פורום נסיונות פעילים (עמוד 4639)

https://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/f310

ותאחלו לי גם שלא יצעקו עלי אחכ

 

בעצם שיצעקו עלי רק קצת

מה איתך?! לא רואים לא שומעים
כולנו כיסופים וגעגוע

אבל זה עדיין יפה

אחד הידועים

זה מה איתי
עוד מעט תחול הקלה בתנאים

זו תקופה.
מבאסת, קשה, מאתגרת.
שלומדים בה המון על עצמנו ועל הדרך שלנו להתמודד עם אי הסכמות.
ועדיין תקופה, שתעבור כנראה לפני שתשים לב.

זה לא רק תקופה.

לאסור על הבן שלך את הדבר שהוא הכי אוהב, שהוא טוב בו, וטוב לבן שלך בו...

לא. זה לא רק תקופה.

הם אוסרים את זה לתקופה - אבל זה אומר על בעיה.

 

קשה להם שאני שונה מהם והם מחפשים אותי.

יותר מידי פעמים.

מבינה אותך, אני באמת לא חושבת שעם הזמן המציאות הזאת תתנרמל.
זה באמת לא טוב.

אני מקווה שעם הזמן הם (ואולי, באיזשהו אופן, גם אתה) יבינו שככה זה לא עובד. שזה לא מה שהם רוצים. ודברים ינועו בעז"ה יותר לכיוון של הבנה והידברות.

אנשים שוכחים, שנות גיל ההתבגרות של בני נוער הן גם שנות התבגרות להורים שלהם. גם הם לומדים ומתעצבים מחדש עכשיו

אופ. אין לי יותר מדי מה לומר. אבל לא יכולתי להתעלם...

 

בע"ה יהיה זמן שיהיה טוב יתר. גם עם אחים שלך וגם עם ההורים.

בהצלחה!!

יש לך מושג בכלל כמה את מושלמת?

הלוואי שיום אחד אהיה כמוך

להרבה דברים אנחנו צריכות ללכת ביחד. מי סה האיש הזה?

דבר שאף פעם לא קורה בזמן הזה... האוטובוס כמעט ריק...
אני עולה לשלמן לנהג ועומד לידו...
פתאום... בום! טראח! הנהג בלם בלימה פתאומית...
מהקצה השני שלאוטובוס התעופפה אלי בחורה חרדית צעירה, נחתה לי על הכרס ונמרחנו שנינו על השמשה הקדמית ⁦⁩ ...
שהאל ירחם עלי... פאדיחה רצינית...

אבל כן... גם היא מסכנה...

אוטובוס. קו כלשהו.. לא זוכרת בדיוק איזה

נכנסתי עם הגיטרה שלי לאוטובוס, באתי לשלם ולהתיישב מאחורה יותר, כנראה עשיתי סיבוב,

הגיטרה פגעה במראה של האוטובוס, המראה נפלה ונשברה

וכוווולם הסתכלו עלי והייתי מובכתתת

 

 

לילה...האוטובוס מפוצץ ואני יושבת לבדי ומביטה בחלון.. פתאום צעקות "בחורציק עד שאתה לא מתיישב אנחנו לא נוסעים" מוציאה את האזניות ומסתכלת. שלמה- הדוס מהיישוב עומד מולי מובך כולו...מסתבר כל המקומות היו תפוסים ורק לידי נשאר מקום. הוא כמובן העדיף לעמוד אבל הנהג לא הסכים לנסוע עד שישב..הוא אדום כולו... מובך וכולם צורחים עליו"נו תשב כבררר" חחחח והוא ישב... פדיחת חיי

|לא רומזת כלום|

עאלק לא רומזתת

עלתה לשלם..

וזה היה בתקופה עוד כשהיו כרטיסיות

וכשהיא עלתה היא הגישה את הכרטיסיה לנהג

ומישו דחף אותה מאחורה

מה שיצא זה-

שזה היה נראה כאלו היא כורעת ברך לנישואין ומגישה לו כרטיסיה

שלום ליהודים

קו שאני נוסע בו בקצב שלבערך פעמיים בשבוע, אז אני כבר מכיר את הנוף והכל...
התעסקתי בסממארטפעך בנסיעה... ישבה ליד גברת מבוגרת מאחד הקיבוצים בדרך...
אומרת לי, הנוער שליום... תקוע בסמארטפעך שלו... מפסיד את כל הנוף היפה בחוץ... הטלפונים האלה וכל הטכנולוגיה הורסת את העולם וכו' וכו'...
אמרתי לה שהיא צודקת אבל גם הצדקתי את עצמי (אני מכיר את הנוף הזה כבר וזה...) א'קיצר... נטשתי את הסמארטפעך ומפה לשם פיתחנו שיחה... ואז היא שואלת אותי מה אני לומד... אמרתי לה שאני עושה תואר בתחום האלקטרוניקה ומחשבים... אופס...

פעם? זה נשמע לי ניסוח די זהה...

שנה שעברה בחזור מהבצפר, אני וחברות שלי רצנו את החיים לרכבת ובשניה התשעים וחמש הצלחנו להכנס. הקטע הוא שהדלת של הרכבת סגרה על הקוקו החביב שלי
עד פה סבבה והכל, רק שה-בעיה כאן, היא שהרכבת בתחנה הזו עוצרת בצד הנגדי; הווה אומר שהדלת תפתח רק בסוף המסלול.. בינתיים אני עומדת עם קוקו בחוץ ורכבת שלמה שמתה מצחוק. תחושה נפלאה. חברות שלי ניסו ללחוץ על כפתור החירום והנהג החמוד שלנו אמר שאין לו אפשרות לפתוח את הדלת ושאני אחכה עד לסוף המסלול.. (חצי שעה לכל הפחות). קיצר, מחוסר ברירה כמה אנשות נחמדות משכו בשיער כמו משוך בגזר, עד לרווחתי ולרווחת העולם כולו, שיערי חזר אליי. אמנם ישנם תלתלים חביבים שעדיין תקועים בדלת, אבל העיקר שכעת הכל טוב ויפה

אייי טאטעעע
איזה חיים משעשעים היו פעם.

עלו כמה בחורים אמריקאים ולאחד מהם הדלת נסגרה על התיק.
העיניין הוא שהם לא ידעו שהוא לא פותח אותה שוב אז הם חיכו כל הזמן לתחנה הבאה.

כל הרכבת נשפכה שם.

אגב, האנשות מושיעות האלה היו מהבצפר שלך.

פעם אחת נסעתי עם שתי אחיות שלי לירושלים באוטובוס והיינו צריכים את הרכבת, ירדנו מהאוטובוס וישר רצנו לרכבת. אחותי רצה הכי מהר אז היא נכנסה לרכבת ואנחנו לא הספקנו אותה. והרב קו שלה היה על אחותי השנייה לא היה עליה פלאפון, ניסינו לפתוח את הדלת אבל היא לא נפתחה

אני כולי צוחק ואחותי בלחץ... 

בסוף היא ירדה תחנה אחרי וחיכתה לנו שם

ותזכה אותו בתיוג?

 

 

גם שם הוא הדיקטטור הראשי?

כ אם לא אז צריך גם דיקטטוק בשם שלך <צ>

יצא שלא קרה כלום, וסתם יצאתי חסרת חיים

יופידוו

תוייגת

@רוקדת בגשם 

סטוקרית

כמה שניות טובות ניסיתי להיזכר למה אמרתי את זה..

ואז ראיתי שזה לפני כמה חודשים..⁦⁩

ה ה

למה?

כן נכון.
אני לא אמורה להיות מושפעת מזה עד כדי כך. אבל..

אבל אין להם זכות לצעוק עלי.
אן לצחוק עלי.
מותר לי לבכות. במיוחד אם יש לי סיבה.
הלוואי ולא היתה סיבה, אבל..

וכל הכבוד לך שזה מפריע לך באמת!

הלוואי שזה מה שהן היו חושבות.

(זה זה, נכון? ךא ייבוש... בעבודת הבורא)
כאילו זה כן. אבל...

אני חושב שהוא נכון תמיד..

ואפשר גם לקרוא לזה עבודת הבורא.. כבוד תורה..

אבל באמת.
אין שום סיבה בעולם שידברו ככה.

מתי???

הגבתי פה וזה מעניין