פורום נסיונות פעילים (עמוד 4934)

דמיון פרוע

היא מושלמת.
באמת.
תמיד עם החיוך התמידי.
תמיד מעודדת את מי שצריך.
תמיד מסבירה לכולן.
בטוב לב. ובאורך רוח.
תמיד עוזרת.
אף פעם לא מתלוננת.
סובלת בשקט.
אם היא לא תרגיש טוב היא תאמר שכן.
חבל לה שידאגו.
היא לומדת כל יום קודש.
גמרה את התנך 12 פעם.
לבדה.
מסתגפת כזאת.
צמה לפעמים.
אוכלת לעתים נדירות.
תמיד נדיבה.
תמיד אדיבה.
תמיד צנועה.
תמיד תותר.
תמיד תחלוק.
תמיד.
למה אני לא יכולה להיות כמוה?
אני יכולה.
אני כן.

קשה לי.
יש לי משקל רב מדי על הכתפיים.
מרגישה שעוד רגע אקרוס.
וצום היום.
או ומחר.
ואני מנסה.
לא ממש מתמודדת.
נופלת.
כושלת.
מנסה שוב. ושוב.
ונכנעת.
וכורעת תחת העול.
מניחה לאביה הרחום לשאת אותה.
לאן שירצה.
כי לה, באמת, לא אכפת לאו.

היה חג בסדר כזה.
לא טוב.
ולא רע.
סתם חג ניטרלי.
חג כזה.
לא היה אוכל טוב.
אבל זה היה בכלל צום.
לא היו תפילות מרגשות.
אלא תפילות אינסופיות.
לא היו רגעים מרטיטים.
רק פחד אימה.
לא היה זמן לישון.
אלא ללימוד תורה.
היה חג בסדר.
לא טוב.
לא רע.

אני מודה.
רע לי.
ורע לי כי אני רוצה שיהיה רע לי.
כי אני לא מוכנה לשמוח במה שיש לי.
כי אני לא שמחה בזה שרה הצום היה מושלם.
אני עצובה כי בשעתיים האחרונות ראיתי שחור ולא יכולתי לקום. או לדבר. או כלום. עד ששתיתי קצת וגם אז בקושי.
אני לא שמחה בזה שיד לי משפחה.
אני עצובה כי אני לא רוצה שיציקו חי.
אני לא שמחה בזה שאני לומדת אקדמיה. דבר שחברות 'לי רק חולמות על.
אני מאוד ת כי ידוע לי שעשיתי טעות ענקית במבחן.
אני לא שמחה בזה שאני חיה.
אני כועסת כי כואב לי.
אני ילדה כפוית טובה. באמת.
ורע לי כי אני בוחרת בזה.
אבל אז זאת אשמתי.
רע לי.
לי רע.

על הפלאפון.
היא שולחת לי הודעה.
אני מתעלמת.
שולחת שוב.
"רואים שאת מחוברת"
מכבה נתונים.
צריכה קצת שקט.
זמן לחשוב.
זמו להביע קצת את עצמי.
ברקע מתנגן לו שיר.
"וויז אם אין בררה".
לא מכירה.
לוקחת דף. כותבת.
באמת צריכה וויז עכשיו.
משהו שיכוון אותי.
שיר חדש מתחיל.
מקשיבה לו.
"אני צריך כיוון, איזון".
זה חנם בן ארי.
נראה לי.
כיוון.
כמו וויז.
משהו שיראה לי את הדרך.
איזון.
לא קיצוני.
לא קוצק עכשיו.
סוסים.
"לשחוט על המח.ואז תוכל לשמח"
אני לא אשלוט על עצמי.
אני לא אצליח.
אוף.
רע לי עכשיו
"עולם הזה עולם הסא"
עולם שכולו טוב.
פתאום מתנגן עוד שיר.
הפעם בפלאפון.
"אמא אבא וכל השאר"
אני מהלכת על הריסות.
לא גיבורה בגלל.
התפקיד שלי העולם שחור כנראה.
לאחרים שמורים הנוצצים.
והנה באה העלטה.
שוב.
" והוא ממתין. ולא נוגע. הוא לא נוגע באופק השחור".
אין לי חיבור.
אוף.
השיר הזה מדכא אותי.
עוברת שיר.
ויקיפדיה.
אייטמים.
שדי קשה להשיג דרך אגב.
לפחות כאלו מעניינים.
מדלגת הלאה.
ממתי יש לי שירים כאלו?
אמור להיות לי רק ישי ריבו.
"הכותל אזוב ועצבת, הכותל עופרת ו---"
ממשיכה להעביר.
גן כי אלך.
מתאים לי.
זה גם ספר.
מוווודשלם.
"כי שומר עלי קוני"
אטלי לפני שהוא ראה את כל מעשי.
מכבה.
נמאס לי.
תוכו רצוף אהבה.
ואז שקט. לעד.

>סיכום שנה. עם הנצח!!
מהו שאני צריכה לעשות.
השתניתי כח כך הרבה.
חלק מזה בזכותכם.
חלק מזה בגללכם.
לאו דווקא לטובה.
לאו דווקא לרעה.
עברתי כל כך הרבה.
מילדה. תמימה. קטנה.
שלא מבינה כלום מהחיים.
ויודעת את זה.
למה שאני עכשיו.
שינוי טוב?
שינוי רע?
תעלומה.

למדתי לחבק.
למדתי להכיל.
למדתי להיות.
רגילה שברגיל.
חלקית.
לצדתי לעזור.
למדתי לתמוך.

הבנתי מה זו אחריות.
הבנתי מה זו רגישות.
הבנתי מה זו עוצמה.
הבנתי מה אלו כוחות נפש.
הבנתי מה זה תרנגול הודו.
הבנתי מה זה להתנרמל.
חלקית.

גיליתי כוחות.
גיליתי עוצמות.
גיליתי אחריות.
גיליתי בגרות.
גיליתי שנינות.
גיליתי יכולות.
גיליתי בחירות.
גילית תכונות.

למדתי לקבל אותי.
למדתי לקבל אותי בכל מצב.
למדתי לקבל תמיכה.
למדתי לקבל הודאות.
למדתי לקבל התנצלויות.
למדתי לקבל צרכים.
למדתי לקבל שבחים.
למדתי לקבל בעיות.
למדתי לקבל.

נתתי עזרה.
נתתי תמיכה.
נתתי עצה.
נתתי אמון.
נתתי גב.
נתתי כלים.
נתתי סיבה להאמין.
נתתי אותי.

דברים רעים שעשיתי היום:
*פגעתי ב@עברי אנכי
*לא בדיוק התפללתי מנעילה
*הקאתי על הכביסה שבדיוק הוצאתי מהמכונה
*לא ***** בה
*פגעתי ב@כמעט בלי ראש...
*שכחתי לכתוב
אני רעה. לעצמי
זהו. סופית.
ואי יצא קצר.
מסל.
נ. ב. נא להגיב באישי ולא בשרשור...

אני צריכה. לפרוק לה.
אבל לא עכשיו.
אני צריכה לנשום עמוק.להרגע.
אבל אי אפשר.
אני צריכה לבלוע את הדמעות.
אני צריכה חיבוק.
אני צריכה אישור ש**
אני רוצה לעשות מועד ב.
אני צריכה יום כיפור.
אני צריכ כח. אחרת אני אפול.
אני צריכה לכתוב.
אני צריכה להפסיק לשרוף קשרים.
אני צריכה את האפר הזה.
אני צריכה את הצריבה הזאת.
אני צריכה אי חוסר אונים.
אני צריכה את ג'ו המשמעות הזאת.
אני צריכה דרך להתחמק.
אני צריכה לא לדבר איתנ יותר.
אני ממש מתביישת מ****.
נכשלתי כל הד רבים הכי קטנים.
אני צריכה אותך.
אני צריכה סליחה.
א יצריכו נקיות..
אני צריכה טהרה.
אני צריכה לב.
מה עובר עלי?

אני רוצה כותל.
@הכל משמים@החיים תותים! @שקיעה.
איזה כיף לכן.
אני רוצה כיפור.



אני רוצה שיהיו גאים בי.
שידעו שגם אני מנגנת.
אמנם אני לא יודעת תווים. או אקורדים.
אבל אני מלחינה.
וזה נחשב.
שידעו שגם אני לומדת.
חכמה עוד בנות 14 יש ארון מלא בספרי קודש למודים?
אבל הם לא.
שידעו שגם אני תורמת.
אם היתה לי מחויבות אישית של י היו נשארים לי 16 שעות.
שידעו שאני גם מעיזה.

אבל אני לא מעיזה.
כל החיים שלי אני מסתירה את זה. אז לדפוקים הכל סתם? לא בא לי.
הם לא ידעו.
ויהי זה שכרי.


בר לי כפרה.
סר לי חובר בלבול.
בא לי אי שחור.
כפול.

להודות על האמת?
ולהרוס לעצמי את השרשור?
טוב. בסדר.
בשבוע האחרון אכלתי אולי 3000 קלוריות. פשוט כי לא יצא לי.
בשבוע האחרון ישנתי אולי 8שעות
פשוט כי לא הצלחתי.
בשבוע האחרון בכיתי אולי 8 שעות.
בשבוע האחרון לא כאב לי אולי 16 שעות.
זנו. הרסתי את השרשור. סוף.

>להודות? עם הנצח!!
מודה.
נכשלתי.
הכישלון צורב.
שורף.
כואב.
גורם לי לצעוק.
נכשלתי.
פשוט כך.
בהסלמה פשוטה.
נכשלתי.
סופית.
לא רוצה.
לא צריכה.
צריכה עידוד.
צריכה חיבוק.
נכשלתי.
במעין פראודיה.
נכדלתי.
לט הצלחתי.
כשלתי.
נכנעתי.
אני אתן.
אתן לגלים לסחוף אותי.
תהומות הייאוש כל כך קרובים.
אני אשקע.
ואבחף.
נכשלתי.
זהו. סופית.
במעין הקלה.
נכשלתי. סופית.
שהחיינו.
וקיימנו.
נכשלתי.
נפילה אין סופית.
מודה.
ונמחק לי כל המשך.
אז חכו לערב.
לא שמישהו קורא את זה, אבל...

בעצם - אולי לא נכשלתי.
יש מצב?
אם כן-היא גאונה.
אין מצב.
הלוואי שכן.
עכשיו אני יודע יותר נקרעת.
לא יודעת מה לעשות.
לשמוח או לא.
כי אני מפחדת.
מפחדת לסלוח.
רוצה לדבר.
עם מישהו חיצוני.
מפחדת לשמוח.
מפחדת.
מה אם אני טועה?
אולי כן.
ואולי לא.
אני מתרגשת.
מנסה להרגיע את עצמי.
להתרגש זה מסוכן.
ואני לא במצב טוב.
אני חלשה.
אבור לי להתרגש.
אבל אבל אבל.
אני חיבת.
לא.
עם הנצח, את לא יכולה.
אל תתרגשי.
את בטח טועה.
גם אל תבכי.
פשוט...
אוי לא משנה
תעשי מה שבא לך.
אבל תאכלי גם מתישהו.
לא אכלת עדיין.
ותשתי.
ואולי גם תשני.
לא מעניין אותי.
שלא יהיה לך כח עד מחר.
טוב נו.
בסדר.
נכנעתי.
עם הנצח.
לא הנצח.

אני חייבת.

זה לא הוגן.
למה?
בא לי ירושלים.
לא ישנת כבר 43 שעות.
אז מה. בא לי ירושלים.
אבל את לא יכולה ללכת.
למה לא?
כי אין לך כח לקום.
אז מה. בא לי כותל.
את לא יכולה. את לא תשרדי נסיעה באוטובוס.
יש בזה משהו. אבל אני רוצה ללכת.
אבל כואב לך הראש.
למה זה קשור?
כי זה קשור.
אוקיי...
ואת מסוחררת ממש.
אז מה?
אז זה יהיה מסוכן ללכת לבד.
לא נכון
כן נכון
לא נכון.
זה מסוכן. אני לא מרשה לך.
אז אני ארשה לי.
אל תלכי.
אבל אני רוצה.
אז מה. את לא הולכת.
אני כן.
עם מי?
בעצם, אולי לא.



אוווף.זה לא הוגן.

שורף לי.
ממש.
ואני מנסה.
להחזיק את עצמי.
עוד 'צת.
עוד טיפה.
לא ליפול.
לא להכנע.
להמשיך.
להמשיך.
להתמודד.
לשרוד.
להחזיק מעמד.


שורף לי.
ממש.
ואני לא מנסה
להחזיק את עצמי.
אפילו לא קצת.
אפילו לא טיפה.
ליפול.
להכנע.
להפסיק.
להפסיק.
לא להתמודד.
אישרידה.
כבר לא מחזיקה מעמד.
צוללת, לתוך בור שחור אינסופי.
נופלת.
צוללת.
נכנעת.

מנסה.
מבינה.
מפסיקה.





****** מטריד אותי.
ממש.
ואין לי מה לעשות. איתו.
ה*** שלי כואב לי.
ממש.
ואין לי מה לעשות כן זה.

זה ספר עצוב. ממש.
אבל מדהים באותה מידה.


וכן אני סתם פורקת פה דברים באקראיות מוחלטת.

חתכתי את עצמי כשהכנתי מרק.
וזה ממש כאב.

אני לא מאמינה שבכיתי לה. לשעה וױי

עוד לא הלכתי לישון.
וזה ממש רע.

אני לא מאמינה שעוד לא *****
זה יבוא.

יוד לא סיימתי את הסוכה.
וזה ממש לחוץ.



טוב בסדר נו אני בודדה מאוד פצועה קשה מאוד למצוא את הדרך הטובה היא לא אני.

השרשור הזה מתפתח יפה. לאיטו.
סה מגניב שאני כותבת ואף אחד לא קורא.
ואם כן, אז הוא לא מראה אות חיים.
אותו עיקרון.



זה מגניב שאני כותבת.
פשוט לוקחת גף וכותבת.
כמו זה.
זה בכלל קטע שנכתב על דף. שנכתב על גף וכו.
אבל אתם יודעים מה באמת מגניב?
שאני יכולה לכתוב 📝 דברים פשוטים שלא דורשים ממני מחשבה.
וככה לא כואב לי הראש יותר.
אם כי אני לא ממש בטוחה שזה אפשרי.
כאילו ברור שכן.
אבל נגיד שלא.
כתיבה גם אפשר למרוח. כמו זה.
וזה גם די מגניב באמת היא.
בכתיבה אני גם מודה על הכישלונות שלי.
אני כישלון עצלן בטל.
סופית.
לכתוב זה כיף.
זה משחרר.
זה מרגיע.
זה נחמג.
זה נעים.
אני רוצה את המספר שלך.
@
אבל את לא תתני לי.
וגם לא למי שפגשה אותי לתת. לי.
אז מילא.
כתיבה גם נותנת הזדמנות לפרוק.
אז הנה.
פשוט לכתוב מה שחושבים.
אני ילד. רעה.
וכואב לי הראש.
ועצוב לי.
זאת. לא פריקה.
פריקה זה מךדון התרפקות. לדעתי.
כאילו לא.
אבל יש סיבה שהן זהות.
א עד לכאן מנת חפירתי היומית.
רות סוף.

אני בניתי סוכה /עם הנצח!!
אז אני כל כל שמחה
אני בישלתי ארוחה
לכבוד סעודה ראשונה

אני בחרתי לולב.
ואתרוג נקי מכל עב
הדסים טהורות לבב
וגם ערבות לתת לאב.

אני בחרתי קישוטים
שרשראות ושבעת המינים
"בסוכות תשבו שבעת ימים"
ועוד שפע של מנצנצים

עוד שניה סוכות
עוד שניה סוכות
עוד שניה סוכות
עוד שניה... סוכות!! .!! .!!

כותבת. עכשיו.
פורקת. עכשיו.
מוציאה.
שופכת.
פורבת הכל על השולחן.
הכל גלוי.
א. יכולה לבוא לראות.
גל המחשבות.
כל הרגשות.
גל התחושות.
כל הפרשנויות.
הכל. ממש ככל.
את רואה?
הבור שם הוא מהיום שהיא פגעה בי.
החור הזה הוא מהיום שבו התנהגתי בחוסר רגישות.
הבליטה הקטנה פה היא מאז שהיא אמרה לי שאני **** *** ****.
וההר ההוא הוא מהיום בו נשבר לי האמון בה.
הכל שם.
הכל על השולחן.
את מוזמנת לבוא.
לראות.
לחטט.
להעמיק.
להתמקד.
לאתמקד.
לחיות.
להבין.
אבל את לא תביני
אני יודעת.
כי רק אני יכולה להוסיף.
ואת לא יכולה אפילו להבין.
סתם שתדעי.
אז אל תתעני סתם בניסיון.
טוב?

זאת אמת.
האמת הפשוטה
ואת, עם הנצח חביבתי,
צריכה להפסיק להתכחש לזה.



זאת אינה אמת אמיתית.
זאת אינה האמת הפשוטה.
ואתה, ** ** **** חביבי,
צריך להפסיק לדמיין את זה.



זאת האמת.
את ילדה רעה.
את לא מבינה מה היא עשתה.
את רעה.



זאת באמת.
את ילדה טובה.
את לא מבינה מה היא עשתה.
את טובה.

...

.....

......



בוכה.
שופכת הכל על השולחן.
הידעתם?
החג של עם הנצח התחיל מושלם.
ואז הוא נדפק
באשמתה.

מתמודדת
שופכת הכל על השולחן.
הידעתם?
החג שלי התחיל מושלם.
ואז הוא המשיך
בזכותי.

כל כך כועסת.

כל כך גאה.

כל כך מתמודדת.

כל כל מצליחה.

כח כל שוקדת.

כל גל חיה.

אוף.

אני לא מצליחה לשכנע. אפילו לע את עצמי.

הן מטפטפות אט אט.
זולגות על השולחן.
כן. אני מודה.
אני בוכה.

אני לא יודעת בכלל מה איתה.
אתמול היא נראתה רע.
כך היא זכורה אצלי.
לבנה, ***** מולי.

הן נשפכות. נפתחו הארובות.
ואני עודי מנסה.
מנסה, מתייאשת.
נכנעת.

אני גם לא ידועת מה לעשות.
להתקשר אליה שוב? לבוא?
אמה יודעת מי אני?
לא נראה לי.

בוכה. כי זה טוב. זה משחרר.
בוכה. מנסה לא להזכר.
בוכה.לא קשור לעיל.
בוכה. ומתפללת. לקל.

להתפלל זה טוב.
תמיד.
נכון?

אני צודקת?
@אליה2
@כמעט בלי ראש...

די.
עם הנצח ג'י.
תפסיקי לבכות.
את לא תינוקת.
אז מה אם היא אמרה ש** ******.
רז מה.
אז מה אם **** לך ****.
אין לך זכות. אין לך סיבה.
תפסיקי.
ושמחתי.
תשמחי.
אין לך זכות.
ל**** הרבה יותר רע.
והיא לא מתלוננת.

היא לא אני

אז מה. זאת דוגנה.
שבת היום.
תחשבי על דברים שמחים.
תחשבי על השיר *** *******.
תחשבי על ****.
אבל את תבכי.
טוב?

לא

זה עצוב.

וכן, זה משפט כל כך משמעותי שהוא זוכה לכתב ליד ^^^^^^.
ממש.

ראו בפרוזה.
הדבר האחרון שכתבתי.

אני רוצה לא לבכות.
ואני לא יכולה.
אני לא מאמינה בכלל
שזה קרה.
כל התפילות, התקוות,ה נסיונות,
התנפצו מול צוקי המציאות.
אבל עשיתי את ההשתדלות שלי!
עולה בי צעקה
ניסיתי. השתדלתי, ויתרתי, הפסדתי -
ואת פשוט בעת והרסת הכל.
הכל.
כך חלקה טובה.

אתמול, בלילה, חשבתי על זה.
ולכן לא נרדמתי.
אולי גם כי אני חולה.
בגללך.
מצער.
שמעת על דבר כזה פעם?
אני עדיין לא מאמינה שאמרת לי את זה.
בכלל לא.
ואני כותבת משהו שלא קשור לשרשור אז...
תעריכי.
בעצם, לא.
אני לא רוצה לשמוע ממך יותר.
טוב?

שמחתורה.
אני מחכה לחג הזה כל השנה.
ודווקא ביום אני חולה.
זה לא הוגן.
החיים לא הוגנים. נכון.
אז מה?


אני אשרוד.
אני ים הנצח בת הקב"ה, אתמודד עם המצב.
אבל אז מה. כבר אין לי חם.
אז אני אצא.
אז מה אם כואב, לי הראש ממש.
זה לא מדבק
🤵 אני לא הולכת לבזבז 💸 את החג הזה סתם.
אני צודקת?
טועה?
לא יודעת.
אוף.
החיים קשים.

@אליה2
נכון?

@אליה2
אני צודקת?

אני לא מאמינה שהוא נהרג.
ככה?
ככה הוא מת?
זה עצוב.
ממש.
ורע לי.
וקשה
ואני לא יכולה לכתוב.

בוכה.
שופכת.
פורקת. עכשיו אני רואה את זה באמת.
כמו שאתם רואים את זה.
כאילו אני בוחנת את עצמי בזכוכית מגדלת.
רואה כל פרט קטן.
כל חריץ ביבי.
כל אירוע שקרה.
אני לא יודע אם זה לא נכון. אני לא יודעת אם זה כן נכון. אני פשוט לא יודעת.
תעזרו לי אנשים.
אחרת אפול.

תמיד כשאני תומכת בו זמנית, אני נופלת.
אבל איך אפשר לא לתמוך בו?
חייבים לתמוך בלב. אחרת הוא יקרוס.

זה לא הולך. זה לא עובד ככה.
זה יקרוס מתישהו.
מגדל על קנה רצוץ.
וסתם כי בא לי שתראי את זה - @אליה2

@אליה2@יחידי@אני פלא@הכל משמים


רק לי זה נראה, כאילו אין כל כבוד והערכה, כלפי כל המאמצים ומנסים?
וכן אני יודעת שזה קצר.
אבל קשה לי לזעוק.

בואו נעשה מתמטיקה. ולעזור לה
ולדאוג שהיא תבין
כשאני עצמי לא מבינה מה זה.
יופידו לי.

חוזרת להתחלה.

אני לא טובה בעידודים אבל אני אשמח לשלוח לך חיבוק!
אמן שהכל יסתדר לך!

אני שונאת אתכם.

אני שונאת אותכם

אומרים כל מיני רמזים שמכוונים אלי עם מבטים ופרצופים בציבור.


אני בכלל בכלל לא אוהבת אותכם.

ואין לי כח לארוז לאולפנה.
אולי לא נשאר.

ופשוט מחדד שהכל בהשגחה פרטית

הכל התאים לי בדיוק. בדיוק למה שאני צכהעכשיו.

אבא תודה😍

בעיקר ללכת לישון

אז

@שחר. דשדשדשדשדשדש.

@נקודונת. אני רוצה הקלטה שלך מנגנת.