזה עוד לא התחיל

נסעתי. אוטובוס עמוס עד אפס מקום.

ישבתי במרכז בסוף. הכי בסוף. צופה על כולם.

מימיני חיילת עם אוזניות ותיק ענק. משמאלי בת סמינר שמדברת יותר מידי בקול עם חבירה. אברך לומד. חיל עומד. חסיד חולם. ועוד אחד שאבדה לו הדרך.

והיה איזה אחד שהניח תפילין ועוד אחד שביקש ממנו להניח גם. וצפיתי מהצד וזה היה מרגש כי ההוא פתאום קיבל יראת כבוד ואמר שמע ישראל וכמה זכות יש לאותו אחד שנתן וכמה זכות יש לו שלימד אותי שבכל מצב אפשר לשוב חזרה. להתקרב.

נסעתי וחשבתי איזה מדהים זה שלמרות כביכול הפערים יש משו שגורם לנו להיות ביחד לשעה קלה או יותר.

ואפילו שזו סתם גורטאת פח שעוצבה לצורת אוטובוס מקרטע עם ארבעה גלגלים יש בזה משהו מאחד. מכריח אותך בעל כורחך להפתח במקום סוגר.

לולא הצורך הקיומי בתחבורה לא נראה לי היינו מוצאים סיבה לשבת ביחד אבל כן זה קורה כי לכולנו יש אותה מטרה.

להגיע אל היעד. בשלום.

תיוגים

^^מוזמנים להקפיץ^^