פורום נסיונות פעילים (עמוד 4168)

(איך מתרגלים שיש מי שאוהב, עכשיו,ככה?)

מנופת צוף
וכל טעם

ידיד נפש,
ידיד נפש.

והלב משתוקק
המחשבות רצות
ואני
אנה אפנה.

ופתאום יבוא יום ונהפוך
שווים את קיומנו
באמת

''כי מאהבה באנו
ולאהבה נשוב
ובאמצע יהיה מעניין''

(ולנו כבר מעניין)

טוב שדיברתי עם ר׳ דוד על זה. הוא בהחלט יוכל לתמוך ולייעץ שלא אעשה שטויות.

מדוע את כל כך נראית שונה,
מדוע המבט שלך עצוב,
וכמה רגעים עברו מאז -
שבאתי ואמרתי לך שלום?

אז אל תתני לדרך לייאש,
ביחד נעצור ונבקש,
שיום אחד נחזור ונהיה -
ביחד זה אחד שמנסה.

תסתכלי הרחק מכאן,
זה אני שמגיע.

עד אלייך,
אבוא.


(סינרגיה, עד אלייך. נתקע לי בראש אז כתבתי כאן לשחרר)

"פטתי" ו"התפתתי".
זה קרוב, ולא סתם

אני צריך מקלדת נורמלית. נמאס לי מטאצ׳ שעובד כשבא לו.

והשמיים יפים כל כך בליילה.
כחולים עמוקים
כמו קטיפה רכה
מנצנצים
קורצים
שותקים.
דוממים.
מבינים את המצב בלי לדבר.
אני ציפור לילה ויש שיגידו דורס לילה
אני מפחד מהליילה
אבל מפחד הרבה יותר מהיום
אפשר לסכם את זה שאני פשוט פחדן.
עזבו.
אפרוש לעת עתה.

אבל גם כולם יחפרו.

ויהיה לנו כסף החלק הכי חשוב

 

מצחיק שהרבה אנשים שמעו על זה.

(בדוק)

@עמירם

אני לא אוהב את זה, אבל מסתבר שיש בי מן הפינוק של בני-זקונים.

חזרתי הביתה, סוף סוף קצת שקט.
מדליק את האור בחדר והופ!
מגלה מיטה נוספת פתוחה שם ואחי ישן עליה.

בצבא זה לא כך, תמיד יש עוד מישהו בחדר.
אבל בבית התרגלתי כבר שנים שיש לי חדר לעצמי,
שבבית יש לי את הפינה שלי (או ה"Cave" כפי שאמא שלי מכנה את זה 😅).
זה משעשע בהתחשב בזה שגדלתי במשפחה בת שמונה ילדים.

בכ"מ, כך יצא שאני כאן בסלון כותב שטויות בנסיופ במקום לישון.
חן חן לי

היום הזה תדלקתי ניגונים לשנתיים בערך.

אני פשוט שונא את הגישה הזו!
צריך לדעת לכבד!
אין, הגאווה הקלוקלת הזו של החבדניקים...
בטוחים כל כך כל כך שהם צודקים.
לא שומעים אף אחד!