כמה הן משדרות אלינו, מביטות בחיבה
מצד אחד זוהרות ושמחות
מצד שני שורפות,בולעות שמן בתאווה
ומצד אחר אוהבות,עוטפות,משרות אוירה
ומאידך,מסכנות,יכולות להרוס הכל בשנייה
לקחת חיים,להרוס בתים,להחריב עולמות שלמים
בדיוק כמו המילים. בדיוק כמו אנחנו.
|לכו דמעת. שלא תכבו לי את השלהבת.|
מילה יכולה לחזק,לעורר,לעודד ולחבק יותר מהחיבוק בעצמו
והיא עלולה לשרוף,להכאיב ולהשאיר סימן וצלקת
ועכשיו,בחנוכיה
8 שלהבות
ועוד שלהבת אחת
אחת מעל כולן
8 שלהבות של שמחה,של מרץ
זזות.זזות. לא מפסיקות לרקוד
פונות לשלהבת הנבחרת שבמרכז
בהערצה ואולי גם בקנאה.
מקשיבות לה,כמה אצילית היא.ושואפת
כמה יפה,משכינה עליהן ביטחון
וככה
יום,יומיים,ארבעה ושישה ימים..והנה שמונה
שמונה ימים שהיא דולקת. לא מרפה
אחת מעל כולן.
אנשים שבאלי שיקראו...(כולם כמובן..בפרט: )
אם תיחסמי פתאום מנסיופ לפחות תדעי למה