פורום נסיונות פעילים (עמוד 4546)

האשה! למה היא יצאה מהמטבח?


הנהג! מה הוא נוסע במטבח?


הקבלן! למה הוא בנה מטבח באמצע הכביש???

אנשים ואנשות

נקווה שאני יצליח לישון מהר וטוב

ורוצה לישון לנצח.
הגוף שלי חייב לקלוט שזה לא מגניב להתעורר פעמיים בשעה.
וישבצ ארוך ומציש. ופיצה. ישלי צירים. ( אם את רואה את זה, תצחקי. זה בגללךך!! )
ולאלתר זה ממש מגניב. ויצא ממש יפה ככה. כשלא נמצדים למנגינה. םשוט זורמים. ומשנים. והמנגינה אותו דבר. כלומר האקורדים והתווים. םשוט המנגינה שונה. זה יפה.
וזה עשה לי ממש טוב. לנגן עושה לינטוב. ואני נהנת. למרות שמתיש וכואב.
ו.. אתמול.. אתמול. שלא יעשה לי רע עכשיו.

אנא תן לחיות

להיות אני, פשוט להיות

לעשות את רצונותי

לשמור על מחשבותי

 

אני רוצה לחלום בגדול

אך החיים עוצרים אותם

אני מרגישה טובעת בחול

אני כבר לא חלק מכולם

 

את שונה, כך אומרים

אי אפשר להגדיר

אך למסגרת בכח מכניסים

כי אני לא על הציר

 

אני יודעת אני שונה

אך לא צריך לפעול בכח

ולא לדחוס לקופסא

אני עפה כמו הרוח

 

הגוף באדמה

ואני למעלה

איני שווה דבר

כל מה שיישאר ממני זה עפר

 

 

ש- א- דברים שלוקח להם הרבה זמן זה מעצבן נורא בטח כשזה בלילה בטח כשזה בלילה הזה.

ב- לא משנה אם אעדכן או לא הרוב לא יאמינו אז אין צורך לומר ששני הסטטוסים היום היו פרי מוחי. (כן. לפעמים יוצאים לי דברים מטומטמים בסגנון הזה. קורה. ["נמצא שם לתופעה בה אדם מספיק לראות את כל ההודעות שנמחקו, קוראים לזה מכור" אולי במילים קצת אחרות. תודה ששאלתם.])

ג- אין אפילו צילום מסך אחד ממה שראיתי ביומיים הקודמים בעוד יש ים כאלה ממה שראיתי בשבוע שקדם לכף. וזה מוזר. ומבאס, כי איך נממם? (מלשון ממים. נו. שיש תמונה ומדביקים עליה משפט. נווו.)

ד- אוקיינוס של זמן לא תיבננתי ואני בכלל לא רוצה לחזור לתבנן. סתם, אני רוצה אבל אני לא אחזור לזה.

ה- נשבר לי מלכתוב כאן לכלום, הבה נזוז למקומות אחרים. שאו שלום.

אז היום היה יום פחות מתיש מאתמול.
אבל היום אני סובל את הכאבים של אתמול.
אז הוא היה יום יותר כואב
אבל הוא נגמר מוקדם יותר.

אני רוצה שכולם יידעו כמה אני טוב למרות שזה לא נראה ככה
באלי לצרוח לעולם שהוא מפסיד אותי.
אינלי כח להמשיך לרטון.
יש לי הרבה על מה.
אני נלחם בהרבה חזיתות
אז זה יהיה סתם חופר לספר את אותו סיפור במלא ווריאציות

טוב אני זז. פרי מקולקל הוא סופני. לאדם מקולקל יש תקווה כלשהיא.


¥איזה מקדבים מגניבים¥

בשמים. תראו את הגשם, אבא הוא גשם"

 

איך היא אמרה את זה בדיוק|מנסה להיזכר|

 

לא שזה באמת משנה. זה נורא.

והיה לי ממש נחמד בהרכב. ממש.
וניגנתי שעה ומשו שיר שעושה לי כווצ. עם םריטה מעצבנת. אני שונאת שהיא מבקשת ממני לנגן ארפגים.
אבל זה עשה לי טוב. לחלוטין.

בהצלחה ללילה אפל שצריכה לשרוד עכשיו פעולה ואז ישב"צ על חודש אדר נקווה לשרוד.

 

 

 

|מגלה שזה רובה מים|
|נכנס לדיכאון|
|מת|

לא הצלחתי לצאת מזה, שקעתי בתוך עצמי ואף אחת לא באה ולאף אחת לא היה אכפת והסתכלתי בפלאפון ופתאום נחנקתי מבכי והפסקתי ובכיתי שוב והסתכלתי במראה ופאקינג לא מצאתי את עצמי
לא הצלחתי לאסוף את עצמי
ואף אחת לא באה
אף אחת
ושאלו מנימוס ורציתי שכולם יעלמו אמן

ואז דיברתי איתה והיא איפסה אותי קצת, והיא באה ואז היא ואז היא ופתאום שוב האמנתי שיש לי חברות ודיברנו עד שתיים ורבע ופתאום היה בסדר שוב

פתאום יכלתי לנשום
לא הצלחתי לנשום אוקיי

קודם העברתי את התמונות משני הכרטיסים ורוקנתי את שניהם,
אחר כך מיינתי לפי חודשים וקראתי לכל תיקייה בשם ע"פ התוכן שלה,
אחר כך הורדתי את רוב התיקיות מהדרייב ומיינתי גם אותן,
פיניתי בסביבות ה6 ג'יגה מהדרייב וסוף סוף יש שם מקום,
אחר כך נכנסתי לכל המחשבים ובכל מחשב לכל הכוננים ואספתי את התיקיות שלי -
יש לנו חמישה מחשבים מחוברים ברשת אחת, בכל אחד נגיד שלושה כוננים, אז בכל כונן שני היתה לי תיקייה... אספתי אותן והעברתי את התוכן החשוב לכונן שלי בצורה מסודרת.

נשאר לי לעלות גם למחשב למעלה ולהעביר משם תמונות מהילדות,
להיכנס למסמכים במחשב למטה ולבדוק אם יש שם משהו חשוב שלי,
להעלות כמה תמונות לפייסבוק כדי להרגיש שאני עושה משהו,
ואולי לקחת עוד כונן ולגבות אליו את הכונן הראשון. צריך שיהיה גיבוי כי אם קורה לו משהו זה די אסון. נואשתי מלגבות לאינטרנט כי זה לוקח ימים, ובסוף אני מגלה שמשהו התפקשש באמצע וצריך הכל מהתחלה, ובקיצור זה אף פעם לא הולך חלק.

האם אתם ידעים מה התאריך הלילה?

אבל לא עם ההוא באנגלית, לא עם מאור, לא עם דוד ולא עם ארי.

עם אבי אפילו אל תציעו. עאלק אבי.

אבל כן נדבר על זה. עם מי? אוו. שאלה טובה.

 

איך זה שארבעה גברים נכנסו במשפט אחד? זה לא סימן טוב. בעע.

ארבע אמות ריכות, לא שזה מחביד, אבל גם הים הגדול צריך קצת שקט.

אני רק רוצה קשר בוגר וחברי(במובן הידידי של המילה).

קשר תומך ולא התנתקות מוחלטת מנחלת העבר,

כי כן עברנו משהוא, כן היינו יחד, כן גדלנו וגידלנו אחד את השניה, היינו שם.

שימשנו אור ברגעי חושך וחושך להאיר.

ואם הבנו א הקונספט של פרידה אולי פשוט.... נהיה פרודים,

לא זרים, לא מתעלמים, לא מרוחקים, נהיה אנחנו, פרודים.

וכמובן שתמיד מפחד שזה יסובב את הראש, ואני לא רוצה שתישבר לי המפרקת, שוב.

 

וחשבתי על זה, מי דואג לים התיכון לשקט, חמש דקות מהיווצרות האדם שאף אחד לא מסתכל עליו ולא נכנס בוא, 

רק חסר שאיזה ירוקים יראו את זה ויקחו את זה ברצינות...

 יש לי ממש בעיה. אם יש לכם רעיונות מוזמנים להציע, 

 

יש לנו תאומות בכיתה, ואני חברה שלהן כבר הרבה זמן. העניין הוא שהן כל הזמן כל הזמן ביחד, אי אפשר לדבר עם אחת בלי שהשנייה תדע על מה דיברנו. וזה מעצבן נורא, כי אני נגיד יותר מתחברת לאחת מהן אבל אני חייבת גם להיות עם השניה.

וזה לא עניין רק שלי- המון בנות מרגישות את זה ושואלות אותי עם זה לא מפריע לי, וזה כן מאוד. זה אובססיבי ברמות, הן כמעט הולכות לשירותים ביחד.

והבעיה היותר גדולה בתוך הבעיה הזו, זה שאחת היא חברותית, יפה יחסית ובקלות יכולות להיות לה חברות.

השניה היא מגמגמת, לא יפה במיוחד ובלי יחודיות נראית לעין, והיא נדבקת לכל דבר שהראשונה עושה, שאני מבינה את זה, וזה הגיוני לנוכח המצב.

 

אני כחברה מהצד כבר חושבת שזה לא בריא, וזה גם מעצבן אותי ולא נחמד לי.

ועכשיו אני איתן גם בחדרים לשבת שיש לנו.

ובעע זה מסובך נורא, כי זה ברור שזה לא יכול להימשך ככה כי זה גם פוגע בהן מבחינה חברתית, ולי זה כבר לא כיף להמשיך להיות חברה שלהן, למרות שהן בנות מקסימות מקסימות.

 

 

וזה נשמע כאילו אני בד'. אז לא- זה בנות בוגרות וזאת באמת בעיה קשה.

 

ולדבר עם אחת מהן זאת לא אופציה.

חזרתי מהבית של בן גל ועכשיו אבא לא מגיע כבר שעות וזה מתסכל כי הכל צף ואיכס.

אוף.

שונאת לגור בשומרון. זהו.

 

חלאס לדמיין ולחלום על מחבלים.