פורום נסיונות פעילים (עמוד 5106)

שאם היא החליטה שהיא צריכה ללכת

אז גם אני 

הבית כנסת שלנו .
פשוט משפחה

וצריך להתקלח.
ולהתארגן.
ואאאע.
אין לי שמץ איך אני מספיקה.
וללבוש בגדים חמים. ומגפיים נראלי יהיה קפוא בירושלים.

למעלה מ12 שעות..

וואהלי.

 

תדעו לכם שאין, אין, אין, אין דבר יותר מסריח משירותי גברים.

אשכרה שפכתי שני דליים עם מים וסבון לפני שנכנסתי לנקות שם

בעע.

למה עשיתי את זה.
למה.
למה הסכמתי לזה.

עכשיו אני תקועה בשמרטפות למינימום עוד שעה.
למה יצאתי בשמחתורה.
למה.
למרות שזה עשה לי טוב.
עכשיו זה עושה לי רע.
ואני סובלת. ממש.

למה זה לא יכול לגמר כבר.
למה.
למה.
החיים לא הוגנים.
נכון?
אז שיהיו.
אני לא רוצה לסבול.
אני רוצה לבנות.

אוחח הילדים שלי
כמה אני אוהבת אותם
אהבה .

רק לפני שניה כתבתי כמה שהחג היה מדהים.
וכזאת מכה.
לא מגיע להם, באמת שלא!!!!
אני רוצה לבכות עכשיו, כי זה עצוב.
או אולי בגלל שאני מבינה עוד יותר כמה הם מדהימים.
או אולי בגלל... אני לא יודעת.
אני חושבת שלא משנה איך אני אתאר את זה, אני לא אצליח לכתוב את זה כמו שאני רוצה.
אז אני אשתוק.
ואנסה לשמוח.
למרות שאני ממש לא יודעת מה ואיך אני אמורה להרגיש עכשיו.

זה מפתיע אותי כל פעם מחדש.












(זה בילבל אותי.
אני אוהבת ושונאת ומתגעגעת ורוצה להקיא והכל על אותו מקום.
אלוהים. מה ביקשתי? |שותק|)

חלאס.
אוקי.
חלאס.
נמאס לי עם הדאגה המוזרה והחופרת הזאת.
שחררייי.
אעאעאעאע.

כותבים.
ו*.
(הלוואי שהיו מבינים בלי שאצטרך לכתוב את זה).

@הכל משמים
לי היה חג עייף ויבש.
נקווה שיהיה טוב בבית הרב. ושאצליח להיכנס לשם.

אז מה שאת אוהבת אותה?

אני מודיעה לך,שהיא פשוט הורסת אותי!!!

ואני חושבת שאני כבר מספיק גדולה כדי לבחור את החברות שלי ולהרגיש אם החברה הזותי הורסת או שהיא סבבה.

אני לא צריכה לחזור כל פעם אחרי שהייתי איתה ולשבת שבועיים עם מצפון מוצדק ובוער,

אני לא צריכה לבזבז את כל מה שחסכתי במשך חודש לדברים חשובים בכל פעם שהיא באה,

אני לא צריכה לשחק מישי אחרת!

 

 

 

הילדה הזאת
כמה תמימות
כמה ללמוד
ילדה יפה שלי
..

ואני צריך לעוף. מהר.

 

ועד שהוא נמצא בישוב אני לא. ואני חייב לדבר איתו.

 

מוצאי חג, הר המור. את מי נפגוש?

@נחמיה17

@רמבמיסט בנשמה

@מבסוטטט

קרבה שנת ישע. לציון ובא גואל:

עשירים מפזרים. עובדים לעובדיהם. התבשרו יחד. זאת היא שנת גואל:

לא תעזב עמך. לעד בגלותם. וזכר לאברהם ליצחק ולישראל:

ענה מעניהם. וריב את רביהם. ושפוך חמתך. על עמון ומגדיאל:

זבולי ובית קדשי. תבנה ואלמי. וכונן בחסדך. ינון וההאל:

רם אתה על רמים. קבץ נפוצותינו. לציון וגם תהיה. כטל לישראל:


שמחת תורה בישיבה.
חיזוק עצום כל כך... בהרבה נקודות. חיבור לחבר'ה, לישיבה, לרבנים
ומעל לכל, לתורה, לקדושה ולה' יתברך.

זו נקודת מפנה.
בעז"ה מעכשיו אנהג לאט לאט בדרך אחרת, בכמה תחומים.

קול אשמעה באזני מה לך בני ומה
הוצא כתב ימיני זה ואקימה
לא יעבור זמני, עד חוב אשלמה
אחיש זמן ואביא רועה ונאמן.

המוזיקה
הניגון החודר ישר לנשמה, ומעורר אותה
לשמחה נעלה שכזו,
היא שמחת התורה.

הריקוד
תנועת הגוף הנלהב, מפזז ומכרכר בעוז
מראה כך לסביבתו,
כל עצמותי תאמרנה.

השירה
רעידת הקול ומיתריו, עולה ויורד במסילה
שואל שואג תשוקתו,
לך אשורר שירה.

זכרונות ומערבולות של מהלכי חיים. כל כך הרבה עוצמות התרכזו בשיחה הקצרה הזו, והרבה תקווה למשימות להמשך. הדרך העולה בית אל, לבנין הבית.
אני מאמין, ובעזרתו יתברך נעשה ונצליח, בצוותא.

ההושענוער הזה .
היה מוזר
פגשתי את כולם
ובאמצע הוא היה צריך לפרוק לי
יצאתי
דיברתי איתו שעה בפלא
ואז היא שלחה לי הודעה
ובכיתי לו
לילדים שלי קשה מדי
והוא בכה גם
ואני רציתי ככ לעזור לה
רציתי להתקשר
אבל בוכה ?לא
אני בכתי ובכיתי
ואז הלכתי לשיחה של הרב אליהו
ואז ההופעה . לא אהבתי
ואז הביתה
עד הכניסה למושב
וללכת ברגל בכפור הזה
ולהגיע הביתה
ולבכות לכרית

לא לפה.
לא לכלום.
לאף אחד.
לשום מקום.

כנראה שלחזור הביתה היה קצת לא חכם.
אבל היה בסדר אחרי הכל.